גִּטִּין ו:זעדים או בית דין
אמירת "תנו גט" לשניים, לשלושה, לעשרה
השאלה
כשבעל מצווה קבוצה על גט, האם הם צריכים לכתוב אותו בעצמם?
דין לשניים או לשלושה, דין בית הדין של רבי מאיר, מסורת רבי חנינא התומכת בו, מסורת רבי יוסי החולקת, ואז שני מקרים של עשרה.
לחצו על מילה כדי לראות את פירושה, ועל קטע מודגש כדי לראות אילו מילים במשנה הוא מבאר.
אלשניים או לשלושה: יכתבו
אמר לשניים לתת גט, או לשלושה לכתוב ולתת — הם עצמם כותבים.
אָמַר לִשְׁנַיִם, תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, אוֹ לִשְׁלֹשָׁה, כִּתְבוּ גֵט וּתְנוּ לְאִשְׁתִּי, הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתֵּנוּ.
אָמַר לִשְׁנַיִם, תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, אוֹ לִשְׁלֹשָׁה, כִּתְבוּ גֵט וּתְנוּ לְאִשְׁתִּי: הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתֵּנוּ — בעצמם, שהרי עשה אותם עדיו, ולא בית דין שרשאי למנות אחרים.
מושגים כאן
הערה אחת
אָמַר לִשְׁנַיִם תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי
- אף שאמר לשניים "תנו" בלבד ולא "כתבו ותנו", הם עצמם כותבים אותו.
- ואינם רשאים לומר לסופר אחר שיכתוב ולעדים אחרים שיחתמו; הבעל עשה אותם שלוחיו ועדיו, ולא בית דין.
- ואם אמר לשלושה "כתבו ותנו גט", מאחר שאמר "כתבו" במפורש, עשה אף אותם עדים ולא בית דין.
Bartenura
ברבי מאיר: עשאן בית דין
אבל אמר לשלושה "תנו גט" בלבד — הם אומרים לאחרים ואלה כותבים, שעשאם בית דין.
אָמַר לִשְׁלֹשָׁה, תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, הֲרֵי אֵלּוּ יֹאמְרוּ לַאֲחֵרִים וְיִכְתְּבוּ, מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאָן בֵּית דִּין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
אָמַר לִשְׁלֹשָׁה, תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי — ולא אמר "כתבו" — הֲרֵי אֵלּוּ יֹאמְרוּ לַאֲחֵרִים וְיִכְתְּבוּ מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאָן בֵּית דִּין — שלושה דיינים הם בית דין. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
בתמונה האיור במילים
אם אמר לשניים "תנו גט לאשתי", או לשלשה "כתבו ותנו", הם עצמם כותבים ונותנים, כעדיו. אם אמר לשלשה רק "תנו", רבי מאיר אומר שעשאם בית דין, כי שלשה הם בית דין, ולכן הם יכולים לומר לאחרים לכתוב.
הערה אחת
מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאָן בֵּית דִּין
- שלושה הם מניינו של בית דין — בית משפט של דייני ישראל.
- ומאחר שאמר לשלושה "תנו" בלבד ולא "כתבו", עשה אותם בית דין ולא סופרים ועדים.
- ובית דין רשאי לומר לאחרים שיכתבו, שיחתמו ושימסרו את הגט מכוחו.
Bartenura
גמסורת רבי חנינא איש אונו
רבי חנינא איש אונו העלה הלכה זו מבית האסורים בשם רבי עקיבא.
וְזוֹ הֲלָכָה הֶעֱלָה רַבִּי חֲנִינָא אִישׁ אוֹנוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִין, מְקֻבָּל אֲנִי בְּאוֹמֵר לִשְׁלֹשָׁה, תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, שֶׁיֹּאמְרוּ לַאֲחֵרִים וְיִכְתְּבוּ, מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאָן בֵּית דִּין.
וְזוֹ הֲלָכָה הֶעֱלָה רַבִּי חֲנִינָא אִישׁ אוֹנוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִין — משמו של רבי עקיבא, שהיה חבוש שם — מְקֻבָּל אֲנִי בְּאוֹמֵר לִשְׁלֹשָׁה, תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי שֶׁיֹּאמְרוּ לַאֲחֵרִים וְיִכְתְּבוּ מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאָן בֵּית דִּין
הערה אחת
הֶעֱלָה רַבִּי חֲנִינָא אִישׁ אוֹנוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִין
- רבי חנינא איש אונו העלה הוראה זו מבית האסורים שבו היה רבי עקיבא חבוש.
- רבי עקיבא לימד אותה כמסורת שקיבל — "מקובל אני".
- והיא מאשרת את דינו של רבי מאיר: שלושה שנאמר להם "תנו" בלבד הרי הם בית דין, ורשאים למסור את הכתיבה לאחרים.
