סדר נָשִׁים · 67 משניות

סוֹטָה

מסכת סוטה היא המסכת החמישית בסדר נשים — מסכת האישה החשודה על ניאוף ובדיקת מי המרים. ששת פרקיה הראשונים מלווים את הסוטה מקינוי בעלה — התראתו בפני עדים שלא תסתתר עם איש מסוים — ומהסתגרותה עמו, דרך העמדתה לפני הסנהדרין, הטקס הפומבי בשער נקנור, מנחת השעורים שלה והמגילה שקללותיה ושם ה' שבה נמחקים לתוך המים המרים הבודקים אותה; והם קוראים את עונשה מידה כנגד מידה, וכן את השכר, במעשיהם של שמשון, אבשלום, מרים ומשה. הפרקים האמצעיים ממיינים אילו נשים שותות ואילו פטורות, ואיזו עדות מכריעה במקרה של ספק. שלושת הפרקים האחרונים עוברים לדברים שחייבים להיאמר בלשון הקודש — ברכת כוהנים, קריאת המלך בהקהל, נאומו של הכהן המשוח למלחמה — ונחתמים בעגלה ערופה ובתיאור המטלטל של הסתלקות המידות הטובות מן העולם בעקבות משיחא.

מֵי הַמָּרִים

פרק אהַמְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ

הסוטה ובדיקת מי המרים

סימןקִנּוּי וּבֵית דִּין

קצת רקע לפני שמתחילים. לפי דין התורה (במדבר ה), בעל החושד באשתו מזהיר אותה, בפני עדים, שלא תסתתר עם איש מסוים. אם בכל זאת נסתרה עמו, היא נעשית סוטה — אישה החשודה בניאוף — ונאסרת על בעלה עד שתשתה במקדש את המים המרים, הפוגעים בה רק אם חטאה. הפרק מלווה את עניינה שלב אחר שלב: ההתראה והעדים עליה, בית הדין הגדול המפציר בה להודות, והביוש הפומבי בשער המקדש. הוא נחתם ברעיון שהעונש והשכר באים מידה כנגד מידה.

  1. א:אהמקנא לאשתו — המחלוקתכמה עדים טעונים הקינוי — התראת הבעל שלא תסתתר עם איש פלוני — וההסתגרות עמו: לדעת רבי אליעזר הקינוי בשניים וההסתגרות אף בעד אחד, ולדעת רבי יהושע שניהם בשניים.סימןהמקנא לאשתו
  2. א:בכיצד מקנא להאישה שבעלה התרה בה בפני עדים ודיברה עם אותו איש — עדיין מותרת לבעלה, אבל נסתגרה עמו זמן שדי בו לביאה — אסורה לו, ואם מת בעלה קודם ששתתה, חולצת ואינה מתייבמת.סימןאל תדברי / בית הסתר
  3. א:גחמש שאינן שותותחמש נשים אסורות בתרומה לעולם ואינן שותות, ובית הדין מוסר לבעל שני תלמידי חכמים שילכו עמם בדרך, שמא יבוא על אשתו.סימןאסורות מלאכל בתרומה
  4. א:דלפני הסנהדריןמעלים את הסוטה לבית הדין הגדול שבירושלים, והדיינים מפצירים בה ברוך שתודה, כדי ששמו הגדול לא יימחה על המים.סימןהרבה יין עושה
  5. א:הבשער נקנורהסוטה שהודתה — שוברת כתובתה ויוצאת, ואם עמדה על טהרתה — מעלים אותה לשער נקנור, והכהן מגלה את חזה וסותר את שערה.סימןטהורה אני / שער נקנור
  6. א:וכדי לנוולהמכסים את הסוטה בשחורים, מעבירים ממנה את תכשיטיה וקושרים חבל מצרי למעלה מדדיה, וכל הנשים מותרות לראותה כדי שייווסרו.סימןחבל מצרי
  7. א:זבמידה שמדדההכלל הגדול של הפרק: במידה שאדם מודד בה מודדין לו, וכל פרט בעונשה של הסוטה משקף את דרך חטאה.סימןבמדה שאדם מודד
  8. א:חשמשון ואבשלוםמידה כנגד מידה לפורענות: שמשון הלך אחר עיניו וניקרו את עיניו, ואבשלום נתגאה בשערו ונתלה בשערו — וכך בכל חטא וחטא שלו.סימןשמשון / אבשלום
  9. א:טמרים, יוסף ומשהמידה כנגד מידה לטובה, והיא מרובה ממידת הפורענות: מרים המתינה שעה אחת וישראל המתינו לה שבעה ימים, ושרשרת של כבוד בקבורה נחתמת בכך שהקדוש ברוך הוא עצמו קבר את משה.סימןלענין הטובה / מרים

