משנה אֳהָלוֹת · פרק יג מתוך יח

אֳהָלוֹת · פרק יגהָעוֹשֶׂה מָאוֹר

הפותח חלון לאורה

סימןחַלּוֹנוֹת וּנְקָבִים

טומאת המת יכולה לעבור מחדר לחדר דרך חור בכותל שביניהם, אבל רק אם החור גדול די הצורך, והשיעור תלוי בתכליתו. חור שנחצב להכנסת אורה די לו בגודל של מטבע קטנה; חור העשוי לתשמיש צריך טפח; וחור שנוצר מאליו, שמים חקקוהו או שרצים כרסמוהו, צריך אגרוף גדול. הפרק מחיל את השיעורים האלה על חלונות שנסתמו, על סבכות, על דלתות ועל נקבים להנחת חפצים, ואחר כך שואל מה יכול למלא חלון של טפח ולחסום את הטומאה: הטהור ממעט, והטמא אינו ממעט.

  1. יג:אשיעורי הפתח — מקדח, אגרוף, טפחדרך עשייתו של חור וייעודו קובעים את השיעור שבו עוברת הטומאה דרכו: מלוא מקדח למאור, טפח על טפח לחור העשוי לתשמיש, ומלוא אגרוף לחור שנוצר מאליו.סימןהעושה מאור
  2. יג:בכשהחלון מאבד את אווירוחלון העשוי לאוויר מעביר את הטומאה במלוא מקדח, אבל בית שנבנה מחוצה לו מגדיל את השיעור לטפח על טפח.סימןחלון שהיא לאויר
  3. יג:גהחור שבדלתבחור שנעשה בכוונה באמצע הדלת נחלקו רבי עקיבא ורבי טרפון, אבל רווח שנוצר במקרה מעביר את הטומאה במלוא אגרוף לדברי הכול.סימןהחור שבדלת
  4. יג:דגומחות וחורים לתשמישבית שמאי ובית הלל נחלקו בנקב העשוי להניח בו קנה או נר, אבל חורים להסתכל, לדבר או להשתמש צריכים טפח על טפח.סימןמקום לקנה
  5. יג:המה ממעט את הפתחדבר טהור הנתון בחלון של טפח על טפח ממעט את הפתח מטפח, וחוצץ בפני הטומאה שלא תעבור.סימןממעטין את הטפח
  6. יג:והטמא אינו ממעטכלל הפרק: הטהור ממעט את פתח החלון, והטמא לעולם אינו חוצץ בפני הטומאה.סימןשאינן ממעטים

כל הפרק

יג:אשיעורי הפתח — מקדח, אגרוף, טפח

הָעוֹשֶׂה מָאוֹר בַּתְּחִלָּה, שִׁעוּרוֹ מְלֹא מַקְדֵּחַ גָּדוֹל שֶׁל לִשְׁכָּה. שְׁיָרֵי הַמָּאוֹר, רוּם אֶצְבָּעַיִם עַל רֹחַב הַגּוּדָל. אֵלּוּ הֵן שְׁיָרֵי הַמָּאוֹר, חַלּוֹן שֶׁסְּתָמָהּ וְלֹא הִסְפִּיק לְגָמְרָהּ. חֲרָרוּהוּ מַיִם אוֹ שְׁרָצִים אוֹ שֶׁאֲכָלַתּוּ מַלַּחַת, שִׁעוּרוֹ מְלֹא אֶגְרוֹף. חָשַׁב עָלָיו לְתַשְׁמִישׁ, שִׁעוּרוֹ פוֹתֵחַ טֶפַח. לְמָאוֹר, שִׁעוּרוֹ מְלֹא מַקְדֵּחַ. הַסְּרִיגוֹת וְהָרְפָפוֹת מִצְטָרְפוֹת כִּמְלֹא מַקְדֵּחַ, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, עַד שֶׁיְּהֵא בְמָקוֹם אֶחָד מְלֹא מַקְדֵּחַ. לְהָבִיא הַטֻּמְאָה וּלְהוֹצִיא הַטֻּמְאָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לְהָבִיא הַטֻּמְאָה, אֲבָל לְהוֹצִיא אֶת הַטֻּמְאָה בְּפוֹתֵחַ טָפַח:

