חפץ

עוֹלָה

קרבן הנשרף כולו

עולה — קרבן הנשרף כולו על המזבח. בעניין הקן (זוג העופות) שבמסכת קינים, עבודת עולת העוף נעשית בחציו העליון של המזבח, מעל חוט הסיקרא — היפוכה של חטאת העוף. כל קרבן עוף שבא בנדבה הוא עולה, שהרי עוף אינו בא לעולם שלמים.

היכן זה מופיע

41 משניות

  1. שְׁקָלִים ב:הכלל המותרותמותר מעות של עולה קונה עולה אחרת — כל מותר נשאר בתוך סוג הקרבן שלו.
  2. שְׁקָלִים ו:המה נכתב על השופרותרבי יהודה סובר ששני שופרות העופות מממנים עולות נדבה בלבד: עופות העולים כליל על המזבח, ואין נאכל מהם דבר.
  3. שְׁקָלִים ו:ונדרים ושופרות הנדבהכספי הנדבה מוצאים דווקא על עולות, שבשרן עולה כולו למזבח ועורותיהן ניתנים לכהנים.
  4. שְׁקָלִים ז:גבשר שנמצא בעזרההעולה נערכת על גבי המזבח באברים שלמים וקבועים, ולכן בשר שנמצא כשהוא עדיין באברים האלה נקרא עולה.
  5. שְׁקָלִים ז:דבהמה שנמצאה — קרבןמכיוון שהעולה אינה באה אלא מבהמה זכר, די במינה של בהמה תועה בקרבת ירושלים כדי לקבוע שהיא עולה.
  6. שְׁקָלִים ז:ושבע תקנות בית הדיןאף עולתו של נכרי מתקבלת, ובית הדין דואג שנסכיה ימומנו — משל ציבור אם לא שלח כסף — כדי שהעולה שעל המזבח לא תישאר חסרה.
  7. בֵּיצָה ב:דשלמים, עולות וסמיכה ביום טובהעולה כולה נשרפת על המזבח, ואין אדם אוכל ממנה. ומאחר שהשחיטה בחג לא הותרה אלא לצורך אכילת אדם, אוסרים בית שמאי להביא עולת יחיד ביום טוב.
  8. חֲגִיגָה א:המרובים האוכלים או מרובים הנכסיםהעולות כולן למזבח, ולפיכך ממון מרובה עם אוכלים מועטים מופנה כלפי מעלה: ירבה בעולות וימעט בסעודות.
  9. נָזִיר ד:דהפרה לאחר שהפרישה את קרבנותיההעולה נשרפת כולה על גבי המזבח. מכיוון שעולת נדבה מתקבלת תמיד, הבהמה שהפרישה לעולת נזירותה עדיין קרבה כעולה.
  10. נָזִיר ד:והמדיר את בנו הקטן בנזירותהעולה כשרה תמיד אף כנדבה, ולפיכך היא קרבה כעולה אף לאחר שנפל הנדר.
  11. זְבָחִים א:גקודם זמנו — כשר או פסול?מאחר שהמסורת דיברה רק בזבחים "הנאכלים", הסיק בן עזאי שהעולה — הנשרפת כולה — מצטרפת לפסח ולחטאת כנפסלת בכוונה לשם קרבן אחר. חכמים דחו את ההסקה.
  12. זְבָחִים ד:דהדם הוא המתיר — דוגמאותהעולה ממחישה את עקרון המתיר בבירור: דמה הוא שמתיר גם את הקטרת בשרה וגם את נתינת עורה לכהנים, ולכן העולה בכלל דין פיגול.
  13. זְבָחִים ה:דהעולההעולה היא הדגם של קודשי קודשים — ממנה נלמד שכולם נשחטים בצפון — ובכל זאת המשנה מונה אותה אחרי החטאות; ורק היא נשרפת כולה על המזבח.