פרק בהָיָה מֵבִיא אֶת מִנְחָתָהּ

מנחת הסוטה, מי המרים והמגילה

סימןמִנְחָה וּמְגִלָּה

קצת רקע לפני שמתחילים. טקס הסוטה, האישה החשודה בניאוף, בנוי משלושה חלקים: היא מביאה מנחה, קרבן של קמח; הכהן נותן עפר מרצפת ההיכל על מים קדושים; והוא כותב במגילה את הקללות שבתורה וממחה את הכתב לתוך המים, והיא שותה אותם לאחר שנשבעה שלא חטאה. הפרק מתאר כל חלק: במה שונה מנחתה מכל שאר המנחות, כמה מים ועפר נותנים, אילו פסוקים נכתבים במגילה ובאיזו דיו, ועל מה היא עונה "אמן אמן".

  1. ב:אמנחת הסוטהמנחת הסוטה באה בכפיפה מצרית, בלא שמן ולבונה, מקמח שעורים — שלא ככל המנחות.סימןכפיפה מצרית
  2. ב:בהמים והעפרהכהן נותן בכלי חרס חדש חצי לוג מים מן הכיור ונותן בהם עפר מתחת טבלת השיש שברצפת ההיכל.סימןפילי של חרס
  3. ב:גכתיבת המגילההכהן כותב במגילה את הקללות ואת שם ה', ורבי יוסי ורבי יהודה נחלקו כמה מן הפרשה הוא כותב.סימןלכתב את המגלה
  4. ב:דהחומר והדיוהכתב צריך להימחות במים, ולפיכך כותבים רק על מגילה של קלף ורק בדיו — לא בקומוס ולא בקנקנתום.סימןלא על הלוח / בדיו
  5. ב:האמן אמןב"אמן אמן" הסוטה מקבלת עליה את האלה ואת השבועה, על כל איש ועל כל תקופה בנישואיה.סימןאמן אמן
  6. ב:וגבולות השבועההכול מודים שאין הבעל מגלגל לשבועה מעשה שקדם לאירוסין או שנעשה לאחר הגירושין — אלא רק מה שהיה אוסר אותה עליו.סימןקדם שתתארס / שתתגרש

פרק גהָיָה נוֹטֵל

המנחה, פעולת המים, ודינים שבין איש לאישה

סימןפְּעֻלַּת הַמַּיִם

שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. מנחה הייתה קרבה בשלבים: מניפים אותה, הכהן קומץ מן הקמח ומקטיר את הקומץ על המזבח, ושאר המנחה נאכל לכהנים. ובמגילת הסוטה כתוב שם ה', ולכן הרבה תלוי בשאלה אם כבר נמחקה לתוך המים. הפרק עוסק במנחתה, בסירובה או בהודאתה לפני המחיקה ואחריה, ובפעולת המים על אישה שחטאה — שזכותה עשויה לדחות את עונשה — ומכאן מחלוקת על לימוד תורה לבנות. הוא נחתם בהבדלים שבין כהן לבתו ובין איש לאישה.

