משנה עֵדֻיּוֹת · פרק ח מתוך ח

עֵדֻיּוֹת · פרק חהֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא

עדויות אחרונות בטהרה ובייחוס, וחתימה בשלום שיביא אליהו

סימןטָהֳרָה וְיִחוּס

הפרק האחרון במסכת מקבץ את עדויותיה האחרונות, ורבות מהן עוסקות בייחוס. כהן אינו רשאי לשאת אישה ממשפחות מסוימות שנפסלו, ולכן ספק בעברה של משפחה יכול היה לנגוע לדורות. הפרק נפתח בטהרה: דם הנבלות, וקודשים הנחשבים גוף אחד. אחר כך הוא עובר לזכותה של כלה קטנה לאכול בתרומה, לנערה שמושכנה בידי נכרים, לאלמנת משפחה שייחוסה מסופק, לשלושת דבריו של רבי יוסי בן יועזר, לעצמות שנמצאו במקדש ולהקרבה בלא בית. והוא נחתם באליהו, שיבוא לעשות שלום בעולם.

  1. ח:אדם נבלות, אפר חטאת והסולתרבי יהושע בן בתירא העיד שדם נבלות טהור, ורבי שמעון בן בתירא שהנוגע במקצת אפר החטאת טימא את כולו — ורבי עקיבא מרחיב זאת לסולת ולגחלים.סימןדם נבלות / אפר חטאת
  2. ח:בהכלה הקטנה והנערה מאשקלוןקטנה שנישאה לכהן אוכלת בתרומה משנכנסה לחופה; ובנערה שמושכנה באשקלון אמרו חכמים: אם מאמינים לעדים שמושכנה, יש להאמין להם שלא נטמאה.סימןתינוקת שהרהנה באשקלון
  3. ח:גאלמנת עיסהרבי יהושע ורבי יהודה בן בתירא העידו שאלמנת עיסה כשרה לכהונה, ורבן שמעון בן גמליאל קיבל, אלא שאין מושיבים בית דין לכך; והכהנים שומעים לרחק ולא לקרב.סימןאלמנת עסה
  4. ח:דיוסי שריאיוסי בן יועזר איש צרדה העיד שאיל קמצא טהור, שמשקי בית המטבחיים טהורים, ושרק הנוגע במת ממש טמא — ועל כך קראו לו "יוסי שריא".סימןיוסי בן יועזר
  5. ח:העד אחד, ועצמות בדיר העציםרבי עקיבא העיד שאישה נישאת על פי עד אחד, ורבי יהושע העיד על עצמות שנמצאו בדיר העצים, שמלקטים אותן עצם עצם והכול טהור.סימןעד אחד / דיר העצים
  6. ח:והקדושה הראשונה — לעולםרבי יהושע שמע שמקריבים אף על פי שאין בית, ואוכלים קודשים בלא קלעים ומעשר בלא חומה — שהקדושה הראשונה קידשה לעולם.סימןקלעים להיכל
  7. ח:זאליהו בא לעשות שלוםרבי יהושע מקובל שאין אליהו בא אלא לרחק את המקורבים בזרוע ולקרב את המרוחקים בזרוע; וחכמים אומרים: לא לרחק ולא לקרב, אלא לעשות שלום בעולם.סימןשאין אליהו בא לטמא

כל הפרק

ח:אדם נבלות, אפר חטאת והסולת

הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא עַל דַּם נְבֵלוֹת שֶׁהוּא טָהוֹר. הֵעִיד רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן בְּתֵירָא עַל אֵפֶר חַטָּאת שֶׁנָּגע טָמֵא בְמִקְצָתוֹ, שֶׁטִּמֵּא אֶת כֻּלּוֹ. הוֹסִיף רַבִּי עֲקִיבָא, עַל הַסֹּלֶת וְעַל הַקְּטֹרֶת וְהַלְּבוֹנָה וְהַגֶּחָלִים שֶׁנָּגע טְבוּל יוֹם בְמִקְצָתָם, שֶׁפָּסַל אֶת כֻּלָּם:

הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא עַל דַּם נְבֵלוֹת שֶׁהוּא טָהוֹר — ואינו מטמא כבשר הבהמה שמתה בלא שחיטה כשרה. הֵעִיד רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן בְּתֵירָא עַל אֵפֶר חַטָּאת — אפר הפרה האדומה, שמערבים אותו במים כדי לטהר — שֶׁנָּגע טָמֵא בְמִקְצָתוֹ שֶׁטִּמֵּא אֶת כֻּלּוֹ — חומרה שהחמירו חכמים בקודש, לראות את כולו כגוף אחד. הוֹסִיף רַבִּי עֲקִיבָא עַל הַסֹּלֶת וְעַל הַקְּטֹרֶת וְהַלְּבוֹנָה וְהַגֶּחָלִים — חומרים שמשמשים בעבודת המקדש — שֶׁנָּגע טְבוּל יוֹם בְמִקְצָתָם — מי שטבל היום, ואינו טהור לגמרי עד הערב — שֶׁפָּסַל אֶת כֻּלָּם

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ח:בהכלה הקטנה והנערה מאשקלון

הֵעִיד רַבִּי יְהוּדָה בֶן בָבָא וְרַבִּי יְהוּדָה הַכֹּהֵן עַל קְטַנָּה בַת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן, שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת בַתְּרוּמָה כֵּיוָן שֶׁנִכְנְסָה לַחֻפָּה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה. הֵעִיד רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן וְרַבִּי זְכַרְיָה בֶן הַקַּצָּב עַל תִינוֹקֶת שֶׁהֻרְהֲנָה בְאַשְׁקְלוֹן, וְרִחֲקוּהָ בְנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ, וְעֵדֶיהָ מְעִידִים אוֹתָהּ שֶׁלֹּא נִסְתְּרָה וְשֶׁלֹּא נִטְמָאָה. אָמְרוּ לָהֶם חֲכָמִים, אִם מַאֲמִינִים אַתֶּם שֶׁהֻרְהֲנָה, הַאֲמִינוּ, שֶׁלֹּא נִסְתְּרָה וְשֶׁלֹּא נִטְמָאָה. וְאִם אֵין אַתֶּם מַאֲמִינִים שֶׁלֹּא נִסְתְּרָה וְשֶׁלֹּא נִטְמְאָה, אַל תָּאֲמִינוּ שֶׁהֻרְהָנָה.

הֵעִיד רַבִּי יְהוּדָה בֶן בָבָא וְרַבִּי יְהוּדָה הַכֹּהֵן עַל קְטַנָּה בַת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן — יתומה שאין נישואיה אלא מתקנת חכמים — שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת בַתְּרוּמָה כֵּיוָן שֶׁנִכְנְסָה לַחֻפָּה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה. הֵעִיד רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן וְרַבִּי זְכַרְיָה בֶן הַקַּצָּב עַל תִינוֹקֶת שֶׁהֻרְהֲנָה בְאַשְׁקְלוֹן — כלומר נמסרה כמשכון, ערובה לחוב, בידי נכרים — וְרִחֲקוּהָ בְנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ — נהגו בה כפסולה להינשא לכהן — וְעֵדֶיהָ מְעִידִים אוֹתָהּ שֶׁלֹּא נִסְתְּרָה וְשֶׁלֹּא נִטְמָאָה אָמְרוּ לָהֶם חֲכָמִים, אִם מַאֲמִינִים אַתֶּם שֶׁהֻרְהֲנָה, הַאֲמִינוּ, שֶׁלֹּא נִסְתְּרָה וְשֶׁלֹּא נִטְמָאָה — שאותם עדים מעידים על שניהם. וְאִם אֵין אַתֶּם מַאֲמִינִים שֶׁלֹּא נִסְתְּרָה וְשֶׁלֹּא נִטְמְאָה, אַל תָּאֲמִינוּ שֶׁהֻרְהָנָה — ואז אין כאן מה לחשוש.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ח:גאלמנת עיסה

הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא עַל אַלְמַנַת עִסָּה, שֶׁהִיא כְשֵׁרָה לַכְּהֻנָּה. שֶׁהָעִסָּה כְשֵׁרָה לְטַמֵּא וּלְטַהֵר, לְרַחֵק וּלְקָרֵב. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, קִבַּלְנוּ עֵדוּתְכֶם, אֲבָל מַה נַּעֲשֶׂה, שֶׁגָּזַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁלֹּא לְהוֹשִׁיב בָּתֵּי דִינִין עַל כָּךְ. הַכֹּהֲנִים שוֹמְעִים לָכֶם לְרַחֵק, אֲבָל לֹא לְקָרֵב:

הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא עַל אַלְמַנַת עִסָּה — אלמנה ממשפחה שנתערב בה, כבעיסה, מי שאולי הוא בן פסול של כהן — שֶׁהִיא כְשֵׁרָה לַכְּהֻנָּה — להינשא לכהן, שמא בעלה אינו מאותו זרע, וגם אותו זרע פסול רק מספק. שֶׁהָעִסָּה כְשֵׁרָה לְטַמֵּא וּלְטַהֵר, לְרַחֵק וּלְקָרֵב — המשפחה שומרת על מעמדה: דוחה כלות פסולות ומקבלת כשרות. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, קִבַּלְנוּ עֵדוּתְכֶם אֲבָל מַה נַּעֲשֶׂה, שֶׁגָּזַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁלֹּא לְהוֹשִׁיב בָּתֵּי דִינִין עַל כָּךְ — להתיר לכתחילה לאלמנה כזו להינשא לכהן. הַכֹּהֲנִים שוֹמְעִים לָכֶם לְרַחֵק, אֲבָל לֹא לְקָרֵב — הם מקבלים פסק שמשפחה פסולה, אבל לא פסק שהיא כשרה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ח:דיוסי שריא

הֵעִיד רַבִּי יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר, אִישׁ צְרֵדָה, עַל אַיִל קַמְצָא, דָכָן. וְעַל מַשְׁקֵה בֵית מִטְבְּחַיָּא, דְּאִינּוּן דַּכְיָן. וּדְיִקְרַב בְמִיתָא, מִסְתָאב. וְקָרוּ לֵיהּ, יוֹסֵי שָׁרְיָא:

הֵעִיד רַבִּי יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר, אִישׁ צְרֵדָה, עַל אַיִל קַמְצָא, דָכָן — מין חגב, שהוא טהור, כלומר מותר באכילה. רבי יוסי בן יועזר הוא מראשוני החכמים. וְעַל מַשְׁקֵה בֵית מִטְבְּחַיָּא, דְּאִינּוּן דַּכְיָן — הדם והמים שבמקום שחיטת הקרבנות במקדש, שהם טהורים. וּדְיִקְרַב בְמִיתָא, מִסְתָאב — כלומר רק מי שנגע במת בוודאי טמא, וספק נגיעה ברשות הרבים טהור. וְקָרוּ לֵיהּ, יוֹסֵי שָׁרְיָא — "שריא" בארמית: המתיר, על שהתיר שלושה דברים שנהגו בהם איסור.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ח:העד אחד, ועצמות בדיר העצים

הֵעִיד רַבִּי עֲקִיבָא מִשּוּם נְחֶמְיָה, אִישׁ בֵית דְּלִי, שֶׁמַשִּׂיאִים הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד. הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל עֲצָמוֹת שֶׁנִמְצְאוּ בְדִיר הָעֵצִים, אָמְרוּ חֲכָמִים, מְלַקֵּט עֶצֶם עֶצֶם וְהַכֹּל טָהוֹר:

הֵעִיד רַבִּי עֲקִיבָא מִשּוּם נְחֶמְיָה, אִישׁ בֵית דְּלִי — כלומר מסר בשמו — שֶׁמַשִּׂיאִים הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד — שמת בעלה, כדי שלא תישאר עגונה. הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל עֲצָמוֹת שֶׁנִמְצְאוּ בְדִיר הָעֵצִים — הלשכה שבעזרת הנשים, שבה שמרו את עצי המזבח — אָמְרוּ חֲכָמִים, מְלַקֵּט עֶצֶם עֶצֶם וְהַכֹּל טָהוֹר — שהעזרה נחשבת רשות הרבים, וספק טומאה בה טהור.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ח:והקדושה הראשונה — לעולם

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, שָׁמַעְתִּי, כְּשֶׁהָיוּ בוֹנִים בַהֵיכָל, עוֹשִׂים קְלָעִים לַהֵיכָל וּקְלָעִים לָעֲזָרוֹת, אֶלָּא שֶׁבַּהֵיכָל בוֹנִים מִבַּחוּץ, וּבָעֲזָרָה בוֹנִים מִבִּפְנִים. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שָׁמַעְתִּי, שֶׁמַקְרִיבִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַיִת, וְאוֹכְלִים קָדְשֵׁי קָדָשִׁים אַף עַל פִּי שֶׁאֵין קְלָעִים, קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חוֹמָה, שֶּקְדֻשָּה רִאשׁוֹנָה קִדְּשָה לִשְׁעָתָהּ וְקִדְּשָה לֶעָתִיד לָבֹא.

