דמות

כֹּהֵן

צאצא זכר של אהרן

כהן — צאצא זכר של אהרן. הכהנים עשו את העבודה במקדש, מקבלים מתנות כהונה כגון תרומה, ונאסרו באיסורי נישואין נוספים: כהן אסור לשאת גרושה, חללה, גיורת, או אישה שמא נאנסה (ובכלל זה שבויה, או אישה שהייתה בעיר שנכבשה). כמה מן ההלכות בפרק ב של מסכת כתובות תלויות בשאלה אם אישה נשארת מותרת לבעלה הכהן, ובדרך שבה מבררים את טענתו של אדם שהוא כהן.

היכן זה מופיע

42 משניות

  1. כְּתֻבּוֹת ב:הדברי האישה על מעמדה — גרושה ושבויהכאן הסיכון הוא סיכון של כהונה: אישה שנבעלה בשביה אסורה לכהן, וטענת הטהרה שלה היא שמשאירה אותה מותרת לו.
  2. כְּתֻבּוֹת ב:זוכן שני אנשים, זה מעיד על זה שכהן הואהטוען לעצמו כהונה פותח לעצמו זכויות, כאכילת תרומה, ולפיכך אין די בטענתו שלו — כשם שאין השבויה מעידה על עצמה.
  3. כְּתֻבּוֹת ב:חהעלאה לכהונה על פי עד אחד — המחלוקתכל הדיון כאן הוא ברף הראיות הנדרש לאישור מעמד של כהונה, והוא הקובע את הזכות לתרומה ואת הגבלות הנישואין של כהן.
  4. כְּתֻבּוֹת ב:טנחבשה על ממון או על נפשות; ואין אדם מעיד על עצמוכל הדין נסב על השאלה אם האישה נשארת מותרת לבעלה, והוא חד במיוחד כשהוא כהן, שאשתו שנבעלה נאסרת עליו.
  5. כְּתֻבּוֹת ב:ינאמנים בגדלם על מה שראו בקטנותםההתנהגויות הנזכרות כאן הן סימניו היומיומיים של כהן, והן מתקבלות כראיה למעמדו מכוח זיכרון של ילדות.
  6. כְּתֻבּוֹת ז:אנדר שכופה לפרנס או לגרשכהן אסור בגרושה, ואף בגרושתו שלו; משגירש, הפרידה היא לעולם. לפיכך מאריכה ההלכה את הזמן הניתן לו קודם שכופים עליו את הצעד שאין ממנו חזרה.
  7. כְּתֻבּוֹת ז:בנדר האוסר עליה טעימהכמו במשנה הקודמת, מפני שכהן אינו יכול להחזיר גרושה זוכים נישואיו ליום חסד נוסף, קודם שהנדר כופה פרידה שאין ממנה חזרה.
  8. נָזִיר ו:טהתנופה, ושחרורו של הנזירהכהן הוא העושה את התנופה, שיאו של טקס הנזיר: הוא נוטל את הזרוע הבשלה ואת המצות ומניף אותן על כפיו של הנזיר. זהו המעשה הכוהני שהתורה מתארת (במדבר ו, יט–כ).
  9. גִּטִּין ג:גחזקה שהוא קייםכל זכותה בתרומה נובעת מנישואיה לכהן; אילו מת, הייתה פוקעת ממנה — ולפיכך חזקת חייו היא המחזיקה בידה את האכילה.
  10. גִּטִּין ה:דהאפוטרופוס והנזק שאינו נראהכהן העובד במקדש יכול לקלקל את קרבנו של אדם במחשבה בלבד בשעת העבודה, והבעלים נשאר לשלם ולהביא קרבן אחר.
  11. גִּטִּין ה:ההחרשת, המריש הגזול, והמזבחהכניסה לביתו של כהן היא שנותנת לבת ישראל את הזכות לאכול בתרומה.
  12. גִּטִּין ה:חמפני דרכי שלוםקביעת הכהן כקורא ראשון מסלקת כל התמודדות על השאלה מי מכובד יותר בקהילה — בדיוק החיכוך שדרכי שלום באות למנוע.
  13. גִּטִּין ח:הטעויות בתאריך ובמקום, ועונשןבכך שחיה עם אדם שני בעודה אשת איש נעשתה "זונה" במובן ההלכתי — אישה שהכהן אסור בה. ולפיכך אף בת ישראל פשוטה נאסרה מעתה להינשא לכהונה.