  1. ג:אתנופת המנחהמנחת השעורים של הסוטה ניתנת בכלי שרת ועל ידיה, והכהן מניח ידו מתחת ידה ומניף עמה.סימןכהן מניח ידו מתחתיה
  2. ג:בקמיצה, הקטרה ושתייההכהן קומץ ומקטיר והשאר נאכל לכהנים, והתנא הראשון ורבי שמעון נחלקו אם הסוטה שותה קודם הקרבת המנחה או אחריה.סימןמשקה ואחר כך מקריב
  3. ג:גסירבה או הודתההכול תלוי אם נמחקה המגילה: סירבה קודם המחיקה — מגילתה נגנזת, הודתה אחריה — המים נשפכים, וסירבה אחריה — משקים אותה בעל כורחה.סימןנמחקה המגלה
  4. ג:דזכות תולה ותורה לבנותהמים פוגעים מיד באישה שנטמאה, אבל זכות יכולה לתלות את פורענותה שנים, ומכאן מחלוקתם של בן עזאי, רבי אליעזר ורבי יהושע בלימוד תורה לבנות.סימןפניה מוריקות
  5. ג:ההאם הזכות תולה?רבי שמעון אומר שאין זכות תולה, שלא יזלזלו הנשים במים ולא יוציאו שם רע על הטהורות, ורבי אומר שהזכות תולה אבל אינה מצילה — לבסוף מתה באותה מיתה.סימןאין זכות תולה במים
  6. ג:ואימתי נשרפת המנחהמנחה שנטמאה קודם שקדשה בכלי נפדית, ולאחר מכן נשרפת; וכן נשרפות מנחות הנשים שאינן שותות, ומנחת כל הנשואה לכהן.סימןנטמאת מנחתה
  7. ג:זכהן וכהנתארבעה הבדלים בין כהן לכהנת: מנחת כהנת נאכלת, כהנת מתחללת, מיטמאה למתים ואינה אוכלת בקודשי קודשים — והכהן להפך.סימןמה בין כהן לכהנת
  8. ג:חאיש ואישהסדרת דינים שבהם שונה האיש מן האישה: פריעה ופרימה בצרעת, הדרת הבן בנזיר, מכירת הבת וקידושיה, דרך הסקילה והתלייה, והימכרות בגניבה.סימןמה בין איש לאשה

מִי שׁוֹתָה

פרק דאֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם

אילו נשים שותות את מי המרים ואילו אינן שותות

סימןפְּטוּרוֹת

עד כאן עסקה המסכת במקרה אחד: בעל מזהיר את אשתו בפני עדים שלא תתייחד עם איש מסוים, היא נסתרת עמו בכל זאת, ומביאים אותה למקדש לשתות את מי המרים, שמנקים אותה או מגלים את אשמתה. פרק זה שואל מי שותה. יש שאינן שותות כלל: ארוסה, שומרת יבם, אישה שנישואיה אינם ראויים להתקיים, ומי שהודתה או שהוכחה אשמתה בעדים. ובכל מקרה שואל הפרק גם אם היא נוטלת את כתובתה, הסכום שהבטיח לה בעלה בשטר הנישואין. הפרק נחתם בבית דין המזהיר את האישה כשבעלה אינו יכול לעשות זאת.

  1. ד:אארוסה, שומרת יבם ונישואין אסוריםארוסה ושומרת יבם אינן שותות ואינן נוטלות כתובה, וכן נשים שנישאו בנישואין אסורים.סימןארוסה ושומרת יבם
  2. ד:בכשאינה שותהסוטה שהודתה, שבאו עליה עדים או שסירבה לשתות — מפסידה את כתובתה, אבל אם הבעל הוא שביטל את הבדיקה — נוטלת כתובתה; ובבעל שמת קודם ששתתה נחלקו בית שמאי ובית הלל.סימןאיני שותה / איני משקה
  3. ד:גמעוברת, מינקת ואילוניתרבי מאיר, חכמים ורבי אליעזר נחלקו אם נישואין למעוברת חברו, למינקת חברו או לאישה שאינה ראויה לילד ראויים לבדיקת המים.סימןמעברת חברו ומינקת חברו
  4. ד:דאשת כהן, ועל מי מקנאיםאשת כהן ואשת סריס שותות, ורשאי הבעל להתרות באשתו שלא תסתתר אף עם קרוביה האסורים עליה, חוץ מקטן וממי שאינו איש.סימןאשת כהן / אשת סריס
  5. ד:הבית דין במקום הבעלבעל שנתחרש, נשתטה או נחבש — בית דין מתרה באשתו במקומו שלא תסתתר, ולדעת חכמים רק כדי לפסלה מכתובתה ולא כדי להשקותה, ורבי יוסי אומר שאף להשקותה.סימןשבית דין מקנין

