חפץ
עוֹלָה
קרבן הנשרף כולו
עולה — קרבן הנשרף כולו על המזבח. בעניין הקן (זוג העופות) שבמסכת קינים, עבודת עולת העוף נעשית בחציו העליון של המזבח, מעל חוט הסיקרא — היפוכה של חטאת העוף. כל קרבן עוף שבא בנדבה הוא עולה, שהרי עוף אינו בא לעולם שלמים.
היכן זה מופיע
41 משניות
- שְׁקָלִים ב:הכלל המותרותמותר מעות של עולה קונה עולה אחרת — כל מותר נשאר בתוך סוג הקרבן שלו.
- שְׁקָלִים ו:המה נכתב על השופרותרבי יהודה סובר ששני שופרות העופות מממנים עולות נדבה בלבד: עופות העולים כליל על המזבח, ואין נאכל מהם דבר.
- שְׁקָלִים ו:ונדרים ושופרות הנדבהכספי הנדבה מוצאים דווקא על עולות, שבשרן עולה כולו למזבח ועורותיהן ניתנים לכהנים.
- שְׁקָלִים ז:גבשר שנמצא בעזרההעולה נערכת על גבי המזבח באברים שלמים וקבועים, ולכן בשר שנמצא כשהוא עדיין באברים האלה נקרא עולה.
- שְׁקָלִים ז:דבהמה שנמצאה — קרבןמכיוון שהעולה אינה באה אלא מבהמה זכר, די במינה של בהמה תועה בקרבת ירושלים כדי לקבוע שהיא עולה.
- שְׁקָלִים ז:ושבע תקנות בית הדיןאף עולתו של נכרי מתקבלת, ובית הדין דואג שנסכיה ימומנו — משל ציבור אם לא שלח כסף — כדי שהעולה שעל המזבח לא תישאר חסרה.
- בֵּיצָה ב:דשלמים, עולות וסמיכה ביום טובהעולה כולה נשרפת על המזבח, ואין אדם אוכל ממנה. ומאחר שהשחיטה בחג לא הותרה אלא לצורך אכילת אדם, אוסרים בית שמאי להביא עולת יחיד ביום טוב.
- חֲגִיגָה א:המרובים האוכלים או מרובים הנכסיםהעולות כולן למזבח, ולפיכך ממון מרובה עם אוכלים מועטים מופנה כלפי מעלה: ירבה בעולות וימעט בסעודות.
- נָזִיר ד:דהפרה לאחר שהפרישה את קרבנותיההעולה נשרפת כולה על גבי המזבח. מכיוון שעולת נדבה מתקבלת תמיד, הבהמה שהפרישה לעולת נזירותה עדיין קרבה כעולה.
- נָזִיר ד:והמדיר את בנו הקטן בנזירותהעולה כשרה תמיד אף כנדבה, ולפיכך היא קרבה כעולה אף לאחר שנפל הנדר.
- זְבָחִים א:גקודם זמנו — כשר או פסול?מאחר שהמסורת דיברה רק בזבחים "הנאכלים", הסיק בן עזאי שהעולה — הנשרפת כולה — מצטרפת לפסח ולחטאת כנפסלת בכוונה לשם קרבן אחר. חכמים דחו את ההסקה.
- זְבָחִים ד:דהדם הוא המתיר — דוגמאותהעולה ממחישה את עקרון המתיר בבירור: דמה הוא שמתיר גם את הקטרת בשרה וגם את נתינת עורה לכהנים, ולכן העולה בכלל דין פיגול.
- זְבָחִים ה:דהעולההעולה היא הדגם של קודשי קודשים — ממנה נלמד שכולם נשחטים בצפון — ובכל זאת המשנה מונה אותה אחרי החטאות; ורק היא נשרפת כולה על המזבח.
- זְבָחִים ח:דאיברי חטאת באיברי עולההעולה נשרפת כולה, ולכן איבריה שייכים לאש; המחלוקת היא אם בשר החטאת שנתפס בתערובת רשאי לעלות עמם.
- זְבָחִים ט:אהמזבח מקדשהעולה היא דוגמת המופת של התורה: היא נשרפת כולה על האש, ולכן הפסוק שנאמר בה מלמד את הדין לכל הראוי לאש. רבי יהושע קורא את הדין בצמצום — רק מה שנשרף.
- זְבָחִים ט:דמה נשאר למעלה — ומה יורד חיאפילו עולה כשרה לגמרי, קרבן המופת, יורדת אם עלתה חיה — שהרי אין שוחטים בראש המזבח לכתחילה. הסעיף בא כדי ללמד את הדין שאחריו: ראש המזבח הוא מקום ראוי להפשטה ולניתוח.
- זְבָחִים י:בהמקודש קודם — הקדושה קובעת את הסדרדם העולה נדחה מפני דם החטאת, שהרי החטאת מכפרת; אבל בהמשך המשנה איברי העולה קודמים, מפני שהעולה נשרפת כולה.
- זְבָחִים יג:דכזית על המזבחהעולה היא קרבן הנשרף כולו על המזבח, ולכן אפילו כזית מבשרה המצטרף לאימורים הוא העלאה שלמה, וחייבים עליה בחוץ.
- מְנָחוֹת יג:ועולה של ספקהעולה היא קרבן הנשרף כולו על המזבח; נדר סתם להביאה מעורר את השאלה מה המעט שבה — כבש, או לדעת רבי אלעזר בן עזריה אפילו עוף.
- מְנָחוֹת יג:טבהמה שנפל בה מום, ובהמה שלא פורשההוא הקדיש בהמה מסוימת זו לעולה; משנפל בה מום, הקדושה עוברת אל דמי פדיונה, והשאלה היא כיצד מותר להוציא את הכסף הזה.