Bartenura
דמסורת רבי יוסי החולקת
רבי יוסי מוסר מסורת אחרת: אף בית דין הגדול שנאמר לו "תנו גט" ילמד ויכתוב בעצמו.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, נוּמֵינוּ לַשָּׁלִיחַ, אַף אָנוּ מְקֻבָּלִין, שֶׁאֲפִלּוּ אָמַר לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, שֶׁיִּלְמְדוּ וְיִכְתְּבוּ וְיִתֵּנוּ.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, נוּמֵינוּ לַשָּׁלִיחַ — אמרנו לרבי חנינא, שהביא את הדבר — אַף אָנוּ מְקֻבָּלִין שֶׁאֲפִלּוּ אָמַר לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי שֶׁיִּלְמְדוּ וְיִכְתְּבוּ וְיִתֵּנוּ — ילמדו לכתוב, ולא ימסרו את הכתיבה לאחרים.
בתמונה האיור במילים
רבי מאיר, עם המסורת שהביא רבי חנינא מרבי עקיבא, אומר ששלשה שנאמר להם רק "תנו" יכולים לומר לאחרים לכתוב. רבי יוסי קיבל מסורת אחרת, שאפילו בית הדין הגדול שבירושלים, שנאמר לו "תנו", צריך ללמוד לכתוב, ולכתוב ולתת בעצמו.
הערה אחת
אַף אָנוּ מְקֻבָּלִין
- רבי יוסי מוסר מסורת חולקת, שקיבלו הוא ובני חבורתו.
- אפילו אמר אדם לסנהדרין — בית הדין הגדול שבירושלים — "תנו גט לאשתי" בלבד, אין הם רשאים למסור את הכתיבה לאחרים.
- ואם אינם יודעים לכתוב גט, ילמדו לכתוב, ואחר כך יכתבו ויתנו בעצמם.
- והלכה כרבי יוסי (גמרא, רמב"ם): מילי לא מימסרן לשליח.
Bartenura · Gemara · Rambam Commentary
הלעשרה: אחד כותב ושניים חותמים
אמר לעשרה לכתוב גט — אחד כותב ושניים חותמים.
אָמַר לַעֲשָׂרָה, כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, אֶחָד כּוֹתֵב וּשְׁנַיִם חוֹתְמִין.
אָמַר לַעֲשָׂרָה, כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי: אֶחָד כּוֹתֵב וּשְׁנַיִם חוֹתְמִין — כעדים; לא ביקש שכל העשרה ישתתפו.
הערה אחת
אֶחָד כּוֹתֵב וּשְׁנַיִם חוֹתְמִין
- לא דרש שכל העשרה יעשו, אלא שייכתב גט לאשתו.
- ולפיכך אחד מהם כותב את השטר ושניים מהם חותמים כעדים.
- בכך נתקיים ציוויו, ושמונת הנותרים אינם צריכים להשתתף.
Bartenura
וכולכם: כולם חותמים
אבל אמר לעשרה "כולכם כתבו" — אחד כותב וכולם חותמים, ואם מת אחד מהם הגט בטל.
כֻּלְּכֶם כְּתֹבוּ, אֶחָד כּוֹתֵב וְכֻלָּם חוֹתְמִין. לְפִיכָךְ, אִם מֵת אֶחָד מֵהֶן, הֲרֵי זֶה גֵט בָּטֵל.
כֻּלְּכֶם כְּתֹבוּ — כך אמר לעשרה — אֶחָד כּוֹתֵב וְכֻלָּם חוֹתְמִין. לְפִיכָךְ, אִם מֵת אֶחָד מֵהֶן — ושוב אינו יכול לחתום — הֲרֵי זֶה גֵט בָּטֵל
בתמונה האיור במילים
אם אמר לעשרה רק "כתבו", אחד כותב ושנים חותמים, ולכן הגט כשר גם אם אחד מהם מת. אם אמר "כולכם כתבו", אחד כותב וכולם צריכים לחתום, ולכן אם אחד מהם מת לפני שחתם, הגט בטל.
הערה אחת
כֻּלְּכֶם כְּתֹבוּ
- באומרו "כולכם כתבו" הוא עושה כל אחד מהם מעכב בגט.
- אחד מהם עדיין כותב את השטר עצמו, אבל עכשיו חייבים כולם לחתום.
- ולפיכך אם מת אפילו אחד מהם לפני שחתם, שוב אין אפשרות לקיים את תנאו, והגט בטל.
Bartenura
סיכום
מספר האנשים שהבעל פונה אליהם, והמילים שהוא נוקט, הם שקובעים אם הם שלוחים ועדים שחייבים לעשות בעצמם, או בית דין שרשאי למסור את המלאכה לאחרים. אמר לשניים "תנו גט", או לשלושה "כתבו ותנו" — עליהם לכתוב ולתת בעצמם, שעשה אותם עדים. אבל אמר לשלושה "תנו גט" בלבד — הרי הם בית דין, ורשאים לומר לאחרים שיכתבו. רבי חנינא איש אונו העלה הוראה זו מבית האסורים בשמו של רבי עקיבא; רבי יוסי מוסר כנגדה מסורת שאפילו הסנהדרין, שנאמר לה "תנו" בלבד, כותבת בעצמה. ולבסוף: אמר לעשרה "כתבו" — אחד כותב ושניים חותמים; אמר "כולכם כתבו" — חייבים כולם לחתום, ואם מת אחד מהם הגט בטל.