פרק הכְּשֵׁם שֶׁהַמַּיִם

היקף הבדיקה, ודרשות "בו ביום"

סימןדְּרָשׁוֹת בּוֹ בַיּוֹם

רוב הפרק בא מיום מפורסם אחד. ביום שמינו את רבי אלעזר בן עזריה לעמוד בראש הסנהדרין נפתח בית המדרש לכל תלמיד, ונאמרו בו דרשות רבות; המשנה מביאה אותן בלשון "בו ביום". הפרק נפתח בסוטה: מי המרים בודקים את האיש שחטאה עמו כשם שהם בודקים אותה, ואם חטאה — לא תינשא לו לעולם. אחר כך באות דרשות אחרות מאותו יום: כיצד הטומאה עוברת עוד דרגה, כמה רחוק מותר ללכת בשבת, כיצד אמרו ישראל שירה על הים, והאם איוב עבד את ה' מאהבה.

  1. ה:אכשם שהמים בודקים אותה, כך בודקים אותומי המרים בודקים את הבועל, האיש שנחשדה עמו, כשם שהם בודקים את האישה, וסוטה שנתברר עוונה אסורה לבעל ולבועל כאחד.סימןהמים בודקין אותו
  2. ה:בבו ביום: כלי החרסבו ביום דרש רבי עקיבא מן "יטמא" שככר שני מטמא את השלישי, ומצא מקרא לטומאה שלישית שרבן יוחנן בן זכאי לא מצא לה מקרא.סימןככר שני / השלישי
  3. ה:גבו ביום: תחום שבתרבי עקיבא מיישב את אלף האמה ואלפיים האמה שבערי הלויים: אלף הן המגרש, ואלפיים הן תחום שבת.סימןאלפים באמה / אלף אמה
  4. ה:דבו ביום: שירת היםמן המילה "לאמר" דורש רבי עקיבא שישראל ענו אחרי משה כקורין את ההלל, ורבי נחמיה אומר שאמרו את השירה יחד כקורין את שמע.סימןאז ישיר משה
  5. ה:הבו ביום: איוב עבד מאהבהרבי יהושע בן הורקנוס מוכיח שאיוב עבד את הקדוש ברוך הוא מאהבה, שלא כדרשתו של רבן יוחנן בן זכאי כל ימיו שלא עבד אלא מיראה.סימןעבד איוב / מאהבה

פרק ומִי שֶׁקִּנֵּא

עדות על ההסתגרות ועל הטומאה

סימןעֵדִים וּשְׁמוּעָה

דינה של סוטה תלוי בשתי עובדות: שנסתרה עם האיש לאחר שבעלה הזהיר אותה, ושחטאה עמו באמת. בדרך כלל אין התורה מקבלת עובדה אלא על פי שני עדים כשרים. פרק זה שואל כמה ראיה צריכה כל אחת מהן. הוא נפתח בשמועה שנסתרה, ובשתי דעות אם בעלה חייב אז להוציאה. על החטא עצמו נאמן עד אחד, ואפילו עבד או שפחה, והפרק מראה מן הכתובים מדוע לסתירה עדיין צריך שניים. הוא נחתם בעדים המכחישים זה את זה.

  1. ו:אכששמועה מגיעה לאוזני הבעלבעל שהתרה באשתו והיא נסתגרה עם אותו איש — לדעת רבי אליעזר אפילו שמע מעוף הפורח יוציא ויתן כתובה, ולדעת רבי יהושע אינו מוציא עד שייעשו מעשיה שיחת העיר.סימןמעוף הפורח
  2. ו:בעד אחד ועדות למחצהעד אחד, ואפילו עבד או שפחה, נאמן לומר שהסוטה נטמאה, ולפסלה מלשתות ומכתובתה, אבל חמש הקרובות החשודות לשנוא אותה אינן נאמנות אלא שלא תשתה.סימןראיתיה שנטמאת / חמותה
  3. ו:גהדרשות שבכתובשני כתובים קובעים את מניין העדים: לטומאה די בעד אחד, ולהסתגרותה עם אותו איש צריך שניים, שהיא "דבר", וכל דבר יקום על פי שני עדים.סימןעדות ראשונה / עדות אחרונה
  4. ו:דעדויות סותרותכשהעדים מכחישים זה את זה אם הסוטה נטמאה — עד מול עד, שותה; ואם יש רוב, הולכים אחריו: שותה, או אינה שותה ויוצאת.סימןעד אומר נטמאת

לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ

פרק זאֵלּוּ נֶאֱמָרִין

מה נאמר בכל לשון, ומה רק בלשון הקודש

סימןקְרִיאוֹת וּבְרָכוֹת

בימי המשנה דיברו יהודים רבים ארמית או יוונית ולא עברית, ועלתה שאלה מעשית: כשהתורה מצווה לומר דברים, האם אפשר לאומרם בכל לשון? הפרק מביא שתי רשימות. יש הנאמרים בכל לשון: השבעת הסוטה, קריאת שמע, התפילה וברכת המזון. ויש הנאמרים רק בלשון הקודש: מקרא ביכורים, ברכת כוהנים, פרשת המלך ועוד. הפרק לומד כמה מאלה מן הכתובים, ואחר כך מתאר את הגדולים שבהם: הברכות והקללות בהר גריזים ובהר עיבל, קריאת הכהן הגדול ביום הכיפורים, וקריאת המלך לפני העם כולו אחת לשבע שנים.

  1. ז:אהנאמרים בכל לשוןשבע אמירות — ובהן פרשת סוטה, קריאת שמע, תפילה וברכת המזון — כשרות בכל לשון.סימןנאמרין בכל לשון
  2. ז:בהנאמרים בלשון הקודששמונה אמירות — ובהן מקרא ביכורים, ברכת כוהנים ופרשת עגלה ערופה — אינן נאמרות אלא בלשון הקודש.סימןנאמרין בלשון הקדש
  3. ז:גמקרא ביכורים בלשון הקודשגזרה שווה של "עניה" מקשרת את מקרא ביכורים להכרזת הלויים בהר גריזים ובהר עיבל, ומכאן שהוא נאמר בלשון הקודש.סימןמקרא בכורים כיצד
  4. ז:דחליצה בלשון הקודשדברי החליצה נאמרים בלשון הקודש מאותה גזרה שווה עצמה, ורבי יהודה לומד זאת מן המילה "ככה" שבפסוק עצמו.סימןחליצה כיצד
  5. ז:השני ההריםמשעברו ישראל את הירדן עמדו שישה שבטים על הר גריזים ושישה על הר עיבל, הלויים הכריזו כל ברכה וקללה, וכולם ענו אמן.סימןהר גרזים / הר עיבל
  6. ז:וברכת כוהנים במקדש ובמדינהברכת כוהנים שונה במקדש ובמדינה בשלושה: במניין הברכות, באמירת השם ובגובה נשיאת הידיים.סימןברכת כהנים כיצד
  7. ז:זקריאת הכהן הגדולביום הכיפורים הכהן הגדול קורא שתי פרשיות מתוך הספר ואת השלישית על פה, ומברך שמונה ברכות.סימןברכות כהן גדול
  8. ז:חהמלך בהקהלאחת לשבע שנים קורא המלך בתורה במעמד הקהל, ואגריפס עמד וקרא ובכה, והעם אמרו לו "אחינו אתה".סימןפרשת המלך

