אָבוֹת ג:יגחמישה סייגים — מסורת, מעשרות, נדרים, שתיקה

רבי עקיבא — גדרות וסייגים

השאלה

מה מביא לידי עבירה, ואילו סייגים שומרים על תורה, עושר, פרישות וחכמה?

אזהרה של רבי עקיבא על שחוק וקלות ראש, ואז רשימה של ארבעה סייגים, אחד בכל שורה.

לחצו על מילה כדי לראות את פירושה, ועל קטע מודגש כדי לראות אילו מילים במשנה הוא מבאר.

  1. אשחוק מרגיל לערוה

    רבי עקיבא פותח במה ששחוק וקלות ראש מביאים בעקבותיהם.

    רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ, מַרְגִּילִין לְעֶרְוָה.

    רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר — רבם של רבי מאיר ושל רבי שמעון בר יוחאי — שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ, מַרְגִּילִין לְעֶרְוָה. צחוק שאינו לוקח דבר ברצינות שוחק את הגבולות שבין אדם לאדם.

    הערה אחת

    שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ, מַרְגִּילִין לְעֶרְוָה

    • עיקר תוספות יום טוב בשם רבנו יונה: המשנה כולה בנויה סביב עניין הסייגים, ולכן גם המשפט הפותח בא לרמוז על ההפך שלו — כובד ראש ויראה הם הסייג לעריות.
    • ומדוע לא אמר רבי עקיבא את הצד החיובי ("כובד ראש סייג לעריות")? עיקר תוספות יום טוב בשם מדרש שמואל: אילו אמר "סייג", היינו חושבים ששחוק וקלות ראש רק אינם מסייעים להימנע. המילה "מרגילין" חדה יותר — היא אומרת שהם מביאים את האדם לעריות ממש. קלות ראש אינה החמצה של גדר; היא דרך פעילה אל הפרצה.
    • הערה למעשה: המשנה אינה יוצאת נגד הומור — במסכת אבות עצמה יש חום ושעשוע. היא יוצאת נגד קלות ראש, אותו צחוק שמוחק את רצינותם של האנשים המעורבים בו.

    Bartenura · Ikar Tosafot Yom Tov

  2. במסורת סייג לתורה

    המסורת היא הסייג לתורה.

    מָסֹרֶת, סְיָג לַתּוֹרָה.

    מָסֹרֶת, סְיָג לַתּוֹרָה — מסורת הכתיב המדויק של כל מילה בתורה, שממנו נלמדים דינים רבים.

    מושגים כאן

    2 הערות

    מָסֹרֶת

    • הברטנורא: "מסורת" היא מסורת הכתיב, אות אחר אות — אילו מילים נכתבות חסר (בלי אות) ואילו מלא.
    • ובמה זה סייג? מפני שהלכות רבות נלמדות דווקא מרמזי הכתיב הדקים האלה. דוגמת הברטנורא: שלוש הפעמים שכתבה התורה "בסכת", שתיים מהן חסרות וא"ו ואחת מלאה. מכאן נלמד שסוכה כשרה צריכה שלוש דפנות.

    Bartenura

    סְיָג לַתּוֹרָה

    • דוגמה נוספת: "מועדי ה' אשר תקראו אתם" — המילה "אֹתָם" כתובה חסר, בלי וא"ו, ולכן אפשר לקרוא אותה גם "אַתֶּם". מכאן שקביעת בית הדין את החודש מחייבת גם אם שגגו, גם אם הזידו וגם אם הוטעו.
    • בלי מסורת הכתיב אפשר עדיין לקרוא את התורה — אבל ההלכות החבויות באיות אובדות. המסורת היא הסייג מפני שהיא שומרת על שלמות הטקסט שממנו צומחות ההלכות.

    Bartenura

  3. גמעשרות סייג לעושר

    המעשרות — סייג לעושר.

    מַעַשְׂרוֹת, סְיָג לָעשֶׁר.

    מַעַשְׂרוֹת, סְיָג לָעשֶׁר. "עשר תעשר" נדרש: עשר בשביל שתתעשר (דברים יד, כב).

    הערה אחת

    מַעַשְׂרוֹת סְיָג לָעֹשֶׁר

    • הברטנורא: המקור הוא "עשר תעשר" (דברים יד, כב), שדרשו עליו בגמרא (תענית ט ע"א) "עשר בשביל שתתעשר".
    • הכלכלה כאן הפוכה מן האינטואיציה: דווקא נתינת העשירית שומרת על כל השאר. הסייג אינו סביב המעשר — הוא סביב תשע העשיריות שנשארות ביד.
    • עיקר תוספות יום טוב מביא נוסח ירושלמי אחר: "מעשרות סייג לתורה" — המתנות לכהן וללוי הן שמאפשרות לתורה לפרוח, שכן מקבליהן הם תלמידי חכמים.
    • המעשרות: מעשר ראשון ניתן ללוי (והוא מפריש ממנו מעשר לכהן), ובשנה השלישית והשישית לשמיטה ניתן מעשר עני לעניים.

