סדר נְזִיקִין · 86 משניות

בָּבָא בַּתְרָא

בבא בתרא, "השער האחרון", עוסקת בקרקעות, במכר ובירושה. היא נפתחת בשותפים החולקים חצר ובונים את הכותל שביניהם, ובמה שאסור לאדם לעשות בתוך שלו משום שהוא מזיק לשכנו: בור קרוב מדי לבורו של השכן, מאפייה תחת אוצרו, אילן קרוב מדי לעיר. משם היא עוברת לחזקה, טענת בעלות על סמך שלוש שנים של שימוש; למה שנכלל במכר כשאדם מוכר בית, שדה, ספינה או עיר; למה שהקונה חייב לקבל כשהפירות מאכזבים; ולמידת הדיוק הנדרשת במכר קרקע. פרקיה האחרונים מביאים את סדר הנחלות, מתנת שכיב מרע ועיזבון שהשאיר אב לבנים ולבנות, ונחתמים בשטרות, בערבים ובדברי רבי ישמעאל, שאין מקצוע בתורה גדול מדיני ממונות, והם כמעיין הנובע.

שֻׁתָּפִים וּשְׁכֵנִים

פרק אהַשֻּׁתָּפִין

כותל המחיצה וחלוקה בכפייה

סימןכֹּתֶל וַחֲלוּקָה

בימי המשנה פתחו לרוב כמה בתים אל חצר משותפת אחת, ושניים יכלו להיות שותפים בחצר או בשדה. מי שבאו לחלק ביניהם היו צריכים להקים כותל, ומישהו היה צריך לשלם בעדו. ביסוד רבים מן הדינים כאן עומד הרעיון שעצם היותו של אדם נראה לעיני חברו נזק הוא: שכן שיכול להציץ לתוך חצרך נוטל ממך את צנעתך. הפרק פותח בשותפים החולקים חצר ובונים ביניהם את הכותל, שואל מי משתתף בהוצאות הגדרות, הכותל שנפל, בית השער וחומת העיר, ונחתם בשאלה כמה גדול צריך נכס להיות כדי ששותף אחד יוכל לכפות את חלוקתו.

  1. א:אהשותפין שרצו לעשות מחיצהשותפים שרצו לחלוק חצר בונים את הכותל באמצע, וכל אחד נותן מקרקעו לפי עובי החומר שנהגו בו; ואם נפל הכותל, המקום והאבנים של שניהם.סימןהשתפין שרצו
  2. א:בגינה ובקעהבגינה, מקום שנהגו לגדור, מחייבים את השכן; ובבקעה אין מחייבים אותו, אלא הרוצה כונס לתוך שלו ובונה ועושה חזית מבחוץ.סימןבגנה / בבקעה
  3. א:גהמקיף את חברוהמקיף את חברו משלוש רוחות וגדר את שלושתן — אין מחייבים את הפנימי; גדר המקיף גם את הרביעית — לדעה הראשונה משלם הפנימי דמי קנים, ורבי יוסי אומר מגלגלין עליו את הכול.סימןהמקיף את חברו
  4. א:דכותל חצר שנפלכותל חצר שנפל — מחייבים כל שותף לבנותו עד ארבע אמות, והשכן בחזקת שנתן את חלקו; ולמעלה מארבע אמות אין מחייבים, אלא אם סמך לו כותל אחר.סימןכתל חצר שנפל
  5. א:הבית שער לחצר וחומה לעירבני החצר כופים זה את זה לבנות בית שער ודלת, ובני העיר — חומה, דלתיים ובריח; ומי שגר בעיר שנים עשר חודש, או קנה בה בית, הוא כאנשי העיר.סימןבית שער / חומה
  6. א:וכל שייחלק ושמו עליואין חולקים חצר, שדה, גינה או טרקלין על כורחו של שותף אלא אם כן כל חלק נשאר ראוי לשמו; וכתבי הקודש אינם נחלקים אף ששניהם רוצים.סימןאין חולקין

פרק בלֹא יַחְפֹּר

הרחקת המזיקים

סימןהַרְחָקַת נְזִיקִין

אדם רשאי להשתמש בקרקעו כרצונו, אבל לא באופן שמזיק לשכנו. רבים מן הנזקים כאן באים לאט: מים מחלחלים מחלישים את הכותל, ערמת זבל מעלה חום שמפורר את לבניו, וריחיים מסתובבים מרעידים אותו. לכן קובעת המשנה מרחקים קצובים, בטפחים ובאמות, בין הדבר המזיק לבין מה שהוא עלול להזיק. הפרק פותח ליד כותלו של השכן, בבורות, בחום, בריחיים ובתנור, ומשם יוצא אל החלונות, השובכות, הגרנות והבורסקי, אל אילנות המורחקים מן העיר, מן הבור ומן השדה, ואל ענפים הנוטים על שדה או על הדרך.