הָעוֹשֶׂה מָאוֹר בַּתְּחִלָּה — חור חדש בכותל להכנסת אור — שִׁעוּרוֹ מְלֹא מַקְדֵּחַ גָּדוֹל שֶׁל לִשְׁכָּה. המקדח הזה, ששמרו בלשכה שבמקדש, קודח חור בגודל מטבע פונדיון איטלקי; חור כזה כבר מעביר את הטומאה. שְׁיָרֵי הַמָּאוֹר, רוּם אֶצְבָּעַיִם עַל רֹחַב הַגּוּדָל. שארית של חלון צריכה להיות גדולה מחור חדש כדי להעביר את הטומאה. אֵלּוּ הֵן שְׁיָרֵי הַמָּאוֹר: חַלּוֹן שֶׁסְּתָמָהּ וְלֹא הִסְפִּיק לְגָמְרָהּ. הוא התכוון לסתום את כולו, ולכן הרווח שנשאר חשוב פחות, וצריך להיות גדול יותר. חֲרָרוּהוּ מַיִם אוֹ שְׁרָצִים אוֹ שֶׁאֲכָלַתּוּ מַלַּחַת — מלחת היא אדמה מלוחה, וזה חור שלא אדם עשה — שִׁעוּרוֹ מְלֹא אֶגְרוֹף, אגרופו של בן אבטיח, אדם ענק שאגרופו היה כראש של אדם. חָשַׁב עָלָיו לְתַשְׁמִישׁ — להניח בו את חפציו — שִׁעוּרוֹ פוֹתֵחַ טֶפַח, רוחב כף יד. לְמָאוֹר — אם רצה בו רק להכנסת אור — שִׁעוּרוֹ מְלֹא מַקְדֵּחַ, כמאור שנעשה בכוונה. הַסְּרִיגוֹת וְהָרְפָפוֹת מִצְטָרְפוֹת כִּמְלֹא מַקְדֵּחַ, סבכות ותריסים בחלון, מלאים רווחים קטנים, שאף אחד מהם לבדו אינו כמלוא מקדח — כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, עַד שֶׁיְּהֵא בְמָקוֹם אֶחָד מְלֹא מַקְדֵּחַ. לדעתם רווחים מפוזרים אינם מצטרפים. לְהָבִיא הַטֻּמְאָה וּלְהוֹצִיא הַטֻּמְאָה. כל השיעורים האלה חלים בשני הכיוונים: לטומאה הנכנסת אל הבית, ולטומאה היוצאת ממנו. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לְהָבִיא הַטֻּמְאָה — בשיעורים שלמעלה; אֲבָל לְהוֹצִיא אֶת הַטֻּמְאָה בְּפוֹתֵחַ טָפַח.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

יג:בכשהחלון מאבד את אווירו

חַלּוֹן שֶׁהִיא לַאֲוִיר, שִׁעוּרָהּ מְלֹא מַקְדֵּחַ. בָּנָה בַיִת חוּצָה לָהּ, שִׁעוּרָהּ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. נָתַן אֶת הַתִּקְרָה בְאֶמְצַע הַחַלּוֹן, הַתַּחְתּוֹן בְּפוֹתֵחַ טֶפַח, וְהָעֶלְיוֹן מְלֹא מַקְדֵּחַ:

חַלּוֹן שֶׁהִיא לַאֲוִיר — כמו חלון לאור — שִׁעוּרָהּ מְלֹא מַקְדֵּחַ. בָּנָה בַיִת חוּצָה לָהּ, ושוב אין החלון פתוח לאוויר — שִׁעוּרָהּ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח, רוחב כף יד. עכשיו דינו כחלון לשימוש. נָתַן אֶת הַתִּקְרָה בְאֶמְצַע הַחַלּוֹן — חצי החלון מעליה וחציו מתחתיה — הַתַּחְתּוֹן בְּפוֹתֵחַ טֶפַח, שאין בו אוויר פתוח, וְהָעֶלְיוֹן מְלֹא מַקְדֵּחַ, שעדיין פתוח לאוויר.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

יג:גהחור שבדלת

הַחוֹר שֶׁבַּדֶּלֶת, שִׁעוּרוֹ מְלֹא אֶגְרוֹף, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. שִׁיֵּר בָּהּ הֶחָרָשׁ מִלְּמַטָּן אוֹ מִלְמַעְלָן, הֱגִיפָהּ וְלֹא מֵרְקָהּ, אוֹ שֶׁפְּתָחַתּוּ הָרוּחַ, שִׁעוּרוֹ מְלֹא אֶגְרוֹף:

הַחוֹר שֶׁבַּדֶּלֶת — באמצע הדלת — שִׁעוּרוֹ מְלֹא אֶגְרוֹף, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אגרוף כזה גדול כראש אדם. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, בְּפוֹתֵחַ טֶפַח, רוחב כף יד. לדעתו חור שנשאר באמצע הדלת כאילו נעשה בכוונה. שִׁיֵּר בָּהּ הֶחָרָשׁ מִלְּמַטָּן אוֹ מִלְמַעְלָן — הנגר, בתחתית הדלת או בראשה, כשקרשיה קצרים מדי — או הֱגִיפָהּ וְלֹא מֵרְקָהּ, אוֹ שֶׁפְּתָחַתּוּ הָרוּחַ — סגר אותה ולא הידק, או סגר אותה והרוח פתחה אותה — שִׁעוּרוֹ מְלֹא אֶגְרוֹף. כאן גם רבי טרפון מודה: אף אחד מן הרווחים האלה לא נעשה בכוונה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

יג:דגומחות וחורים לתשמיש

הָעוֹשֶׂה מָקוֹם לְקָנֶה, וּלְאִסְפָּתִי, וּלְנֵר, שִׁעוּרוֹ כָּל שֶׁהוּא, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. לָזוּן אֶת עֵינָיו, וּלְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ, וּלְתַשְׁמִישׁ, בְּפוֹתֵחַ טָפַח:

הָעוֹשֶׂה מָקוֹם לְקָנֶה, וּלְאִסְפָּתִי, וּלְנֵר — חור דרך הכותל להניח בו קנה של אורג, את כלי האריגה שצורתו כחרב, או נר — שִׁעוּרוֹ כָּל שֶׁהוּא, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. לדעתם אפילו חור זעיר כזה מעביר את הטומאה. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בְּפוֹתֵחַ טֶפַח, רוחב כף יד, ככל חור שנעשה לשימוש. לָזוּן אֶת עֵינָיו, וּלְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ, וּלְתַשְׁמִישׁ — חור להשקיף דרכו החוצה, לדבר דרכו, או להניח בו חפצים — בְּפוֹתֵחַ טָפַח.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

יג:המה ממעט את הפתח

אֵלּוּ מְמַעֲטִין אֶת הַטֶּפַח. פָּחוֹת מִכַּזַּיִת בָּשָׂר מְמַעֵט עַל יְדֵי רֹבַע עֲצָמוֹת, וּפָחוֹת מֵעֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה מְמַעֵט עַל יְדֵי כַזַּיִת בָּשָׂר. פָּחוֹת מִכַּזַּיִת מִן הַמֵּת, פָּחוֹת מִכַּזַּיִת מִן הַנְּבֵלָה, פָּחוֹת מִכָּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ, פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה אֳכָלִים, הַתְּבוּאָה שֶׁבַּחַלּוֹן, וְכָכַי שֶׁיֶּשׁ בָּהּ מַמָּשׁ, וְנִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר שֶׁלֹּא חִשַּׁב עָלֶיהָ, וְנִבְלַת עוֹף הַטָּמֵא שֶׁחִשַּׁב עָלֶיהָ וְלֹא הִכְשִׁירָהּ, אוֹ הִכְשִׁירָהּ וְלֹא חִשַּׁב עָלֶיהָ:

אֵלּוּ מְמַעֲטִין אֶת הַטֶּפַח: כשהם בחלון שגודלו טפח בדיוק, רוחב כף יד לכל צד, הם מקטינים אותו, והטומאה אינה עוברת. פָּחוֹת מִכַּזַּיִת בָּשָׂר מְמַעֵט עַל יְדֵי רֹבַע עֲצָמוֹת — העצמות בבית, ופיסת הבשר בחלון, שבשר אינו מצטרף לעצמות — וּפָחוֹת מֵעֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה מְמַעֵט עַל יְדֵי כַזַּיִת בָּשָׂר. כאן הבשר בבית, ושבר העצם בחלון. פָּחוֹת מִכַּזַּיִת מִן הַמֵּת, פָּחוֹת מִכַּזַּיִת מִן הַנְּבֵלָה — כמויות קטנות מכדי לטמא — פָּחוֹת מִכָּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ, פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה אֳכָלִים — אוכל מועט כל כך אינו יכול אפילו להיטמא — הַתְּבוּאָה שֶׁבַּחַלּוֹן, וְכָכַי שֶׁיֶּשׁ בָּהּ מַמָּשׁ — תבואה שהשרישה הרחק מן הכותל וצמחה על פני החלון, וקורי עכביש עבים כאריג — וְנִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר שֶׁלֹּא חִשַּׁב עָלֶיהָ — עוף כשר, שנבלתו אינה טמאה עד שמתכוונים לאכול אותה — וְנִבְלַת עוֹף הַטָּמֵא שֶׁחִשַּׁב עָלֶיהָ וְלֹא הִכְשִׁירָהּ, אוֹ הִכְשִׁירָהּ וְלֹא חִשַּׁב עָלֶיהָ — עוף לא כשר; נבלתו נטמאת רק בשני התנאים: כוונה לאכלה, והרטבה במשקה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