    Bartenura · Ikar Tosafot Yom Tov

  4. דנדרים סייג לפרישות

    הנדרים — סייג לפרישות.

    נְדָרִים, סְיָג לַפְּרִישׁוּת.

    נְדָרִים, סְיָג לַפְּרִישׁוּת. החושש שמא ייכשל אוסר על עצמו בנדר, וכך כובש את יצרו.

    הערה אחת

    נְדָרִים סְיָג לַפְּרִישׁוּת

    • הברטנורא: אדם שמתחיל לפרוש מדבר מה — נניח מהנאה מותרת שמסיחה את דעתו — חושש שמא ייכשל ויחזור בו. לכן הוא מקבל על עצמו את הפרישות בלשון נדר: "קונם, דבר זה אסור עלי".
    • הנדר הוא שכובש את יצרו. כהחלטה פרטית הוא היה עלול להתמוטט; כנדר, העניין סגור.
    • הסתייגות (אינה במשנה, אך היא נושא מפורסם בהלכה): הנדרים חזקים — ומסוכנים. הרמב"ם ואחרים מזהירים שלא לנדור בקלות ראש. יש להשתמש בהם כגדר רק כשאין כלי קל יותר שיחזיק.
    • לכן השורה דו-כיוונית: רבי עקיבא ממליץ על הנדר ככלי מעשי למי שבאמת זקוק לנעול הרגל רוחני — ואינו מעודד נדרים כהרגל שגרתי.

    Bartenura

  5. השתיקה סייג לחכמה

    והשיא: השתיקה, סייג לחכמה.

    סְיָג לַחָכְמָה, שְׁתִיקָה:

    סְיָג לַחָכְמָה, שְׁתִיקָה — מיעוט בשיחת חולין שאין בה צורך.

    2 הערות

    שְׁתִיקָה

    • הברטנורא שואל: על איזו שתיקה מדבר רבי עקיבא? אי אפשר לומר שתיקה מדברי תורה, שהרי נאמר "והגית בו". ואי אפשר לומר שתיקה מלשון הרע ומרכילות, שהרי אלה איסורים מן התורה — הרבה יותר מ"סייג".
    • מסקנת הברטנורא: המשנה מדברת על שתיקה מדברי רשות — שיחת חולין רגילה בין אדם לחברו, בעניינים שאינם קודש ואינם היזק, אלא פשוט רבים מדי. אומר רבי עקיבא: מעט בהם ככל שאפשר.
    • והראיה שמביא הברטנורא (משלי יז, כח): "גם אויל מחריש חכם ייחשב". אם השתיקה עושה את הכסיל נראה כחכם, מה היא עושה למי שיש בו חכמה באמת?

    Bartenura · Ikar Tosafot Yom Tov

    סְיָג לַחָכְמָה

    • עיקר תוספות יום טוב בשם מדרש שמואל על סדר המילים ההפוך: בכל שאר המשפטים נאמר "פלוני סייג לאלמוני", וכאן הסדר מתהפך — "סייג לחכמה, שתיקה". מדוע? מפני שלתורה, לעושר ולפרישות יש גם סייגים אחרים, ואילו לחכמה אין אלא השתיקה. לכן "סייג" בא ראשון, להדגיש שזהו הסייג היחיד.

    Bartenura · Ikar Tosafot Yom Tov

סיכום

משנתו של רבי עקיבא היא מסע בין סייגים — גדרות סביב ערכים שנשחקים בלי שמירה. הוא פותח בצד השלילי: שחוק וקלות ראש מרגילים את האדם לעריות, ומכאן נשמע ההפך — כובד ראש ויראה הם הסייג לטהרה. אחר כך ארבעה סייגים מפורשים. המסורת — מסורת הכתיב אות אחר אות — היא סייג לתורה שבכתב. המעשרות סייג לעושר: "עשר בשביל שתתעשר"; דווקא נתינת העשירית שומרת על תשע העשיריות. הנדרים סייג לפרישות: כשאתה חושש שתיכשל, נדור — והנדר כובש את היצר. והשורה החותמת: סייג לחכמה שתיקה — לא שתיקה מדברי תורה ולא מלשון הרע, שאלה כבר מצווים ועומדים, אלא מן השיחה הרשותית הרבה של החולין היומיומי. סדר המילים מתהפך כאן, ויש שלמדו מכך שהשתיקה היא סייגה היחיד של החכמה.