פרק חמְשׁוּחַ מִלְחָמָה

נאום הכהן אל היוצאים למלחמה, ודיני שדה הקרב

סימןיְצִיאָה לַמִּלְחָמָה

לפני קרב מצווה התורה (דברים כ) שכהן שנמשח למלחמה ידבר אל הצבא, ושאחריו יחזירו השוטרים אנשים מסוימים: מי שבנה בית, נטע כרם או אירס אישה ועדיין לא נהנה מהם, ומי שירא. אנשים אלה חוזרים מן המערכה, אבל ממשיכים לשרת מאחורי הקווים. הפרק מביא את נאום הכהן, הנאמר בלשון הקודש, ומברר מי חוזר, מי אינו חוזר ומי אינו זז ממקומו כלל, והחכמים נחלקים מיהו הירא. בסופו נקבע שכל זה נוהג רק במלחמה שישראל בוחרים לצאת אליה.

  1. ח:אמשוח המלחמההכהן המשוח למלחמה מדבר אל היוצאים לקרב בלשון הקודש ודורש את דברי התורה לחזק את לבם: האויב בא בנצחונו של בשר ודם, ואתם בנצחונו של הקדוש ברוך הוא.סימןמשוח מלחמה
  2. ח:בהשוטרים מכריזים מי חוזרהשוטרים מחזירים מן המערכה מי שבנה בית ולא חנכו, נטע כרם ולא חיללו או אירס אישה ולא נשאה, ואלה עדיין מספקים לצבא מים ומזון ומתקנים את הדרכים.סימןבנה בית חדש
  3. ח:גואלו שאינן חוזריןהבונה בית שער, הנוטע ארבעה אילני מאכל, המחזיר את גרושתו או המקדש אישה האסורה עליו — אינו חוזר.סימןשאינן חוזרין / אכסדרה
  4. ח:דואלו שאין זזין ממקומןמי שבתוך שנה חנך את ביתו, חילל את כרמו או נשא את ארוסתו פטור לגמרי, ואף אינו מספק מים ומזון ואינו מתקן את הדרכים.סימןשאין זזין ממקומן
  5. ח:המיהו הירא ורך הלבב?רבי עקיבא קורא את "הירא ורך הלבב" כמשמעו, ורבי יוסי הגלילי דורש שהוא המתירא מן העבירות שבידו, ושאר הפטורים ניתנו כדי שיוכל לחזור בלי להתבייש.סימןהירא ורך הלבב
  6. ח:וזקיפים מלפנים ומאחורמעמידים זקיפים לפני הלוחמים ואחרים מאחוריהם בכשילין של ברזל, והעומדים מאחור רשאים לקפח את שוקיו של המבקש לחזור — שתחילת ניסה נפילה.סימןמעמידין זקיפין
  7. ח:זמלחמת רשות ומלחמת מצווהכל הפטורים נוהגים רק במלחמת הרשות, אבל במלחמת מצווה הכול יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה — ורבי יהודה מכנה את הדרגות בשמות אחרים, וקורא למלחמת הגנה מלחמת מצווה.סימןמלחמת מצוה / חתן מחדרו

פרק טעֶגְלָה עֲרוּפָה

חלל שלא נודע מי הכהו, וכיצד הסתלקו המידות מן העולם

סימןחָלָל וִירִידַת הַדּוֹרוֹת

כשנמצא אדם הרוג בשדה ולא נודע מי הרגו, ציוותה התורה (דברים כא) שזקני העיר הקרובה יערפו עגלה צעירה בנחל ויכריזו שאין הם אשמים. חכמים גם ראו בתולדות הדורות ירידה מתמשכת: עם מותו של כל חכם גדול הסתלקה מן העולם מידה טובה. הפרק מברר את דיני העגלה: מי מודד, מאיזה מקום, איזו עיר מביאה אותה ומה הדין אם נמצא ההורג. אחר כך הוא מונה את מה שבטל עם ירידת הדורות, ונחתם בימים הקשים שלפני ביאת המשיח ובסולם מידות העולה עד תחיית המתים.

