סדר טְהָרוֹת · 28 משניות

עֻקְצִין

עוקצין היא המסכת השתים עשרה והאחרונה בסדר טהרות ובמשנה כולה. היא שואלת מה נחשב חלק מן האוכל לעניין דיני הטומאה: היד — החלק שאוחזים בו — מקבלת טומאה ומעבירה אותה, אבל אינה מצטרפת לשיעור כביצה, ואילו השומר — הקליפה, המוץ או הקרום המגינים על האוכל — גם מעביר וגם מצטרף. הפרק האחרון פונה לשאלה מתי האוכל נעשה ראוי לקבל טומאה בכלל, במחשבה ובמגע במשקה, וחותם את המשנה כולה בהבטחת שכר לצדיקים ובלימוד ש"לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הַשָּׁלוֹם". אחרי שישים ושלוש מסכתות, מילתה האחרונה של המשנה היא שלום.

יָד וְשׁוֹמֵר

פרק אכֹּל שֶׁהוּא יָד

ידות ושומרים של אוכל — והאם הם שותפים לטומאתו

סימןשָׁרָשִׁים וְגִבְעוֹלִים

עוקצין, המסכת האחרונה של המשנה, עוסקת בחלקים הנלווים אל האוכל. שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. אין טומאת אוכלין בפחות מכביצה, ולכן חשוב לדעת אילו חלקים נמנים לשיעור הזה. רוב המאכלים באים עם חלקים שאין אוכלים אותם: עוקץ שאוחזים בו את התפוח, קליפה השומרת על האגוז שלא יתקלקל. המשנה הראשונה ממיינת את החלקים האלה לשלושה סוגים: יד מיטמאה ומטמאה, אבל אינה מצטרפת לשיעור; שומר עושה את שלושתם; ומה שאינו לא זה ולא זה אינו עושה דבר. שאר הפרק ממיין שורשים, קנים, קליפות ועוקצי פירות באותה דרך.

  1. א:איד, שומר, או לא זה ולא זהשלושה דינים: יד מקבלת טומאה ומעבירה אותה אבל אינה מצטרפת, שומר עושה את שלושתם, וחלק שאינו לא זה ולא זה אינו עושה דבר.סימןיד ולא שומר
  2. א:בשורשים ופטמות המצטרפיםרבי מאיר מונה שורשים לחים, את הפטמא ואת העמוד שכנגד האוכל, והמשנה מוסיפה את שדרת השיבולת ולבושה — כולם שומרים המצטרפים לשיעור הכביצה.סימןשרשי השום / לחין
  3. א:גידות שאינן אלא מעבירותשורשים יבשים, יד הפרכיל, יד האשכול, יד המכבד וקנה השיבולת הם ידות בלבד — רובן נמדדות בטפחים, מעבירות טומאה ואינן מצטרפות לעולם.סימןשרשי השום / יבשים
  4. א:דחלקים שאינם נמנים כללשורשי קולסי הכרוב, חלפות התרדים והלפת, ויבול שדרכו להיחתך ונעקר — אינם לא יד ולא שומר, ואין להם שום חלק בטומאת אוכלין.סימןשרשי קולסי הכרוב
  5. א:ההיד חיה עם האוכל שלהשרביט שרוקן אינו מקבל טומאה, אבל ענב, תמרה או גרגיר אחד שנשארו בו עושים את כולו יד שוב, והוא מקבל טומאה.סימןבססן בגרן
  6. א:ומיון עוקצי הפירותעוקצי התאנים והחרובים מצטרפים, עוקצי האגסים והפרישין רק מעבירים טומאה כידות, ושאר כל העוקצים אינם כלום — וכך נשלמת שיטת הפרק.סימןעקצי תאנים

פרק בזֵיתִים שֶׁכְּבָשָׁן

עלי זית, גלעינים וקליפות — יד, שומר וחיבור

סימןקְלִפּוֹת וְגַרְעִינִין

הפרק הקודם מיין את חלקי האוכל ליד, לשומר ולמה שאינו לא זה ולא זה; פרק זה בוחן את המיון במקרים קשים יותר. הוא מוסיף רעיון אחד: חתיכות מחוברות נחשבות כאחת, ולכן טומאה שנגעה בחתיכה אחת מגיעה אל כולן. הפרק פותח בעלי זית ובשער הדק שעל הקישות, ועובר לגלעינים, שלעולם אינם מצטרפים לכביצה, ולקליפות, המצטרפות — עד שלוש קליפות הבצל. אחר כך הוא שואל מתי אוכל חתוך, משוחל או מפוצח עדיין נחשב מחובר, וכיצד מודדים אוכל חלול או תפוח. הוא נחתם בצמחים שבעציץ, ובשאלה מתי מימיו מכשירים את הזרעים לקבל טומאה.

  1. ב:אכבושים לנויעלי זית שנכבשו עם הזיתים לנוי בלבד אינם לא יד ולא שומר, ולכן טומאה שנגעה בהם אינה מגיעה אל הזיתים.סימןזיתים שכבשן בטרפיהן
  2. ב:בגלעינים אינם מצטרפיםגלעין הוא יד: מעביר טומאה לשני הכיוונים ואינו מוסיף לשיעור הכביצה — חוץ מגלעין של תמרה לחה, ומן החלק שעדיין כנגד האוכל.סימןהגלעינין
  3. ב:גראש הרימוןבשר שנימוק יוצא מן השיעור, ורק חלקי הראש המגינים באמת על הגרעינים, כפטמא, מצטרפים.סימןהרמון והאבטיח
  4. ב:דהקליפות שומרותכל הקליפות מיטמאות, מטמאות ומצטרפות, ורבי יהודה נותן לכל אחת משלוש קליפות הבצל דין משלה.סימןהקלפין / שלשה קלפין בבצל
  5. ב:ההכוונה קובעת חיבורחתיכות שנחתכו בחלקן נשארות גוף אחד רק כשבעליהן רוצה בהן יחד, כגון לכבישה ולא לבישול.סימןהמחתך לבשל
  6. ב:ועד שיישברו באמתקליפות ביצים, עצם שיש בו מוח, רימון שנפרד ובגדים שנתפרו יחד נשארים חיבור עד שיגוס, ירסס, יקיש בקנה או יתחיל להתיר.סימןביצה מגלגלת
  7. ב:זהעלים הירוקים נמניםעלי ירקות מצטרפים כל זמן שהם ירוקים וראויים לאכילה; משהלבינו הם יוצאים מן השיעור, ורבי אלעזר בר צדוק מוציא מן הכלל שני מקרים.סימןעלי ירקות
  8. ב:חנמדדים כמות שהםאוכלין נמדדים לכביצה כפי שהם עכשיו: ממעכים את החלל הריק שבהם, אבל אין מדמים גודל שהיה להם פעם.סימןעלי בצלים / פת ספוגנית
  9. ב:טצומחת אל מחוץ לטומאהקישות שנטעה בעציץ שאינו נקוב ונטמאה, וצמחה ויצאה חוץ לעציץ — נחשבת מחוברת לקרקע, וטומאתה פורחת ממנה.סימןקשות שנטעה בעציץ
  10. ב:יעציצים והכשרהמים מכשירים זרעים לקבל טומאה רק כשגם המים וגם הזרעים נחשבים תלושים — כלומר רק בעציץ שאינו נקוב.סימןעציץ נקוב

קַבָּלַת טֻמְאָה

פרק גיֵשׁ צְרִיכִין

מתי אוכל נעשה ראוי לקבל טומאה

סימןהֶכְשֵׁר וּמַחֲשָׁבָה

לפני שאוכל יכול להיטמא, ייתכן שיצטרך לשני דברים. התורה אומרת "וכי יותן מים על זרע" (ויקרא יא, לח), ומכאן שאוכל צריך תחילה להירטב במים או במשקה אחר — וזה ההכשר. ויש דברים, כגון ירקות שדה או נבלה, שאינם אוכל ודאי עד שאדם מתכוון לאכלם — וזו המחשבה. הפרק ממיין את המאכלים לפי שהם צריכים אחד מאלה, את שניהם או אף לא אחד, ואחר כך שואל מה נחשב אוכל בכלל: שמיר שנתן טעמו, תבלינים, פירות שלא בשלו, דגים, כוורת ודבשה. הוא חותם את המשנה כולה בהבטחת שכר ובברכת השלום.

