עיקרון
פְּשִׁיעָה
רשלנות — חייב
פשיעה היא רשלנות או חוסר זהירות — שלא נקט אמצעי זהירות שהיה עליו לנקוט, כגון שהשאיר מכשול בדרך הרבים, או שלא קם לפנות את הדרך כשהיה בידו. אדם פושע חייב על הנזק שבא בעקבות פשיעתו, שלא כמי שאירע לו אונס, תקלה שלא היה בידו למנוע, שהוא פטור. קביעת הקו שבין פשיעה לאונס היא המלאכה החוזרת בכל מקרי הנזק שבפרק הזה.
היכן זה מופיע
5 משניות
- בָּבָא קַמָּא ג:גתבן, קש וגללים בדרךהשארת תבן שירקב ברשות הרבים היא שימוש מרושל במקום המשותף לכול; ומפני שאין במכשול הזה צורך, הוסיפו חכמים קנס — והחומר קנוי לכל הקודם ונוטלו.
- בָּבָא קַמָּא ג:דמהלכים זה אחר זה — אימתי הראשון חייבהקדר הראשון משלם את נזקי השני, ומכאן שהמשנה רואה בחלקו בתקלה פשיעה ולא אונס.
- בָּבָא קַמָּא ו:אהצאן שבדירנעילה שאינה כראוי היא פשיעה; ומכיוון שרשלנותו של הבעלים היא שפתחה את הדרך ליציאה, הוא נושא בנזק.
- בָּבָא קַמָּא ו:בשמירה רשלנית והבהמה שבגינההנחת הבהמה בחמה, או מסירתה למי שאינם יכולים לשמרה, היא פשיעה — ולפיכך נשאר הבעלים חייב בנזק שהיא עושה.
- בָּבָא קַמָּא ו:והגץ, הגמל והנרהנחת הנר ברשות הרבים, במקום שמשאות עוברים עלולים להידלק בו, היא פשיעתו של החנווני, ולפיכך עובר אליו החיוב.