  14. זְבָחִים ח:דאיברי חטאת באיברי עולההעולה נשרפת כולה, ולכן איבריה שייכים לאש; המחלוקת היא אם בשר החטאת שנתפס בתערובת רשאי לעלות עמם.
  15. זְבָחִים ט:אהמזבח מקדשהעולה היא דוגמת המופת של התורה: היא נשרפת כולה על האש, ולכן הפסוק שנאמר בה מלמד את הדין לכל הראוי לאש. רבי יהושע קורא את הדין בצמצום — רק מה שנשרף.
  16. זְבָחִים ט:דמה נשאר למעלה — ומה יורד חיאפילו עולה כשרה לגמרי, קרבן המופת, יורדת אם עלתה חיה — שהרי אין שוחטים בראש המזבח לכתחילה. הסעיף בא כדי ללמד את הדין שאחריו: ראש המזבח הוא מקום ראוי להפשטה ולניתוח.
  17. זְבָחִים י:בהמקודש קודם — הקדושה קובעת את הסדרדם העולה נדחה מפני דם החטאת, שהרי החטאת מכפרת; אבל בהמשך המשנה איברי העולה קודמים, מפני שהעולה נשרפת כולה.
  18. זְבָחִים יג:דכזית על המזבחהעולה היא קרבן הנשרף כולו על המזבח, ולכן אפילו כזית מבשרה המצטרף לאימורים הוא העלאה שלמה, וחייבים עליה בחוץ.
  19. מְנָחוֹת יג:ועולה של ספקהעולה היא קרבן הנשרף כולו על המזבח; נדר סתם להביאה מעורר את השאלה מה המעט שבה — כבש, או לדעת רבי אלעזר בן עזריה אפילו עוף.
  20. מְנָחוֹת יג:טבהמה שנפל בה מום, ובהמה שלא פורשההוא הקדיש בהמה מסוימת זו לעולה; משנפל בה מום, הקדושה עוברת אל דמי פדיונה, והשאלה היא כיצד מותר להוציא את הכסף הזה.
  21. מְנָחוֹת יג:יבית חוניועולה שבנדר כשרה רק על המזבח שבירושלים; הפרק משתמש בה כדי לקבוע את מעמדו של המקדש שנבנה במצרים, בית חוניו.
  22. מְנָחוֹת יג:יאריח ניחוח, בהרבה ובמעטהעולה, הנשרפת כולה על המזבח, פותחת את הלימוד החותם: עולת בהמה, עולת עוף ומנחה מוצבות זו לצד זו, תחת לשון אחת זהה.
  23. חֻלִּין ב:יקרבנות נדר ונדבה מול קרבנות חובההעולה היא קרבן הנשרף כולו על המזבח, והיא הדוגמה הראשונה כאן: מאחר שאפשר להביאה בנדבה, הרואה עלול לחשוב שהשוחט מקדיש אותה עכשיו ומקריבה מחוץ לעזרה, ולכן חכמים פוסלים את הבשר.
  24. עֲרָכִין ה:השור זה עולההעולה נשרפת כולה על המזבח; וכאן ההקדש חל על בהמה אחת מסוימת, ולכן הוא אובד עם הבהמה.
  25. תְּמוּרָה א:גאיברים ובהמות שלמותרבי יוסי מביא ראיה מדין ההקדש: האומר "רגלה של בהמה זו עולה" מקדיש את הבהמה כולה לעולה. ואותו היגיון הוא מעביר אל התמורה — איבר שהוכרז תמורה מושך אחריו את הבהמה כולה.
  26. תְּמוּרָה ג:בכתודה, כעולהתמורת העולה וולדה יורשים את מעמד העולה במלואו: טעונים הפשט, ניתוח ושריפה גמורה על המזבח, ואין נאכל מהם דבר.