  14. סַנְהֶדְרִין א:גשלושה דיינים — טקסים ושומותשומת נכסי הקדש הולכת אחר לשון התורה, שהכהן הוא הקובע בה את השווי; ולפיכך מצריך רבי יהודה שיישב כהן בין הדיינים השמים, ואף בין העשרה השמים קרקע או אדם.
  15. שְׁבוּעוֹת ד:זמתי שבועת העדות השקרית אינה מחייבתתביעות של מעמד אישי — שהוא כהן או לוי, או שאינו בן גרושה או בן חלוצה הפסול לכהונה — אין בהן ממון, ולכן שבועת שקר המכחישה עדות עליהן אינה מחייבת קרבן.
  16. הוֹרָיוֹת ג:חממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץסולם הייחוס של המשנה מתחיל בכהן: כהן לפני לוי, לוי לפני ישראל, וכן הלאה עד העבד המשוחרר.
  17. זְבָחִים ט:הואלו אם עלו — ירדוהפסוק "והקטיר הכהן את הכול" הוא המקור המתיר לצמר, לעצמות ולשאר החלקים המחוברים לעלות עם הבשר — הם חלק מן הקרבן שהכהן מעלה בעשן.
  18. מְנָחוֹת ד:הבא שלם ונחצה לשנייםהכהן הגדול מביא משלו מנחה מיוחדת זו בכל יום ויום, מחציתה בבוקר ומחציתה בין הערביים.
  19. מְנָחוֹת ט:אהעישרון וחצי העישרוןהחביתין הם המנחה היומית של הכהן הגדול עצמו. כלי חצי העישרון קיים בעיקר כדי לחלק את העישרון שלו למחצית של בוקר ולמחצית של בין הערביים.
  20. חֻלִּין א:ופרה ועגלה, כהנים ולוויים, חרס ושאר כליםכהנים ולוויים נפסלים לעבודה במידות הפוכות: הכהן — במום שבגופו, ולעולם לא בשנים; הלוי — לעולם לא במום, ובמדבר פרש מן העבודה בן חמישים.
  21. חֻלִּין י:גספק ובעלות — מתי פוטרים מן המתנותבהמתו של כהן אינה חייבת במתנות — המתנות הן חובו של ישראל לכהונה, והכהן אינו חייב לעצמו. גם בהמת נכרי פטורה, שהחובה חלה רק על "העם", על ישראל.
  22. בְּכוֹרוֹת ב:ושל מי הטלה, כשיצאו שני ראשים כאחדשני התאומים מועמדים להיות הבכור הניתן לכהן. רבי יוסי הגלילי דורש את לשון הרבים שבכתוב, "הזכרים", שבמקרה נדיר זה הכהן מקבל את שניהם.
  23. בְּכוֹרוֹת ב:זשתי רחלות וולדותיהןכשכל אם ילדה בבירור בכור זכר משלה, אין כאן ספק כלל: כל טלה הוא בכור אמיתי, ולכן שניהם ניתנים לכהן.
  24. בְּכוֹרוֹת ד:אהטיפול בבכורכהן המבקש את הבכור לפני תום זמן ההמתנה כמו קונה את המתנה בכך שהוא חוסך מן הבעלים את טורח הגידול — ולכן לא ייתנו לו הבעלים.
  25. בְּכוֹרוֹת ד:ושכר המבטל את המעשהאיסור השכר עדיין מניח לכהן לגבות הפסד של ממש: אם השירות עלה לו באובדן תרומתו, מי שנזקק לו משלים לו את החסר במאכל רגיל.
  26. בְּכוֹרוֹת ה:דנאמנות הרועהרועה כהן אינו נאמן, שהוא הנהנה אם יימצא הבכור בעל מום — ניגוד עניינים שאין לרועה ישראל.
  27. בְּכוֹרוֹת ה:העל מי סומכים במומיםאף שהכהן נהנה מבכור בעל מום, הוא נאמן למסור את הכרעת המומחה, שהכהנים לא נחשדו לאכול בכור תמים.
  28. בְּכוֹרוֹת ז:אמומים הפוסלים כהן"האדם" שהמשנה מתכוונת אליו הוא הכהן דווקא — והמומים חשובים משום שהם מכריעים אם רשאי הוא לעבוד בעבודת המקדש.
  29. בְּכוֹרוֹת ז:וברכיים נוקשות, אצבעות יתרות ועודמצבים אלה מראים את ההבדל החד שבפרק: פגמי צבע, קומה ודעת פוסלים את הכהן ("האדם"), אף שאותם מצבים עצמם משאירים בהמה כשרה למזבח.
  30. תָּמִיד ד:אשחיטת התמידעבודות המקדש חולקו בפיס, בהגרלה; כאן הכהנים שזכו בהעלאת האיברים הם שמחזיקים את הטלה לשחיטה.
  31. תָּמִיד ד:גנשיאת האיברים אל הכבשהניתוח נעשה כך שתשעה כהנים שונים יישאו את האיברים והמנחות אל הכבש — המדרון המשופע שעולים בו לראש המזבח החיצון — כל אחד את חלקו; וכך מתחלק כבוד העבודה בין רבים.
  32. נְגָעִים ב:גכהן שאינו רואה, ובית אפלרק כהן מכריז על צרעת טמא או טהור — אבל התורה דורשת שהכהן הזה יוכל לראות היטב, שכל הפסק נשען על עיניו הקוראות את הכתם.
  33. נְגָעִים ג:אהכהן, פסק הדין, ונגע אחד בכל פעםדיני הצרעת תלויים בכהן: התורה נתנה לו לבדו את הכוח להכריז טמא או טהור. חכם יכול לאבחן, אבל המעמד ההלכתי חל רק מפי הכהן.
  34. נְגָעִים ה:דשניים, ופשיון אחד שלא הוכרערק הכהן מכריז על נגעים טמא או טהור. עליו לפסוק על פשיון ודאי; ופשיון שאינו יכול לתלותו בכתם מסוים — אין הוא יכול לטמא בגללו.
  35. נְגָעִים ז:דהמצורע המשמיד את סימני נגעומעמד הצרעת חל רק בהכרזת הכהן. ראייתו של רבי עקיבא נשענת על כך: כל עוד לא אמר הכהן "טמא", אין פסק דין, ולכן המסיר את הסימנים קודם לכן נשאר טהור.
  36. נְגָעִים ח:יהראאת הנגע: שכר או הפסדרק הכרזתו של הכהן קובעת את מעמדו של אדם, ולכן העיתוי של בואו לפניו יכול לשנות את התוצאה — וזו בדיוק הנקודה שהמשנה מדגימה בניגוד שבין שכר להפסד.
  37. נְגָעִים יב:הכיצד בודקים את הבית — ומה מלמד הפינוירק כהן פוסק בצרעת — באדם, בבגד או בבית. בעל הבית אינו יכול לפסוק בעצמו; הוא מביא את הדבר לפני הכהן, והכהן לבדו מכריז טמא או טהור.
  38. נְגָעִים יד:חשני כהנים, שתי דרכים לקבל את הדםדם האשם מתקבל בשתי דרכים בבת אחת — בכלי ובכף היד — ולכן צריך שני כהנים; חלוקת עבודה יוצאת דופן, שמשנה זו והבאה אחריה בנויות עליה.
  39. פָּרָה ג:אהפרשת הכהן לפני השריפהרק כהן כשר לשרוף את הפרה האדומה. שבעת ימי ההפרשה מבטיחים שייגש לעבודה במצב ידוע של טהרה.
  40. פָּרָה ג:טהכהן שוחט במזרח ומזה שבע פעמים כנגד קודש הקודשיםמקומו של הכהן וידיו מפורטים: שוחט בימינו ומקבל את הדם בשמאלו, שהרי דמה אינו בא על המזבח.
  41. פָּרָה ד:אכוונה, כהן ובגדים בעבודת הפרהדרגתו של הכהן חשובה כאן: המשנה חלוקה אם רק כהן גדול כשר לעבודת הפרה, או שאף כהן הדיוט כשר.
  42. פָּרָה יב:דחלון של רבים וחלון של יחיד: קרבן על כניסה לבית המקדשלכהן גדול מעמד מיוחד לעניין הכניסה לבית המקדש בטומאה: אין הוא חייב עליה קרבן כאדם אחר.