מונח
פֶּתַח
הפתח להתרת נדר
פתח הוא ה"פתח" שהחכם משתמש בו כדי להתיר נדר: עילה לחרטה שהנודר לא שקל בשעה שנדר. החכם מצביע עליה ושואל, בעצם: "אילו ידעת זאת, היית נודר?" אם הנודר משיב שלא היה נודר, החרטה הזאת מראה שמעולם לא התכוון לחייב את עצמו במלואו, והנדר נעקר מעיקרו. פרק ט דן באילו פתחים כשרים — כבוד אביו ואמו, מצוות התורה, דמי הכתובה, הימים הטובים — ובאילו אינם כשרים, כגון חרטה הבנויה רק על דבר שנתחדש אחר כך.
היכן זה מופיע
5 משניות
- נְדָרִים ט:אבאיזו עילה מתיר חכם את הנדר?"פותחין" — מוצאים לנודר פתח. החכם מעמיד לפניו חרטה שלא שקל אותה, ואם הוא מודה שלא היה נודר לעולם, הנדר נעקר למפרע.
- נְדָרִים ט:דהנדר מכשיל אותך במצוות אלוכאן הפתח — עילת החרטה — נלקח מן התורה עצמה: החכם מראה לנודר שנדרו מעמיד אותו בעבירה על מצוות מפורשות, שיקול שקרוב לוודאי לא שקל בשעה שנדר.
- נְדָרִים ט:הפתיחה בכתובת אשתוהפתח כאן כספי: מי שנדר שלא תיהנה אשתו ממנו יצטרך לגרשה ולשלם לה את כתובתה כולה. החכם פותח את ההתרה בכך שהוא מעמידו על החשבון.
- נְדָרִים ט:זנדרים שלובים והיכן הכלל מגיעמשנאסר כל אדם בקרבן נפרד, נעשה כל אחד נדר עומד בפני עצמו. "הותר מקצתו הותר כולו" של רבי עקיבא אינו נוהג כאן, וכל נדר צריך פתח משלו כדי שיותר.
- נְדָרִים ט:טמה יאמרו עליך ועל בנותיךהפתח כאן הוא שמו של הנודר ושם ילדיו: נדר הכופה אותו לגרש את אשתו יטביע בו אות קלון ויכתים את בנותיו — שיקול שקרוב לוודאי לא שקל בשעה שנדר.