  1. ב:אהרחקת בור ומזיקים מכותל חברואין חופרים בור סמוך לבור חברו אלא בהרחקת שלושה טפחים מכותלו, וכן מרחיקים ממנו גפת, זבל, מלח, סיד, זרעים ומי רגליים, ואף ריחיים ותנור.סימןבור סמוך לבורו
  2. ב:בתנור בבית ובעלייהאין מעמידים תנור בבית אלא אם יש מעליו ארבע אמות, ובעלייה צריך מעזיבה תחתיו; ואם הזיק משלם, ורבי שמעון אומר שהמקיים את השיעורים פטור.סימןלא יעמיד אדם תנור
  3. ב:גחנות תחת אוצר, ורעש בחצראין פותחים חנות של נחתומים או של צבעים או רפת בקר תחת אוצרו של חברו; ובני החצר מוחים במי שפותח בה חנות מפני קול הנכנסים, אבל לא מפני קול הפטיש.סימןחנות של נחתומין
  4. ב:דארבע אמות מכותל וחלוןמי שכותלו סמוך לכותל חברו לא יסמוך לו כותל אחר אלא אם כן הרחיק ארבע אמות, וכן מן החלונות — מלמעלה, מלמטה ומכנגדן.סימןכתלו סמוך / החלונות
  5. ב:הסולם, מזחילה ושובךמרחיקים את הסולם ארבע אמות מן השובך ואת הכותל ארבע אמות מן המזחילה, ואת השובך חמישים אמה מן העיר; והלוקח שובך — הרי הוא בחזקתו.סימןהסלם מן השובך
  6. ב:והניפול שנמצאניפול שנמצא בתוך חמישים אמה — של בעל השובך, וחוץ מחמישים אמה — של מוצאו; ובין שני שובכות — של הקרוב, ומחצה על מחצה — יחלוקו.סימןנפול הנמצא
  7. ב:זהרחקת אילן מן העירמרחיקים אילן עשרים וחמש אמה מן העיר, וחרוב ושקמה חמישים; קדמה העיר — קוצץ ואינו נותן דמים, קדם האילן — קוצץ ונותן דמים.סימןהאילן מן העיר
  8. ב:חגורן קבועמרחיקים גורן קבוע חמישים אמה מן העיר, ואף בתוך שלו אינו עושהו אלא אם כן יש לו חמישים אמה לכל רוח ומרחיק מנטיעות חברו.סימןגרן קבוע
  9. ב:טנבלות, קברות ובורסקימרחיקים נבלות, קברות ובורסקי חמישים אמה מן העיר, ואין עושים בורסקי אלא למזרח העיר; ורבי עקיבא מתיר בכל רוח חוץ ממערבה.סימןהנבלות ואת הקברות
  10. ב:ימשרה, כרישין וחרדלמרחיקים את המשרה מן הירק, את הכרישין מן הבצלים ואת החרדל מן הדבורים, ורבי יוסי מתיר בחרדל.סימןהמשרה מן הירק
  11. ב:יאהרחקת אילן מן הבורמרחיקים אילן עשרים וחמש אמה מן הבור; קדם הבור — קוצץ ונותן דמים, קדם האילן — לא יקוץ, ורבי יוסי אומר שאף אם קדם הבור לא יקוץ.סימןהאילן מן הבור
  12. ב:יבאילן סמוך לשדה חברואין נוטעים אילן בתוך ארבע אמות לשדה חברו, ואם הייתה גדר ביניהם — כל אחד סומך לה; ושורשים שיצאו לשדה חברו — מעמיק שלושה טפחים וקוצץ.סימןאילן סמוך לשדה
  13. ב:יגענפים הנוטים לשדה חברואילן הנוטה לשדה חברו קוצצים מלוא המרדע על גבי המחרשה, ובחרוב ובשקמה ומעל בית השלחין — כנגד המשקולת.סימןנוטה לשדה חברו
  14. ב:ידאילן הנוטה לרשות הרביםאילן הנוטה לרשות הרבים קוצצים כדי שיעבור גמל ורוכבו; רבי יהודה אומר גמל טעון פשתן, ורבי שמעון — הכול כנגד המשקולת, מפני הטומאה.סימןנוטה לרשות הרבים

קִנְיָן וּמֶכֶר

פרק גחֶזְקַת הַבָּתִּים

חזקה בשלוש שנים של שימוש

סימןשָׁלֹשׁ שָׁנִים

רעיון אחד כדאי לדעת לפני שמתחילים. הקונה קרקע מקבל שטר, אבל אדם שומר על שטרו רק כמה שנים. לכן השימוש הגלוי יכול לבוא במקומו: מי שהשתמש בשדה או בבית שלוש שנים, והבעלים שתק, נאמן כשהוא אומר כיצד הגיעו אליו — "אתה מכרת לי". זוהי חזקה. הפרק קובע כמה זמן היא טעונה ומי לעולם אינו יכול להחזיק, ואחר כך עובר לשכנים: אילו מרזבים, חלונות וזיזים רשאי אדם להחזיק מעל חצר חברו, ומה אסור לו לבנות מעל רשות הרבים.

  1. ג:אחזקת שלוש שניםבתים, בורות, שובכות, עבדים וכל העושה פירות תדיר — חזקתם שלוש שנים מיום ליום, ושדה הבעל שלוש שנים שאינן מיום ליום.סימןחזקת הבתים
  2. ג:בשלוש ארצות לחזקהיהודה, עבר הירדן והגליל הן שלוש ארצות לחזקה, והמחזיק באחת כשהבעלים באחרת אינו מחזיק; ורבי יהודה מסביר את שלוש השנים בבעלים שבאספמיא.סימןשלש ארצות לחזקה
  3. ג:גחזקה שאין עמה טענהחזקה שאין עמה טענה, כגון "לא אמר לי אדם דבר מעולם", אינה חזקה; ואין חזקה לאומנים, לשותפים, לאריסים ולאפוטרופסים, ולא לאיש בנכסי אשתו.סימןשאין עמה טענה
  4. ג:דעדי חזקה שהוזמושני עדים שהעידו שאדם אכל שדה שלוש שנים ונמצאו זוממים — משלמים את הכול; ושלושה זוגות, זוג לכל שנה — משלשים ביניהם.סימןנמצאו זוממין
  5. ג:המה עושה חזקה בחצרהמעמיד בהמה, תנור או ריחיים בחצר, או נותן בה זבלו — אין זו חזקה; אבל עשה להם מחיצה גבוהה עשרה טפחים — הרי זו חזקה.סימןמעמיד בהמה בחצר
  6. ג:ומרזב, מזחילה, סולם וחלוןהמרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה, והמזחילה יש לה; סולם וחלון מצריים אין להם חזקה וצוריים יש להם, וזיז של טפח יש לו חזקה.סימןהמרזב / המזחילה
  7. ג:זחלונות לחצר השותפיםאין אדם פותח חלונות ופתחים לחצר השותפים, ולא פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון; אבל לרשות הרבים פותח, ואף מגדיל ומוסיף.סימןלא יפתח אדם חלונותיו
  8. ג:חחלל וזיזים ברשות הרביםאין עושים בורות ומערות תחת רשות הרבים, ורבי אליעזר מתיר כשהכיסוי חזק; ואין מוציאים זיזים וגזוזטראות לרשות הרבים, אלא אם כן קנה חצר שכבר יש בה.סימןחלל / זיזין וגזזטראות

פרק דהַמּוֹכֵר אֶת הַבַּיִת

מה נכלל במכר

סימןמֶכֶר קַרְקָעוֹת

פעמים רבות המכר מזכיר רק את העיקר: "אני מוכר לך את הבית" או "את השדה". ומה בא עמו — הדלת, הבור, האילנות, הדרך להגיע אליהם? כלל האצבע: מה שהוא חלק מן הדבר נמכר עמו, ומה שעומד בפני עצמו נשאר בידי המוכר אלא אם כן פירש אותו. הפרק עובר על בית, חצר, בית בד, מרחץ, עיר ושדה, ומחלוקת אחת עוברת לאורכו — האם המוכר מוכר בעין יפה או בעין רעה — והוא נחתם בהשוואת המכר למתנה ולדרכי העברה אחרות, המעבירות את הכול.

  1. ד:אהמוכר את הביתהמוכר את הבית לא מכר את היציע ואת החדר שלפנים ממנו, ולא את הגג שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים; ולרבי יהודה די בצורת פתח.סימןלא מכר היציע
  2. ד:בהבור, הדות והדרך אליהםהמוכר בית לא מכר את הבור ואת הדות; ורבי עקיבא אומר שהמוכר צריך לקנות לעצמו דרך אליהם, וחכמים אומרים שאינו צריך.סימןהבור / לקח לו דרך
  3. ד:גהדלת נמכרת, המפתח לאהמוכר את הבית מכר את הדלת ולא את המפתח, את המכתשת הקבועה ולא את המיטלטלת; ואם אמר "הוא וכל מה שבתוכו" — הכול מכור.סימןהדלת / המפתח
  4. ד:דהמוכר את החצרהמוכר את החצר מכר את הבתים, הבורות והמערות שבה, אבל לא את המיטלטלין ולא את המרחץ ובית הבד; ורבי אליעזר אומר שלא מכר אלא את אווירה.סימןהמוכר את החצר
  5. ד:ההמוכר את בית הבדהמוכר את בית הבד מכר את הים, הממל והבתולות, אבל לא את העכירין, הגלגל והקורה; ורבי אליעזר אומר שמכר אף את הקורה.סימןהמוכר את בית הבד
  6. ד:והמוכר את המרחץהמוכר את המרחץ לא מכר את הנסרים, הספסלים והווילאות, אלא אם כן אמר "הוא וכל מה שבתוכו"; ובין כך ובין כך לא מכר את מגורות המים ואוצרות העצים.סימןהמוכר את המרחץ
  7. ד:זהמוכר את העירהמוכר את העיר מכר את בתיה, בורותיה, מרחצאותיה ושובכותיה, אבל לא את המיטלטלין; ורבן שמעון בן גמליאל אומר שמכר אף את הסנטר.סימןהמוכר את העיר
  8. ד:חהמוכר את השדההמוכר את השדה מכר את האבנים והקנים שהם לצורכה, את התבואה המחוברת, את השומרה שאינה עשויה בטיט ואת החרוב שאינו מורכב.סימןהמוכר את השדה
  9. ד:טהנותן נותן את הכולהמוכר שדה לא מכר את הבור, הגת והשובך ולא את החרוב המורכב, ונחלקו בדרך אליהם; אבל הנותן מתנה נותן את הכול, וכן האחים שחלקו והמקדיש.סימןבמוכר / בנותן מתנה

פרק ההַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה

מכר, קניין ומידות ישרות

סימןמֶכֶר מִטַּלְטְלִין

שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. כשקונים חפץ, יש דברים שבאים עמו גם אם איש לא הזכיר אותם, ויש שאינם באים; הכול תלוי במה שבני אדם מתכוונים אליו בדרך כלל כשהם קונים. ועוד: מקח של סחורה אינו נגמר בתשלום. הקונה צריך לקחת את הסחורה, למשוך אותה אליו או להגביה אותה, ועד אז כל צד יכול לחזור בו. הפרק שואל מה נמכר עם ספינה, עם חמור, עם אילנות בשדה ועם אבריה של בהמה, ומי רשאי לחזור בו כשהסחורה אינה כפי שנאמר. והוא נחתם במידות ובמשקלות ישרים.