- מְנָחוֹת יג:יבית חוניועולה שבנדר כשרה רק על המזבח שבירושלים; הפרק משתמש בה כדי לקבוע את מעמדו של המקדש שנבנה במצרים, בית חוניו.
- מְנָחוֹת יג:יאריח ניחוח, בהרבה ובמעטהעולה, הנשרפת כולה על המזבח, פותחת את הלימוד החותם: עולת בהמה, עולת עוף ומנחה מוצבות זו לצד זו, תחת לשון אחת זהה.
- חֻלִּין ב:יקרבנות נדר ונדבה מול קרבנות חובההעולה היא קרבן הנשרף כולו על המזבח, והיא הדוגמה הראשונה כאן: מאחר שאפשר להביאה בנדבה, הרואה עלול לחשוב שהשוחט מקדיש אותה עכשיו ומקריבה מחוץ לעזרה, ולכן חכמים פוסלים את הבשר.
- עֲרָכִין ה:השור זה עולההעולה נשרפת כולה על המזבח; וכאן ההקדש חל על בהמה אחת מסוימת, ולכן הוא אובד עם הבהמה.
- תְּמוּרָה א:גאיברים ובהמות שלמותרבי יוסי מביא ראיה מדין ההקדש: האומר "רגלה של בהמה זו עולה" מקדיש את הבהמה כולה לעולה. ואותו היגיון הוא מעביר אל התמורה — איבר שהוכרז תמורה מושך אחריו את הבהמה כולה.
- תְּמוּרָה ג:בכתודה, כעולהתמורת העולה וולדה יורשים את מעמד העולה במלואו: טעונים הפשט, ניתוח ושריפה גמורה על המזבח, ואין נאכל מהם דבר.
- תְּמוּרָה ג:גהמפריש נקבה לעולה ולאשםעולת בהמה באה מן הזכרים בלבד, ולכן נקבה שהוקדשה לעולה אינה קרבה; היא, ולדעה הראשונה אף הזכר שילדה, נמכרים כדי לממן את העולה עצמה.
- תְּמוּרָה ה:אכיצד מערימים על הבכורהבעלים מסיט את מי שעתיד היה להיות בכור אל עולה שהוא חייב להביא, ומחליף קדושה אחת בחברתה עוד לפני הלידה.
- תְּמוּרָה ה:בשניים ממין אחד, והטומטוםשני הזכרים התאומים קדושים בקדושת עולה, אבל רק אחד ממלא את הנדר היחיד; העודף הקדוש עובר במכירה לחובת העולה של אדם אחר.
- תְּמוּרָה ה:גקריאת שם לוולד ולאםמשקרא לוולד עולה קודם שהקדיש את האם, קדושת העולה חלה על הוולד ישירות.
- תְּמוּרָה ה:דתמורה לשני קרבנותמאחר שהעולה נקראה ראשונה, כללו של רבי מאיר קושר את התמורה כולה לעולה.
- תְּמוּרָה ה:ותמורה לקרבן מסויםהמילית "ל" לבדה מסיטה את הקדושה מן הגופים הפסולים אל שוויים בכסף, והוא שמממן עולה כשרה.
- מְעִילָה ב:בעולת העוף: המעילה נמשכת עד בית הדשןהעולה נשרפת כולה ואין אוכלים ממנה דבר, ולכן אינה מגיעה לעולם לשלב שבו היא מותרת לבני אדם — וזה שקובע מתי פוקעת בה המעילה.
- מְעִילָה ב:דהעולה: אין מעילה בעור, אבל יש בבשרעולת הבהמה נשרפת כולה על המזבח, ולכן המעילה בבשרה נמשכת זמן רב; אבל עורה ניתן לכהנים, ובזה יוצא מן הכלל אחד.
- מְעִילָה ג:בנזיר שהפריש מעותהעולה נשרפת כולה על המזבח, ומועלים בה מרגע שהוקדשה. לפיכך קונים עולה במעות שנקבעו לה, והנהנה מהן — מועל.
- מְעִילָה ד:בחמישה בעולה, שישה בתודההעולה ונלוויה הם המקרה היסודי: חמישה רכיבים נפרדים, שחתיכותיהם מצטרפות לשיעור אחד.
- קִנִּים א:אלמעלה ולמטה — מקומם של קרבנות העוףכאן נכנסת לתמונה עולת העוף, קרבן הנשרף כולו על המזבח; מקומה הוא תמונת הראי של מקום החטאת, והניגוד הזה מניע את כל מקרי התערובת שבמסכת.
- קִנִּים א:בחטאת ועולה שנתערבוהעולה כאן אינה ניכרת מן החטאת שנתערבה בה, ולכן אי אפשר להקריב אף אחת מהן במקומה הראוי.
- קִנִּים ג:גחצי למעלה וחצי למטה — שתיהן פסולותכשעולה מפורשת עומדת מול חטאת מפורשת, אחת למעלה ואחת למטה — שמא כל אחת נעשתה שלא במקומה, ולכן שתיהן פסולות.
- קִנִּים ג:החובה שניים בחטאת, חטאת שניים בחובהמקרה הראי — עולה מיועדת שנבללה בקיני חובה — אין ניצל בו אלא מניין העולות שבחובה.
- יָדַיִם ד:בבו ביום: זבחים שנזבחו שלא לשמןהעולה היא מקרה המבחן של תוספת בן עזאי: היא נשרפת כולה על המזבח ואינה נאכלת, ולכן השאלה אם כוונה לשם קרבן אחר פוסלת אותה עומדת בפני עצמה, מחוץ לזבחים הנאכלים שבהם דיברה המסורת.