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, שָׁמַעְתִּי, כְּשֶׁהָיוּ בוֹנִים בַהֵיכָל — בית המקדש עצמו, בימי עזרא — עוֹשִׂים קְלָעִים לַהֵיכָל וּקְלָעִים לָעֲזָרוֹת — יריעות שתלו בשעה שהכתלים נבנו — אֶלָּא שֶׁבַּהֵיכָל בוֹנִים מִבַּחוּץ, וּבָעֲזָרָה בוֹנִים מִבִּפְנִים — כדי שהבונים לא יביטו לתוך ההיכל. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שָׁמַעְתִּי, שֶׁמַקְרִיבִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַיִת; וְאוֹכְלִים קָדְשֵׁי קָדָשִׁים אַף עַל פִּי שֶׁאֵין קְלָעִים — הקרבנות החמורים, שנאכלים רק בעזרה — קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חוֹמָה — שנאכלים רק בתוך ירושלים — שֶּקְדֻשָּה רִאשׁוֹנָה קִדְּשָה לִשְׁעָתָהּ וְקִדְּשָה לֶעָתִיד לָבֹא — קדושתו של שלמה לא בטלה מעולם.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ח:זאליהו בא לעשות שלום

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, מְקֻבָּל אֲנִי מֵרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁשָּׁמַע מֵרַבּוֹ וְרַבּוֹ מֵרַבּוֹ, הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. שֶׁאֵין אֵלִיָּהוּ בָא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר, לְרַחֵק וּלְקָרֵב, אֶלָּא לְרַחֵק הַמְקֹרָבִין בִּזְרוֹעַ וּלְקָרֵב הַמְרֻחָקִין בִּזְרוֹעַ. מִשְׁפַּחַת בֵּית צְרִיפָה הָיְתָה בְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְרִחֲקָהּ בֶּן צִיּוֹן בִּזְרוֹעַ, וְעוֹד אַחֶרֶת הָיְתָה שָׁם וְקֵרְבָהּ בֶּן צִיּוֹן בִּזְרוֹעַ. כְּגוֹן אֵלּוּ, אֵלִיָּהוּ בָא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר, לְרַחֵק וּלְקָרֵב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לְקָרֵב, אֲבָל לֹא לְרַחֵק. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לְהַשְׁווֹת הַמַּחֲלֹקֶת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא לְרַחֵק וְלֹא לְקָרֵב, אֶלָּא לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא וְגוֹ' וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם:

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, מְקֻבָּל אֲנִי מֵרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי — החכם שהקים מחדש את חיי התורה ביבנה אחרי החורבן — שֶׁשָּׁמַע מֵרַבּוֹ וְרַבּוֹ מֵרַבּוֹ הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי: שֶׁאֵין אֵלִיָּהוּ בָא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר, לְרַחֵק וּלְקָרֵב — כלומר לפסול משפחות או להכשירן לנישואין — אֶלָּא לְרַחֵק הַמְקֹרָבִין בִּזְרוֹעַ וּלְקָרֵב הַמְרֻחָקִין בִּזְרוֹעַ. ספק אמיתי ישאיר כמות שהוא. מִשְׁפַּחַת בֵּית צְרִיפָה הָיְתָה בְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְרִחֲקָהּ בֶּן צִיּוֹן בִּזְרוֹעַ — אדם תקיף שהכריז עליה שהיא פסולה — וְעוֹד אַחֶרֶת הָיְתָה שָׁם וְקֵרְבָהּ בֶּן צִיּוֹן בִּזְרוֹעַ. המשנה אינה מזכירה את שם המשפחה הפסולה הזאת, כדי לחוס על כבודה. כְּגוֹן אֵלּוּ, אֵלִיָּהוּ בָא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר, לְרַחֵק וּלְקָרֵב — משפחות שמעמדן היה ידוע, ושונה בכוח. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לְקָרֵב, אֲבָל לֹא לְרַחֵק — אליהו יחזיר משפחה כשרה שהורחקה שלא כדין, אבל לא יגרש משפחה שקורבה שלא כדין. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לְהַשְׁווֹת הַמַּחֲלֹקֶת — אליהו בא ליישב את המחלוקות, ולהביא את החולקים לדעה אחת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא לְרַחֵק וְלֹא לְקָרֵב, אֶלָּא לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא וְגוֹ' (מלאכי ג, כג) וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם (מלאכי ג, כד). כך מסתיימת המסכת בשלום.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים