מונח
כִּנּוּי
מילה חלופית למילת הנדר
כינוי (ברבים: כינויים) הוא מילה חלופית, לעתים מילה משובשת או בדויה, שתוקפה ההלכתי כתוקף המילה שהיא באה במקומה. בנדרים, קונם קונח, קונס הם כינויים ל"קרבן"; חרק חרך, חרף — ל"חרם"; נזיק נזיח, פזיח — ל"נזיר"; ושבותה, שקוקה, נדר במותא — ל"שבועה". הכלל הפותח את מסכת נדרים, "כל כנויי נדרים כנדרים", קובע שכל כינוי מחייב בדיוק כמילה עצמה, וכך יכול אדם לנדור בלי להוציא מפיו את המילה הקדושה עצמה.
היכן זה מופיע
2 משניות
- נְדָרִים א:אכינויי נדרים ולשון הנדרכינוי הוא מילה קרובה ומשובשת שהבריות אמרו במקום מילת הנדר עצמה. הפרק כולו מונה אילו מילים כאלה עדיין מחייבות, ולכן הרעיון חוזר בו שוב ושוב.
- נָזִיר א:אהמילים שעושות אדם לנזירכינוי הוא מילה חלופית — צורה קרובה שנאמרה במקום המילה "נזיר" עצמה. פתיחת הפרק מונה אילו מילים כאלה עדיין מחייבות, ולכן הרעיון הזה עומד ביסוד כל מה שבא אחריו.