  27. תְּמוּרָה ג:גהמפריש נקבה לעולה ולאשםעולת בהמה באה מן הזכרים בלבד, ולכן נקבה שהוקדשה לעולה אינה קרבה; היא, ולדעה הראשונה אף הזכר שילדה, נמכרים כדי לממן את העולה עצמה.
  28. תְּמוּרָה ה:אכיצד מערימים על הבכורהבעלים מסיט את מי שעתיד היה להיות בכור אל עולה שהוא חייב להביא, ומחליף קדושה אחת בחברתה עוד לפני הלידה.
  29. תְּמוּרָה ה:בשניים ממין אחד, והטומטוםשני הזכרים התאומים קדושים בקדושת עולה, אבל רק אחד ממלא את הנדר היחיד; העודף הקדוש עובר במכירה לחובת העולה של אדם אחר.
  30. תְּמוּרָה ה:גקריאת שם לוולד ולאםמשקרא לוולד עולה קודם שהקדיש את האם, קדושת העולה חלה על הוולד ישירות.
  31. תְּמוּרָה ה:דתמורה לשני קרבנותמאחר שהעולה נקראה ראשונה, כללו של רבי מאיר קושר את התמורה כולה לעולה.
  32. תְּמוּרָה ה:ותמורה לקרבן מסויםהמילית "ל" לבדה מסיטה את הקדושה מן הגופים הפסולים אל שוויים בכסף, והוא שמממן עולה כשרה.
  33. מְעִילָה ב:בעולת העוף: המעילה נמשכת עד בית הדשןהעולה נשרפת כולה ואין אוכלים ממנה דבר, ולכן אינה מגיעה לעולם לשלב שבו היא מותרת לבני אדם — וזה שקובע מתי פוקעת בה המעילה.
  34. מְעִילָה ב:דהעולה: אין מעילה בעור, אבל יש בבשרעולת הבהמה נשרפת כולה על המזבח, ולכן המעילה בבשרה נמשכת זמן רב; אבל עורה ניתן לכהנים, ובזה יוצא מן הכלל אחד.
  35. מְעִילָה ג:בנזיר שהפריש מעותהעולה נשרפת כולה על המזבח, ומועלים בה מרגע שהוקדשה. לפיכך קונים עולה במעות שנקבעו לה, והנהנה מהן — מועל.
  36. מְעִילָה ד:בחמישה בעולה, שישה בתודההעולה ונלוויה הם המקרה היסודי: חמישה רכיבים נפרדים, שחתיכותיהם מצטרפות לשיעור אחד.
  37. קִנִּים א:אלמעלה ולמטה — מקומם של קרבנות העוףכאן נכנסת לתמונה עולת העוף, קרבן הנשרף כולו על המזבח; מקומה הוא תמונת הראי של מקום החטאת, והניגוד הזה מניע את כל מקרי התערובת שבמסכת.
  38. קִנִּים א:בחטאת ועולה שנתערבוהעולה כאן אינה ניכרת מן החטאת שנתערבה בה, ולכן אי אפשר להקריב אף אחת מהן במקומה הראוי.
  39. קִנִּים ג:גחצי למעלה וחצי למטה — שתיהן פסולותכשעולה מפורשת עומדת מול חטאת מפורשת, אחת למעלה ואחת למטה — שמא כל אחת נעשתה שלא במקומה, ולכן שתיהן פסולות.
  40. קִנִּים ג:החובה שניים בחטאת, חטאת שניים בחובהמקרה הראי — עולה מיועדת שנבללה בקיני חובה — אין ניצל בו אלא מניין העולות שבחובה.
  41. יָדַיִם ד:בבו ביום: זבחים שנזבחו שלא לשמןהעולה היא מקרה המבחן של תוספת בן עזאי: היא נשרפת כולה על המזבח ואינה נאכלת, ולכן השאלה אם כוונה לשם קרבן אחר פוסלת אותה עומדת בפני עצמה, מחוץ לזבחים הנאכלים שבהם דיברה המסורת.