  1. ה:אמכירת ספינה, קרון וצמדהמוכר ספינה מכר את התורן, הנס והעוגין, אבל לא את העבדים ואת הסחורה; ומכר את הצמד — לא מכר את הבקר, ורבי יהודה אומר שהדמים מודיעים.סימןהמוכר את הספינה
  2. ה:במכירת חמור וכליוהמוכר את החמור לא מכר את כליו, ונחום המדי אומר מכר; ורבי יהודה מחלק בין "מכור לי חמורך זה" לבין "חמורך הוא".סימןהחמור / כליו
  3. ה:גחמור מניקה, בור, כוורת ושובךהמוכר חמור מכר את הסייח, והמוכר פרה לא מכר את בנה; מכר בור — מכר מימיו, כוורת — דבורים, ושובך — יונים.סימןהסיח / חלות דבש
  4. ה:דהקונה אילנות בשדה חברוהקונה שני אילנות בשדה חברו לא קנה קרקע, ורבי מאיר אומר קנה; קנה שלושה — קנה קרקע, ואם מתו האילנות יש לו קרקע.סימןהקונה שני אילנות
  5. ה:ההראש, הרגליים, הקנה והכבדבבהמה גסה, המוכר את הראש לא מכר את הרגליים; אבל בדקה, מכר את הראש — מכר את הרגליים, ומכר את הקנה — מכר את הכבד.סימןראש בהמה גסה
  6. ה:וארבע מידות במוכריןמכר חיטים יפות ונמצאו רעות — הלוקח חוזר בו, רעות ונמצאו יפות — המוכר חוזר בו; ונמצא מין אחר, כיין שנמצא חומץ — שניהם יכולים לחזור בהם.סימןארבע מדות במוכרין
  7. ה:זכיצד נקנים פירות ופשתןהלוקח פירות — משך ולא מדד קנה, מדד ולא משך לא קנה; והלוקח פשתן לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום.סימןמשך ולא מדד
  8. ה:חיין ושמן — ושלוש הטיפותהמוכר יין ושמן והוקרו או הוזלו — עד שלא נתמלאה המידה של המוכר, ומשנתמלאה של הלוקח; וחייב המוכר להטיף לו שלוש טיפות.סימןיין ושמן / שלש טפין
  9. ה:טהשולח את בנו אצל החנווניהשולח את בנו לחנווני, ושבר התינוק את הצלוחית ואיבד את האיסר — החנווני חייב, ורבי יהודה פוטר; ומדד לתוך צלוחית שביד התינוק — פטור.סימןהשולח את בנו
  10. ה:יקינוח המידות, המשקלות והמאזנייםהסיטון מקנח את מידותיו אחת לשלושים יום ובעל הבית אחת לשנים עשר חודש, ורבן שמעון בן גמליאל מחליף; והחנווני מקנח פעמיים בשבוע.סימןהסיטון מקנח מדותיו
  11. ה:יאהכרעה, גירומין ומנהג המקוםחייב המוכר להכריע ללוקח טפח, ואם שקל עין בעין — נותן לו גירומין; והולכים אחר מנהג המקום במידה דקה וגסה, במחיקה ובגדישה.סימןלהכריע לו טפח

פרק והַמּוֹכֵר פֵּרוֹת

סחורה מאכזבת ומידות הבניין

סימןפְּגָמִים וּמִדּוֹת

שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. סחורה מושלמת אין: בתבואה יש תמיד מעט עפר, ובמרתף יין כמה חביות מחמיצות, והקונה צריך לקבל עליו את השיעור הרגיל של פגמים כאלה. אבל מקח שנעשה על סמך הנחה מוטעית, כגון יין שהמוכר ידע שאינו מתקיים, הוא מקח טעות, והקונה יכול לבטלו. הפרק שואל על מי ההפסד כשהזרעים לא צמחו או כשהיין החמיץ, ואחר כך קובע כמה מקום חייב המוכר לתת לבית או למערת קבורה, מה רוחבן של הדרכים, ומה זכויותיו של מי שמגיע לבורו או לגינתו דרך רשות שכנו.

  1. ו:אפירות שלא צימחוהמוכר פירות ולא צימחו, ואפילו זרע פשתן, אינו חייב באחריותם; ורבן שמעון בן גמליאל מחייב בזרעוני גינה שאינם נאכלים.סימןלא צמחו
  2. ו:ברובע טינופת לסאההלוקח פירות מקבל עליו רובע טינופת לסאה, ובתאנים עשר מתולעות למאה, וכן במרתף של יין ובקנקנים — עשר למאה.סימןרבע טנפת לסאה
  3. ו:גהמוכר יין והחמיץהמוכר יין והחמיץ אינו חייב באחריותו, אלא אם כן ידוע שיינו מחמיץ; ואם מכר "יין מבושם", "ישן" או "מיושן" — חייב להעמידו כפי שאמר.סימןיין לחברו והחמיץ
  4. ו:דבית חתנות ומידות הבתיםהמוכר מקום לבנות בית חתנות — לרבי עקיבא ארבע אמות על שש, ורבי ישמעאל אומר שזו רפת בקר; והמשנה קובעת את מידות הבית הקטן, הגדול והטרקלין.סימןלבנות לו בית
  5. ו:הבור לפנים מבית חברומי שבורו לפנים מביתו של חברו נכנס ויוצא בשעה שדרך בני אדם, אינו מכניס את בהמתו לשתות, וכל אחד מהם עושה לו פותחת.סימןבור לפנים מביתו
  6. ו:וגינה לפנים מגינת חברומי שגינתו לפנים מגינת חברו נכנס ויוצא בשעות הרגילות ואינו מכניס תגרים; ואם נתנו לו דרך מן הצד מדעת שניהם — נכנס ויוצא כשירצה.סימןגנה לפנים מגנתו
  7. ו:זדרך הרבים בתוך שדהוהמעתיק את דרך הרבים שבשדהו אל הצד — מה שנתן נתן, ואת הדרך הישנה אינו נוטל לעצמו; ודרך היחיד ארבע אמות, דרך הרבים שש עשרה אמה, ולדרך המלך אין שיעור.סימןדרך הרבים עוברת
  8. ו:חמערת קבורההמוכר מקום לקבר עושה מערה של ארבע אמות על שש ובה שמונה כוכין, ורבי שמעון — שש על שמונה ובה שלושה עשר; ועל פיה חצר של שש על שש.סימןלעשות לו קבר