  1. ג:אהכשר ומחשבה — ארבעה סוגיםיש דברים הצריכים הכשר בלבד, מחשבה והכשר, מחשבה בלבד, או לא זה ולא זה — ואוכל המיוחד למאכל אדם צריך הכשר בלבד.סימןצריכין הכשר / מחשבה
  2. ג:בבשר מן החי, חלב וירקות שדהבשר שנחתך מן החי, נבלת עוף ממין האסור באכילה, החלב בכפרים וירקות השדה נעשים אוכל רק במחשבה, ועדיין צריכים הכשר כדי לקבל טומאה.סימןהחותך מן האדם
  3. ג:גהנבלה פטורה מהכשרנבלה שסופה לטמא מעצמה טומאה חמורה אינה צריכה הכשר, ואם היא צריכה מחשבה — תלוי במינה ובמקום, בכפרים או בשווקים.סימןנבלת בהמה טמאה
  4. ג:דשמיר שנתן טעמו, לולבים מריםשמיר שנתן טעמו בקדרה אינו עוד תרומה ואינו מקבל טומאת אוכלין, ולולבי זרדים ועלי הלוף השוטה אינם אוכל עד שימתקו.סימןהשבת משנתן טעמו
  5. ג:ההאם תבלינים הם אוכל?לדעת רבי עקיבא הקושט, החמס, ראשי הבשמים, הפלפלין וחלות החריע נקנים בכסף מעשר ואינם מקבלים טומאת אוכלין, ורבי יוחנן בן נורי תובע הגדרה אחת של אוכל לשני הדינים.סימןהקשט והחמס
  6. ג:ובשל דיו כדי להיחשב אוכלפגים ובוסר, זיתים וענבים שהתקשו וקצח בוחנים היכן מתחיל מעמד של אוכל — ואותן תשובות עצמן חלות על המעשרות.סימןהפגין והבסר
  7. ג:זדקל אחד, שני פסקיםהקור, ליבת הדקל, הוא כעץ לכל דבר אלא שהוא נקנה בכסף מעשר; והכפניות הן אוכל, ובכל זאת פטורות מן המעשרות.סימןהקור
  8. ג:חהחיים חוסמים את הטומאהדגים, ענף תאנה שנפשח ותבואה שנעקרה אינם מקבלים טומאה כל זמן שנשאר בהם חוט של חיים או של חיבור לקרקע.סימןדגים מאימתי
  9. ג:טהחלב שאינו מטמא צריך הכשרחלב נבלת בהמה ממין המותר אינו מטמא טומאת נבלה ולכן צריך הכשר, חלב בהמה ממין האסור מטמא כבשרה ולכן אינו צריך, ודגים וחגבים ממינים האסורים צריכים מחשבה בכפרים.סימןחלב בהמה טהורה
  10. ג:יקרקע או כלי?רבי אליעזר אומר שכוורת דבורים המונחת על הקרקע היא כקרקע — לפרוזבול, לטומאה ולשבת — וחכמים הופכים כל אחד מן הדינים.סימןכורת דבורים
  11. ג:יאהדבש נעשה משקהבית שמאי ובית הלל נחלקו מתי הדבש שבחלות נעשה משקה לעניין טומאה — משעה שמעשנים את הכוורת להבריח את הדבורים, או רק משמרסקים את החלות ומוציאים אותן.סימןחלות דבש
  12. ג:יבכלי המחזיק ברכההמשנה כולה נחתמת בשלוש מאות ועשרה עולמות לכל צדיק, ובשלום — הכלי היחיד המחזיק ברכה לישראל.סימןשלש מאות ועשרה עולמות