חפץ

שְׁלָמִים

קרבנות שבשרם נאכל לבעלים

שלמים הם קרבנות נדבה שבשרם נאכל לבעלים בירושלים לאחר שהוקטרו חלקיהם על המזבח. קניית שלמים במעות מעשר שני היא השימוש המרכזי והמועדף במעות אלה, שכן הבעלים אוכל אז בשר קודש בעיר הקודש. פרק א של מעשר שני חוזר לשלמים שוב ושוב כשהוא מבחין בין קניות כשרות לפסולות.

היכן זה מופיע

25 משניות

  1. מַעֲשֵׂר שֵׁנִי א:גמה שבא עם המאכל יוצא לחוליןקניית שלמים, קרבנות שבשרם נאכל לבעלים, היא התכלית המרכזית של כסף מעשר שני. רוב המקרים במשנה זו נגזרים מאותה קנייה, ולכן השלמים הם מושג העוגן כאן.
  2. מַעֲשֵׂר שֵׁנִי א:דמתי העטיפה אינה יוצאת לחוליןחיה אינה יכולה להיות שלמים, וחכמים אסרו לקנות בהמה לבשר תאווה. שתי הקניות אינן השימוש הראוי בכסף מעשר שני, ולכן אין העור יוצא כאן לחולין.
  3. שְׁקָלִים ב:הכלל המותרותמותר הפסח נעשה שלמים דווקא — הכתוב סומך את הפסח לצאן ולבקר, והשלמים, שלא כפסח, באים אף מן הבקר.
  4. שְׁקָלִים ז:גבשר שנמצא בעזרהרוב הבשר הנאכל בעיר בא מן השלמים, ולכן זו זהותו המשוערת של בשר שנמצא בירושלים בכללותה.
  5. שְׁקָלִים ז:דבהמה שנמצאה — קרבןהשלמים באים אף מנקבה, ולכן נקבה תועה בקרבת העיר היא בחזקת שלמים שאבדו מבעליהם.
  6. בֵּיצָה ב:דשלמים, עולות וסמיכה ביום טובהשלמים נאכלים ברובם לבעליהם, ונמצא ששחיטתם ביום טוב משמשת לאכילת אדם — התכלית היחידה שלשמה הותרה שחיטה בחג. משום כך מתירים אותם בית שמאי ואוסרים את העולות.
  7. חֲגִיגָה א:המרובים האוכלים או מרובים הנכסיםהשלמים מאכילים את בני הבית, ולפיכך מי שאוכליו מרובים וממונו מועט מטה אליהם את קרבנות הרגל — המשנה משערת את הקרבנות לפי מציאות הבית.
  8. נָזִיר ד:דהפרה לאחר שהפרישה את קרבנותיההשלמים נחלקים: מקצתם למזבח ומקצתם נאכלים. אף שלמי נדבה מתקבלים, ולפיכך בהמתה קרבה — ונאכלת ליום אחד כשלמי נזיר, אבל בלא הלחם שלהם.
  9. נָזִיר ד:והמדיר את בנו הקטן בנזירותהשלמים קרבים כשלמי נדבה, נאכלים ליום אחד כשלמי נזיר אך בלא הלחם שלהם, כדרך שנשנה למעלה.
  10. נָזִיר ו:זתגלחת הטהרההשלמים הם הקרבן שהנזיר שוחט ומגלח עליו לדעת רבי יהודה, לפי שהתורה קשרה את תגלחת הנזיר לקרבן הנשחט "פתח אהל מועד", והוא קרבן השלמים.
  11. זְבָחִים א:בקדושה גבוהה וקדושה נמוכההשלמים הם כאן אמת המידה לדרגה הגבוהה, שהרי — שלא כבכור וכמעשר — הם טעונים שתי מתנות דם שהן ארבע, סמיכה, נסכים ותנופת חזה ושוק.
  12. זְבָחִים ד:דהדם הוא המתיר — דוגמאותרבי שמעון מפרש את דין הפיגול בצמצום, לפי המקרה שממנו נלמד: השלמים, שדמם ניתן על המזבח החיצון. לפיכך הוא מוציא את הפרים והשעירים שדמם ניתן בפנים — שלא כדעה הראשונה במשנה.