פרק זבֵּית כּוֹר עָפָר

דיוק במכירת קרקע

סימןמִדַּת הַשָּׂדֶה

שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. במשנה מודדים שדה לפי הזרע שהוא צריך: בית כור הוא שטח שזורעים בו כור תבואה, שלושים סאה. ועוד: הקונה זכאי למה שהבטיחו לו דברי המוכר, ולכן כל מילה חשובה. 'עפר' מבטיח קרקע שאפשר לזרוע בה, ולכן נקעים עמוקים וסלעים גבוהים אינם נמדדים עמה; 'מידה בחבל' מבטיחה שטח מדויק; 'הן חסר הן יתר' מוחלת על הפרש קטן, ו'בסימניו ובמצריו' — על הפרש גדול יותר. אחר כך שואל הפרק מה הדין כשמערבים שתי לשונות כאלה, וכיצד מחלקים שדה כשמוכרים את חציו.

  1. ז:אבית כור עפרהמוכר "בית כור עפר" — נקעים וסלעים של עשרה טפחים אינם נמדדים עמה, ופחות מכאן נמדדים; ואם אמר "כבית כור" — הכול נמדד עמה.סימןנקעים עמקים
  2. ז:במידה בחבלהמוכר "מידה בחבל" — פחת כל שהוא ינכה, והותיר יחזיר; ואם אמר "הן חסר הן יתר" — הפרש של עד רובע לסאה נמחל, ויותר מכאן עושים חשבון.סימןמדה בחבל
  3. ז:גשתי לשונות במכר אחדבמכר שנאמרו בו "מידה בחבל" ו"הן חסר הן יתר" — הלשון האחרונה היא הקובעת, דברי בן ננס; ומכר "בסימניו ובמצריו" — חיסרון פחות משתות נמחל.סימןהן חסר הן יתר
  4. ז:דחצי שדה אני מוכר לךהמוכר "חצי שדה" — שמים ביניהם והלוקח נוטל חצי משוויה; ומכר "חציה בדרום" — הלוקח מקבל עליו מקום הגדר, חריץ ובן חריץ.סימןחצי שדה

נְחָלוֹת

פרק חיֵשׁ נוֹחֲלִין

סדר הנחלות

סימןסֵדֶר יְרֻשָּׁה

קודם כול, רקע. התורה קובעת מי יורש את נכסיו של אדם כשהוא מת: בניו תחילה, ובנותיו רק כשאין לו בן, כמו בבנות צלפחד (במדבר כז); והבן הבכור נוטל פי שניים. את הסדר הזה אין האב יכול לשנות, אבל הוא רשאי לתת את נכסיו במתנה, אפילו על ערש מותו. הפרק פורש מי יורש את מי ובאיזה סדר, מה רשאי האב לעשות בנכסיו ומה אינו רשאי, דבריו של מי נאמנים בשאלה מי הוא יורש, וכיצד חולקים ילדים גדולים וקטנים, בנים או בנות, במה שנשאר.

