דמות
כֹּהֵן
צאצא זכר של אהרן
כהן — צאצא זכר של אהרן. הכהנים עשו את העבודה במקדש, מקבלים מתנות כהונה כגון תרומה, ונאסרו באיסורי נישואין נוספים: כהן אסור לשאת גרושה, חללה, גיורת, או אישה שמא נאנסה (ובכלל זה שבויה, או אישה שהייתה בעיר שנכבשה). כמה מן ההלכות בפרק ב של מסכת כתובות תלויות בשאלה אם אישה נשארת מותרת לבעלה הכהן, ובדרך שבה מבררים את טענתו של אדם שהוא כהן.
היכן זה מופיע
42 משניות
- כְּתֻבּוֹת ב:הדברי האישה על מעמדה — גרושה ושבויהכאן הסיכון הוא סיכון של כהונה: אישה שנבעלה בשביה אסורה לכהן, וטענת הטהרה שלה היא שמשאירה אותה מותרת לו.
- כְּתֻבּוֹת ב:זוכן שני אנשים, זה מעיד על זה שכהן הואהטוען לעצמו כהונה פותח לעצמו זכויות, כאכילת תרומה, ולפיכך אין די בטענתו שלו — כשם שאין השבויה מעידה על עצמה.
- כְּתֻבּוֹת ב:חהעלאה לכהונה על פי עד אחד — המחלוקתכל הדיון כאן הוא ברף הראיות הנדרש לאישור מעמד של כהונה, והוא הקובע את הזכות לתרומה ואת הגבלות הנישואין של כהן.
- כְּתֻבּוֹת ב:טנחבשה על ממון או על נפשות; ואין אדם מעיד על עצמוכל הדין נסב על השאלה אם האישה נשארת מותרת לבעלה, והוא חד במיוחד כשהוא כהן, שאשתו שנבעלה נאסרת עליו.
- כְּתֻבּוֹת ב:ינאמנים בגדלם על מה שראו בקטנותםההתנהגויות הנזכרות כאן הן סימניו היומיומיים של כהן, והן מתקבלות כראיה למעמדו מכוח זיכרון של ילדות.
- כְּתֻבּוֹת ז:אנדר שכופה לפרנס או לגרשכהן אסור בגרושה, ואף בגרושתו שלו; משגירש, הפרידה היא לעולם. לפיכך מאריכה ההלכה את הזמן הניתן לו קודם שכופים עליו את הצעד שאין ממנו חזרה.
- כְּתֻבּוֹת ז:בנדר האוסר עליה טעימהכמו במשנה הקודמת, מפני שכהן אינו יכול להחזיר גרושה זוכים נישואיו ליום חסד נוסף, קודם שהנדר כופה פרידה שאין ממנה חזרה.
- נָזִיר ו:טהתנופה, ושחרורו של הנזירהכהן הוא העושה את התנופה, שיאו של טקס הנזיר: הוא נוטל את הזרוע הבשלה ואת המצות ומניף אותן על כפיו של הנזיר. זהו המעשה הכוהני שהתורה מתארת (במדבר ו, יט–כ).
- גִּטִּין ג:גחזקה שהוא קייםכל זכותה בתרומה נובעת מנישואיה לכהן; אילו מת, הייתה פוקעת ממנה — ולפיכך חזקת חייו היא המחזיקה בידה את האכילה.
- גִּטִּין ה:דהאפוטרופוס והנזק שאינו נראהכהן העובד במקדש יכול לקלקל את קרבנו של אדם במחשבה בלבד בשעת העבודה, והבעלים נשאר לשלם ולהביא קרבן אחר.
- גִּטִּין ה:ההחרשת, המריש הגזול, והמזבחהכניסה לביתו של כהן היא שנותנת לבת ישראל את הזכות לאכול בתרומה.
- גִּטִּין ה:חמפני דרכי שלוםקביעת הכהן כקורא ראשון מסלקת כל התמודדות על השאלה מי מכובד יותר בקהילה — בדיוק החיכוך שדרכי שלום באות למנוע.
- גִּטִּין ח:הטעויות בתאריך ובמקום, ועונשןבכך שחיה עם אדם שני בעודה אשת איש נעשתה "זונה" במובן ההלכתי — אישה שהכהן אסור בה. ולפיכך אף בת ישראל פשוטה נאסרה מעתה להינשא לכהונה.