  13. זְבָחִים ה:ההאשמותשלמי הציבור — שני כבשי עצרת — דינם כאן כדין החטאת: נאכלים רק לכהנים, בעזרה, שלא כשלמים הרגילים שבהמשך הפרק.
  14. זְבָחִים ה:זהשלמיםהשלמים הרגילים הם הדגם הבסיסי של הקודשים הקלים. סימנם הוא זמן האכילה הארוך ביותר בפרק — שני ימים ולילה אחד — והוא מבדיל אותם מן התודה ומאיל הנזיר.
  15. זְבָחִים ח:גאשם שנתערב בשלמיםשלמים נשחטים בכל מקום בעזרה, ונאכלים בהרחבה; גבולותיו המחמירים של האשם הם שעושים את צירוף שניהם לבעייתי.
  16. זְבָחִים י:בהמקודש קודם — הקדושה קובעת את הסדרהשלמים — קרבן שחלקו למזבח, חלקו לכהנים וחלקו לבעלים — הם הנמוכים כאן, שהרי הם נאכלים לשני ימים ואינם מביאים לחם; התודה ואיל הנזיר, הנאכלים ליום אחד כקודשי קודשים, קודמים להם.
  17. זְבָחִים י:וסדר האכילה — רבי מאיר וחכמיםשלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד; כשנשארו שלמים מאתמול ויש שלמים טריים מהיום, אוכלים תחילה את הישנים, שזמנם עומד לפקוע.
  18. מְנָחוֹת ה:ותנופה בלא הגשהשלמי יחיד — קרבן שחלקו למזבח, חלקו לכהנים וחלקו לבעלים, שמביא אדם אחד משלו. חלביהם, החזה והשוק שלהם מונפים — ומכאן שהתנופה אינה נוהגת במנחות בלבד, אלא אף בקרבנות בהמה.
  19. מְנָחוֹת ז:בהשוואת הלחמים, והחלה המורמתהתודה היא מין של שלמים — קרבן שחלקו למזבח, חלקו לכהנים וחלקו לבעלים. כאן קושר הפסוק את מתנת החלה לכהן העושה את עבודת הדם של השלמים האלה.
  20. מְנָחוֹת יג:זזכר ונקבה, גדול וקטןשלמים הם קרבן שחלקו למזבח, חלקו לכהנים וחלקו לבעלים, והתודה מינם; נדר סתם של אחד מהם מתקיים בבהמה הזולה הכשרה לו — כבש.
  21. בְּכוֹרוֹת ט:חטעויות במנייןהאחד עשר שנקרא בטעות "עשירי" אינו חוזר סתם לחולין; בגזירת הכתוב הוא קרב שלמים — קרבן שחלקו למזבח, חלקו לכהנים וחלקו לבעלים — ונאכל לבעלים לאחר שהוקרבו חלקיו על המזבח.
  22. עֲרָכִין ה:וממשכנין וכופיןהשלמים נאכלים לבעליהם ואין בהם כפרה דחופה, ולכן, כמו העולה, עלולים להשהותם — ובית הדין ממשכן.
  23. תְּמוּרָה ג:אכיוצא בהם — עד סוף העולםהשלמים הם המקרה המופתי: ולדותיהם ותמורותיהם יורשים את מעמדם המלא ואת כל דיני המזבח שלהם, בלי גבול.
  24. תְּמוּרָה ה:אכיצד מערימים על הבכורנקבה אינה בכור לעולם, ולכן כאן ההכרזה פשוט עושה אותה שלמים — קרבן שבשרו נאכל לבעליו.
  25. תְּמוּרָה ה:בשניים ממין אחד, והטומטוםכתמונת ראי של מקרה הזכרים: נקבת השלמים העודפת עוברת לקונה שחייב שלמים, והכסף שבידי המוכר נשאר חולין.