יג:והטמא אינו ממעט

אֵלּוּ שֶׁאֵינָן מְמַעֲטִים. אֵין הָעֶצֶם מְמַעֵט עַל יְדֵי עֲצָמוֹת, וְלֹא בָשָׂר עַל יְדֵי בָשָׂר, וְלֹא כַזַּיִת מִן הַמֵּת, וְלֹא כַזַּיִת מִן הַנְּבֵלָה, וְלֹא כָעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ, וְלֹא כַבֵּיצָה אֳכָלִים, וְלֹא תְבוּאָה שֶׁבַּחַלּוֹנוֹת, וְלֹא כָכַי שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ, וְלֹא נִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר שֶׁחִשַּׁב עָלֶיהָ, וְלֹא נִבְלַת עוֹף הַטָּמֵא שֶׁחִשַּׁב עָלֶיהָ וְהִכְשִׁירָהּ, וְלֹא הַשְּׁתִי וְהָעֵרֶב הַמְנֻגָּעִים, וְלֹא לְבֵנָה מִבֵּית הַפְּרָס, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַלְּבֵנָה מְמַעֶטֶת, מִפְּנֵי שֶׁעֲפָרָהּ טָהוֹר. זֶה הַכְּלָל, הַטָּהוֹר מְמַעֵט, וְהַטָּמֵא אֵינוֹ מְמַעֵט:

אֵלּוּ שֶׁאֵינָן מְמַעֲטִים: הם מצטרפים אל הטומאה, או שהם עצמם טמאים. אֵין הָעֶצֶם מְמַעֵט עַל יְדֵי עֲצָמוֹת, וְלֹא בָשָׂר עַל יְדֵי בָשָׂר — שמין מצטרף עם מינו — וְלֹא כַזַּיִת מִן הַמֵּת, וְלֹא כַזַּיִת מִן הַנְּבֵלָה, וְלֹא כָעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ, וְלֹא כַבֵּיצָה אֳכָלִים — שיעורים שלמים, שכל אחד מהם מטמא — וְלֹא תְבוּאָה שֶׁבַּחַלּוֹנוֹת, וְלֹא כָכַי שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ — תבואה שהשרישה בחלון עצמו, ובדעתו לפנותה, וקורי עכביש דקים — וְלֹא נִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר שֶׁחִשַּׁב עָלֶיהָ, וְלֹא נִבְלַת עוֹף הַטָּמֵא שֶׁחִשַּׁב עָלֶיהָ וְהִכְשִׁירָהּ — של עוף כשר ושל עוף לא כשר, ושתי הנבלות כבר טמאות כאוכל — וְלֹא הַשְּׁתִי וְהָעֵרֶב הַמְנֻגָּעִים, וְלֹא לְבֵנָה מִבֵּית הַפְּרָס, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. חוטים שנראה בהם נגע צרעת טמאים; ולדעתו גם לבנה מעפר בית הפרס — שדה שנחרש בו קבר — טמאה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַלְּבֵנָה מְמַעֶטֶת — לבנה מעפר בית הפרס — מִפְּנֵי שֶׁעֲפָרָהּ טָהוֹר. לדעתם רק גוש אדמה מן השדה הזה טמא, ולא עפרו, גם כשגיבלו אותו ללבנה. זֶה הַכְּלָל, הַטָּהוֹר מְמַעֵט, וְהַטָּמֵא אֵינוֹ מְמַעֵט. דבר טהור שמקטין את הפתח לפחות מטפח, רוחב כף יד, מונע מן הטומאה לעבור.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים