חפץ
חַלָּה
חלק העיסה הניתן לכהן
החלק שהתורה ציוותה להפריש מעיסה שנילושה מחמשת מיני הדגן ולתת לכהן (במדבר טו, כ). כתרומה, היא קודש — אסורה לזרים והיא ממונו של הכהן — ואין העיסה חייבת בה אלא משהגיעה לשיעור המזערי. בזמן הזה, שאי אפשר לאכלה בטהרה, החתיכה המופרשת נשרפת; ובחוץ לארץ החיוב הוא מדרבנן.
היכן זה מופיע
14 משניות
- תְּרוּמוֹת ז:הלתוך של תרומה נפלהרבי מאיר נוהג בקופה הנותרת כתרומה לחומרה, ובכל זאת מחייב אותה בחלה — שהרי מספק ייתכן שחולין היא, ועיסת חולין חייבת בהפרשת חלה.
- תְּרוּמוֹת ז:זדבר שזרעו כלהכמו במקרי האכילה והנפילה, רבי מאיר רואה את הקופה הנותרת כתרומה מספק ובכל זאת מחייב אותה בחלה, שהרי ייתכן שחולין גמורים היא, ועיסת חולין חייבת בהפרשה.
- חַלָּה ב:אתבואת חוץ לארץ שנכנסה לארץכל המסכת סובבת סביב המתנה הזאת; כאן השאלה היא אם תבואה שגדלה בחוץ לארץ והובאה לארץ נכנסת לחיוב, והמשנה אומרת שכן.
- חַלָּה ד:חשלוש ארצות לחלהככל שהארץ קרובה יותר לארץ ישראל הגמורה, כך חלתה קרובה יותר לחלה של תורה; ורבן גמליאל מדרג את החיוב בשלושה אזורים.
- שַׁבָּת ב:ונדה, חלה והדלקת הנרהזנחת החלה — החלק מן העיסה המיועד לכהן — היא השנייה משלוש המצוות שהמשנה קושרת לסכנת שעת הלידה.
- פְּסָחִים ב:ההדגנים שיוצאים בהם ידי חובת מצהחלה היא החלק המופרש מן העיסה וניתן לכהן. לכהן היא מצה כשרה, ומכאן שאין המצה צריכה להיות מאכל הפתוח לכל אדם.
- פְּסָחִים ג:גהפרשת חלה בטומאה ביום טוב — שלוש דעותהפרשת חלה — חלק העיסה הניתן לכהן — מעמידה בפסח בעיה: החלה הטמאה אינה נאכלת לכהן, אינה נשרפת ביום טוב, ואי אפשר להניח אותה עד שתחמיץ.
- בֵּיצָה א:וחלה ומתנות כהונה ביום טובחלה — החלק הניטל מן העיסה וניתן לכהן — מותר להפרישה ביום טוב, שהרי אופים בו ביום. המחלוקת כאן היא אם מותר אחר כך להוליך אותה לכהן.
- בֵּיצָה ג:הבהמה שמתה ביום טובחלה היא חלק העיסה הניתן לכהן. משהופרשה היא קדושה כתרומה; ואם נטמאה שוב אינה נאכלת, ובכל זאת אין מבערים אותה ביום טוב — וזו ההקבלה לבהמה שמתה.
- כְּתֻבּוֹת ז:והעוברת על דת משה ויהודיתחלה — החלק הניטל מן העיסה וניתן לכהן — היא חובה מן התורה; ואישה האומרת לבעלה בשקר שהפרישה אותה מאכילה אותו עיסה אסורה שלא ניטלה ממנה חלה.
- עֵדֻיּוֹת א:במחלוקת שיעור החלהחלה היא החלק שמפרישים מן העיסה ונותנים לכהן, משהגיעה העיסה לשיעור מזערי. המשנה עוסקת בדיוק בשיעור הזה — הסף שממנו והלאה חלה החובה.
- נִדָּה י:זמעשר, חלה, תרומה — ומחלוקת הטבילה האחרונההיא מפרישה חלה מעיסתה; ומאחר שאינה אלא שני לטומאה, נגיעתה אינה פוסלת את עיסת החולין החייבת בחלה.
- טְבוּל יוֹם א:אחלות שנשכו זו בזוהמקרה הנבחן הוא חלה — חלק העיסה הניתן לכהן — מפני שדינה כדין תרומה, והתרומה היא בדיוק המאכל שנגיעת טבול יום פוסלת.
- טְבוּל יוֹם ד:בטבולת יום מפרישה חלהמשנקראה החתיכה בשם "חלה" היא קדושה כתרומה, ונגיעתה של טבולת היום הייתה פוסלת אותה — ולכן כל הסדר משהה את קריאת השם עד הרגע האחרון.