  1. ח:איש נוחלין ומנחיליןיש קרובים שנוחלים ומנחילים, כאב ובניו; יש שנוחלים ולא מנחילים, כאיש את אשתו; יש שמנחילים ולא נוחלים, כאישה לבעלה; והאחים מן האם — לא זה ולא זה.סימןיש נוחלין ומנחילין
  2. ח:בסדר נחלותהבן וכל יוצאי ירכו קודמים לבת, הבת ויוצאי ירכה קודמים לאחים, והאחים לאחי האב — שכל הקודם בנחלה, יוצאי ירכו קודמים.סימןסדר נחלות
  3. ח:גבנות צלפחדבנות צלפחד נטלו שלושה חלקים: חלק אביהן עם יוצאי מצרים, חלקו עם אחיו בנכסי חפר, וחלק הבכורה, שצלפחד היה בכור.סימןבנות צלפחד
  4. ח:דאחד הבן ואחד הבתנכסי האם עוברים כנכסי האב, אלא שהבכור נוטל פי שניים בנכסי האב ולא בנכסי האם, והבנות ניזונות מנכסי האב ולא מנכסי האם.סימןאחד הבן ואחד הבת
  5. ח:ההאומר איש פלוני בני בכורהאומר "בני הבכור לא ייטול פי שניים" לא אמר כלום, שהתנה על מה שכתוב בתורה; אבל המחלק את נכסיו בלשון מתנה — דבריו קיימים.סימןאיש פלוני בני בכור
  6. ח:וזה בני — נאמןהאומר "זה בני" נאמן, ו"זה אחי" — אינו נאמן, ונוטל עמו רק בחלקו; ודייתיקי שנמצאה קשורה על ירכו של המת אינה כלום.סימןזה בני נאמן
  7. ח:זהכותב נכסיו לבניוהכותב נכסיו לבניו — לרבי יהודה צריך לכתוב "מהיום ולאחר מיתה", ורבי יוסי אומר שאינו צריך; ובנים גדולים וקטנים חולקים את העיזבון בשווה.סימןהכותב נכסיו לבניו
  8. ח:חהניח בנותבנות גדולות וקטנות חולקות את העיזבון בשווה כבנים; וזה חומר בבנות מבבנים: הבנות ניזונות על הבנים, ואינן ניזונות על הבנות.סימןבנות גדולות וקטנות

פרק טמִי שֶׁמֵּת

עיזבונות, מתנת שכיב מרע ומיתה בבת אחת

סימןנִכְסֵי הַמֵּת

שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. כשאדם מת, בניו יורשים אותו, אבל אלמנתו ובנותיו הקטנות זכאיות להיזון מנכסיו — תנאי שבכל כתובה; וכשהעיזבון קטן, התביעות מתנגשות. ואדם שחושב שהוא עומד למות נותן לא פעם את נכסיו ממיטת חוליו: האם דיבורו לבדו מספיק, ומה הדין אם הבריא? הפרק שוקל בנים מול בנות, קובע למי הרווח כשאחים עובדים בעיזבון שעדיין לא חילקו, ומתי אפשר לחזור ממתנה. הוא מסתיים בבתים שנפלו על שני קרובים כאחד, כשאין יודעים מי מת ראשון.

  1. ט:אמי שמת והניח בנים ובנותמי שמת והניח בנים ובנות — בנכסים מרובים הבנים יורשים והבנות ניזונות, ובנכסים מועטים הבנות ניזונות והבנים שואלים על הפתחים; ואדמון מוחה.סימןישאלו על הפתחים
  2. ט:בהטומטום, והמתנה לוולדטומטום שבין היורשים נדחה תמיד אל הצד שהוא מפסיד בו; והאומר "אם תלד אשתי זכר ייטול מנה" — נוטל כפי שהתנה, וטומטום אינו נוטל.סימןטמטום
  3. ט:גהשביחו לאמצעיורשים גדולים שהשביחו את הנכסים — השביחו לאמצע, אלא אם כן אמרו "הרי אנו עושים ואוכלים"; וכן האישה שהשביחה את הנכסים.סימןהשביחו גדולים
  4. ט:דהאחים השותפיםאחים שותפים שנפל אחד מהם לאומנות — נפל לאמצע, וחלה ונתרפא — משל עצמו; ושושבינות שחזרה — חוזרת לאמצע, שהיא נגבית בבית דין.סימןהאחין השתפין
  5. ט:ההשולח סבלונותחתן ששלח סבלונות לבית חמיו ואכל שם סעודת חתן — אינם נגבים, ולא אכל — נגבים; וסבלונות מרובים שיחזרו עמה לבית בעלה — נגבים.סימןהשולח סבלונות
  6. ט:ומתנת שכיב מרעשכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ושייר קרקע כל שהיא — מתנתו קיימת, ולא שייר — אינה קיימת; ובוויכוח אם היה שכיב מרע, רבי מאיר וחכמים נחלקו על מי הראיה.סימןשכיב מרע
  7. ט:זהמחלק נכסיו על פיורבי אליעזר אומר שאף המסוכן אינו מקנה אלא בכסף, בשטר, בחזקה או במשיכה; וחכמים אומרים שבשבת דבריו קיימים ולא בחול, ורבי יהושע: קל וחומר בחול.סימןהמחלק נכסיו על פיו
  8. ט:חנפל הבית עליו ועל אביונפל הבית על אדם ועל אביו, ואין ידוע מי מת ראשון, ובעלי חובו של הבן תובעים — בית שמאי אומרים יחלוקו, ובית הלל: נכסים בחזקתם.סימןנפל הבית / אביו
  9. ט:טנפל הבית עליו ועל אשתונפל הבית על אדם ועל אשתו: בית שמאי אומרים יחלוקו, ובית הלל — הכתובה בחזקת יורשי הבעל, והנכסים הנכנסים והיוצאים עמה בחזקת יורשי אביה.סימןנפל הבית / אשתו
  10. ט:ינפל הבית עליו ועל אמונפל הבית על אדם ועל אמו — אלו ואלו מודים שיחלוקו; ורבי עקיבא אומר שהנכסים בחזקתם, ובן עזאי מוחה שבא לחלק את השווים.סימןנפל הבית / אמו

שְׁטָרוֹת

פרק יגֵּט פָּשׁוּט

שטרות, ערבים וגבייה

סימןחֲתִימָה וּגְבִיָּה

שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. בפרק זה המילה "גט" פירושה כל שטר משפטי, ולא גט אישה בלבד. והלוואה נכתבה בדרך כלל בשטר שעדים חתומים עליו, ובזכותו יכול המלווה לגבות אף מקרקע שהלווה מכר אחר כך, שהרי הקונים יכלו לשמוע עליו. הפרק מתאר שטר פשוט, שחותמים עליו בתוכו, ושטר מקושר, כפול ותפור, שחותמים עליו על גבי הקשרים; איך קוראים שטר הסותר את עצמו; מתי הסופר כותב לצד אחד בלבד; ומה עושים בשני אנשים ששמם שווה ובערבים. הוא נחתם בשבחם של דיני ממונות, כמעיין שאינו פוסק.

  1. י:אגט פשוט וגט מקושרבגט פשוט העדים חותמים בתוכו ובמקושר מאחוריו, ואם החליפו — שניהם פסולים; ורבי חנינא בן גמליאל מכשיר מקושר שעדיו בתוכו.סימןגט פשוט / מקשר
  2. י:בעדיו בשנייםגט פשוט עדיו בשניים ומקושר בשלושה; בשטר שנקב סכום בשתי מידות סותרות — גובה את הפחות, וכשהעליון והתחתון חלוקים — הולכים אחר התחתון.סימןעדיו בשנים
  3. י:גכותבין גט לאישכותבים גט לאיש אף שאין אשתו עמו, שטר ללווה אף שאין המלווה עמו ושטר מכר למוכר, ובלבד שהסופר מכירם; ואין כותבים למלווה אלא בפני הלווה.סימןכותבין גט לאיש
  4. י:דשטרי אירוסין ונישואיןשטרי אירוסין ונישואין, אריסות וקבלנות, בירורין וכל מעשה בית דין אינם נכתבים אלא מדעת שניהם; ורבן שמעון בן גמליאל: כותבים שניים, לזה לעצמו ולזה לעצמו.סימןשטרי ארוסין ונשואין
  5. י:המי שפרע מקצת חובולווה שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו, ואמר "אם לא נתתי עד יום פלוני תן לו שטרו" — הגיע הזמן: רבי יוסי אומר ייתן, ורבי יהודה אומר לא ייתן.סימןהשליש את שטרו
  6. י:ומי שנמחק שטר חובומי שנמחק שטר חובו — מעידים עליו עדים ובית דין עושה לו קיום; ופרע מקצת חובו — רבי יהודה אומר יחליף, ורבי יוסי אומר יכתוב שובר.סימןשנמחק שטר חובו
  7. י:זשני אחיןשני אחים שירשו מרחץ ובית הבד — הכול תלוי אם עשאם אביהם לשכר; שניים בעיר ששמם שווה — כותבים שלושה דורות או סימן; ואין נפרעים מן הערב תחילה.סימןשני אחין
  8. י:חהמלווה את חברו בשטרהמלווה בשטר גובה מנכסים משועבדים, ובעדים — מבני חורין; ובערב שחתם לאחר השטר נחלקו רבי ישמעאל ובן ננס, והמסכת נחתמת בשבח דיני ממונות.סימןגובה מנכסים משעבדים / ערב