  1. ט:אעגלה ערופה — הזקנים יוצאיםעל חלל שלא נודע מי הכהו נאמרת הפרשה בלשון הקודש, ושלושה מבית הדין הגדול — ולדעת רבי יהודה חמישה — יוצאים למדוד אל העיר הקרובה.סימןזקניך ושפטיך
  2. ט:במתי אין עורפיןחלל שנמצא טמון בגל, תלוי באילן או צף על המים, או סמוך לספר, לעיר שרובה נכרים או לעיר שאין בה בית דין — אין עורפין, וירושלים אינה מביאה עגלה ערופה לעולם.סימןטמון בגל / סמוך לספר
  3. ט:גהראש במקום אחד והגוף במקום אחרנמצא ראשו של החלל במקום אחד וגופו במקום אחר — רבי אליעזר אומר שמוליכים את הראש אל הגוף, ורבי עקיבא אומר את הגוף אל הראש.סימןראשו / גופו
  4. ט:דמהיכן מתחילים למדודמאיזה מקום בגוף החלל מודדים — רבי אליעזר אומר מטיבורו, רבי עקיבא מחוטמו, ורבי אליעזר בן יעקב מצווארו.סימןמאין היו מודדין
  5. ט:ההטקס בנחל איתןזקני העיר הקרובה מביאים עגלה שלא עובד בה, עורפים אותה בנחל איתן, ומקומה אסור בזריעה ובעבודה לעולם.סימןעגלת בקר / לנחל איתן
  6. ט:וידינו לא שפכו את הדם הזההזקנים רוחצים את ידיהם ומעידים שלא פטרו את ההרוג בלא מזון ובלא לוויה, והכוהנים אומרים "כפר לעמך ישראל".סימןידינו לא שפכה
  7. ט:זנמצא ההורגנמצא ההורג קודם שנערפה העגלה — יוצאת ורועה בעדר, ולאחר שנערפה — נקברת במקומה, ובין כך ובין כך ההורג נהרג.סימןנמצא ההורג
  8. ט:חעדים מכחישיםעד יחיד או עדים המכחישים זה את זה אינם מבררים מי ההורג, ועורפים; אבל שניים שאומרים "ראינו" — אין עורפים.סימןראיתי את ההורג
  9. ט:טמשרבו הרצחניםמשרבו הרצחנים בטלה עגלה ערופה, ומשרבו המנאפים הפסיק רבן יוחנן בן זכאי את המים המרים.סימןמשרבו הרצחנים
  10. ט:יתקנותיו של יוחנן כהן גדוליוחנן כהן גדול ביטל את וידוי המעשר, את המעוררין ואת הנוקפין, בימיו פסק הפטיש בחול המועד בירושלים, ולא היה אדם צריך לשאול על הדמאי.סימןיוחנן כהן גדול
  11. ט:יאבטל השיר מבית המשתאותמשבטלה הסנהדרין בטל השיר מבית המשתאות, כנבואת ישעיהו: "בשיר לא ישתו יין".סימןבטלה השיר
  12. ט:יבהנביאים והמקדשמשמתו הנביאים הראשונים בטלו אורים ותומים, ומשחרב בית המקדש בטלו השמיר ונופת צופים ופסקו אנשי אמנה, ומאז אין יום שאין בו קללה.סימןבטלו אורים ותמים
  13. ט:יגמפני מה ניטל הטוברבי שמעון בן אלעזר תולה את אובדן הטעם והשומן בכך שפסקה הטהרה ובטלו המעשרות, וחכמים אומרים שהזנות והכשפים כילו את הכול.סימןהטהרה נטלה את הטעם
  14. ט:ידגזרות שלוש המלחמותבפולמוס של אספסיינוס, של טיטוס ובפולמוס האחרון גזרו על עטרות חתנים וכלות, על האירוס, שלא ילמד אדם את בנו חכמה יוונית, ובתחילה אף על אפריון הכלה.סימןבפלמוס של אספסינוס
  15. ט:טוהמידות שהסתלקו והסולםעם מותו של כל חכם הסתלקה מידה מן העולם, והמסכת נחתמת בעקבות משיחא ובסולמו של רבי פנחס בן יאיר, העולה עד תחיית המתים.סימןמשמת רבי מאיר / זריזות