- סַנְהֶדְרִין א:גשלושה דיינים — טקסים ושומותשומת נכסי הקדש הולכת אחר לשון התורה, שהכהן הוא הקובע בה את השווי; ולפיכך מצריך רבי יהודה שיישב כהן בין הדיינים השמים, ואף בין העשרה השמים קרקע או אדם.
- שְׁבוּעוֹת ד:זמתי שבועת העדות השקרית אינה מחייבתתביעות של מעמד אישי — שהוא כהן או לוי, או שאינו בן גרושה או בן חלוצה הפסול לכהונה — אין בהן ממון, ולכן שבועת שקר המכחישה עדות עליהן אינה מחייבת קרבן.
- הוֹרָיוֹת ג:חממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץסולם הייחוס של המשנה מתחיל בכהן: כהן לפני לוי, לוי לפני ישראל, וכן הלאה עד העבד המשוחרר.
- זְבָחִים ט:הואלו אם עלו — ירדוהפסוק "והקטיר הכהן את הכול" הוא המקור המתיר לצמר, לעצמות ולשאר החלקים המחוברים לעלות עם הבשר — הם חלק מן הקרבן שהכהן מעלה בעשן.
- מְנָחוֹת ד:הבא שלם ונחצה לשנייםהכהן הגדול מביא משלו מנחה מיוחדת זו בכל יום ויום, מחציתה בבוקר ומחציתה בין הערביים.
- מְנָחוֹת ט:אהעישרון וחצי העישרוןהחביתין הם המנחה היומית של הכהן הגדול עצמו. כלי חצי העישרון קיים בעיקר כדי לחלק את העישרון שלו למחצית של בוקר ולמחצית של בין הערביים.
- חֻלִּין א:ופרה ועגלה, כהנים ולוויים, חרס ושאר כליםכהנים ולוויים נפסלים לעבודה במידות הפוכות: הכהן — במום שבגופו, ולעולם לא בשנים; הלוי — לעולם לא במום, ובמדבר פרש מן העבודה בן חמישים.
- חֻלִּין י:גספק ובעלות — מתי פוטרים מן המתנותבהמתו של כהן אינה חייבת במתנות — המתנות הן חובו של ישראל לכהונה, והכהן אינו חייב לעצמו. גם בהמת נכרי פטורה, שהחובה חלה רק על "העם", על ישראל.
- בְּכוֹרוֹת ב:ושל מי הטלה, כשיצאו שני ראשים כאחדשני התאומים מועמדים להיות הבכור הניתן לכהן. רבי יוסי הגלילי דורש את לשון הרבים שבכתוב, "הזכרים", שבמקרה נדיר זה הכהן מקבל את שניהם.
- בְּכוֹרוֹת ב:זשתי רחלות וולדותיהןכשכל אם ילדה בבירור בכור זכר משלה, אין כאן ספק כלל: כל טלה הוא בכור אמיתי, ולכן שניהם ניתנים לכהן.
- בְּכוֹרוֹת ד:אהטיפול בבכורכהן המבקש את הבכור לפני תום זמן ההמתנה כמו קונה את המתנה בכך שהוא חוסך מן הבעלים את טורח הגידול — ולכן לא ייתנו לו הבעלים.
- בְּכוֹרוֹת ד:ושכר המבטל את המעשהאיסור השכר עדיין מניח לכהן לגבות הפסד של ממש: אם השירות עלה לו באובדן תרומתו, מי שנזקק לו משלים לו את החסר במאכל רגיל.
- בְּכוֹרוֹת ה:דנאמנות הרועהרועה כהן אינו נאמן, שהוא הנהנה אם יימצא הבכור בעל מום — ניגוד עניינים שאין לרועה ישראל.
- בְּכוֹרוֹת ה:העל מי סומכים במומיםאף שהכהן נהנה מבכור בעל מום, הוא נאמן למסור את הכרעת המומחה, שהכהנים לא נחשדו לאכול בכור תמים.
- בְּכוֹרוֹת ז:אמומים הפוסלים כהן"האדם" שהמשנה מתכוונת אליו הוא הכהן דווקא — והמומים חשובים משום שהם מכריעים אם רשאי הוא לעבוד בעבודת המקדש.
- בְּכוֹרוֹת ז:וברכיים נוקשות, אצבעות יתרות ועודמצבים אלה מראים את ההבדל החד שבפרק: פגמי צבע, קומה ודעת פוסלים את הכהן ("האדם"), אף שאותם מצבים עצמם משאירים בהמה כשרה למזבח.
- תָּמִיד ד:אשחיטת התמידעבודות המקדש חולקו בפיס, בהגרלה; כאן הכהנים שזכו בהעלאת האיברים הם שמחזיקים את הטלה לשחיטה.
- תָּמִיד ד:גנשיאת האיברים אל הכבשהניתוח נעשה כך שתשעה כהנים שונים יישאו את האיברים והמנחות אל הכבש — המדרון המשופע שעולים בו לראש המזבח החיצון — כל אחד את חלקו; וכך מתחלק כבוד העבודה בין רבים.
- נְגָעִים ב:גכהן שאינו רואה, ובית אפלרק כהן מכריז על צרעת טמא או טהור — אבל התורה דורשת שהכהן הזה יוכל לראות היטב, שכל הפסק נשען על עיניו הקוראות את הכתם.
- נְגָעִים ג:אהכהן, פסק הדין, ונגע אחד בכל פעםדיני הצרעת תלויים בכהן: התורה נתנה לו לבדו את הכוח להכריז טמא או טהור. חכם יכול לאבחן, אבל המעמד ההלכתי חל רק מפי הכהן.
- נְגָעִים ה:דשניים, ופשיון אחד שלא הוכרערק הכהן מכריז על נגעים טמא או טהור. עליו לפסוק על פשיון ודאי; ופשיון שאינו יכול לתלותו בכתם מסוים — אין הוא יכול לטמא בגללו.
- נְגָעִים ז:דהמצורע המשמיד את סימני נגעומעמד הצרעת חל רק בהכרזת הכהן. ראייתו של רבי עקיבא נשענת על כך: כל עוד לא אמר הכהן "טמא", אין פסק דין, ולכן המסיר את הסימנים קודם לכן נשאר טהור.
- נְגָעִים ח:יהראאת הנגע: שכר או הפסדרק הכרזתו של הכהן קובעת את מעמדו של אדם, ולכן העיתוי של בואו לפניו יכול לשנות את התוצאה — וזו בדיוק הנקודה שהמשנה מדגימה בניגוד שבין שכר להפסד.
- נְגָעִים יב:הכיצד בודקים את הבית — ומה מלמד הפינוירק כהן פוסק בצרעת — באדם, בבגד או בבית. בעל הבית אינו יכול לפסוק בעצמו; הוא מביא את הדבר לפני הכהן, והכהן לבדו מכריז טמא או טהור.
- נְגָעִים יד:חשני כהנים, שתי דרכים לקבל את הדםדם האשם מתקבל בשתי דרכים בבת אחת — בכלי ובכף היד — ולכן צריך שני כהנים; חלוקת עבודה יוצאת דופן, שמשנה זו והבאה אחריה בנויות עליה.
- פָּרָה ג:אהפרשת הכהן לפני השריפהרק כהן כשר לשרוף את הפרה האדומה. שבעת ימי ההפרשה מבטיחים שייגש לעבודה במצב ידוע של טהרה.
- פָּרָה ג:טהכהן שוחט במזרח ומזה שבע פעמים כנגד קודש הקודשיםמקומו של הכהן וידיו מפורטים: שוחט בימינו ומקבל את הדם בשמאלו, שהרי דמה אינו בא על המזבח.
- פָּרָה ד:אכוונה, כהן ובגדים בעבודת הפרהדרגתו של הכהן חשובה כאן: המשנה חלוקה אם רק כהן גדול כשר לעבודת הפרה, או שאף כהן הדיוט כשר.
- פָּרָה יב:דחלון של רבים וחלון של יחיד: קרבן על כניסה לבית המקדשלכהן גדול מעמד מיוחד לעניין הכניסה לבית המקדש בטומאה: אין הוא חייב עליה קרבן כאדם אחר.