סדר טְהָרוֹת · 71 משניות

מִקְוָאוֹת

מקוואות היא המסכת השישית בסדר טהרות, ועניינה דיני המקווה — מקווה המים המכונסים שבו טובלים אדם או כלי כדי לעבור מטומאה לטהרה. עשרת פרקיה מדרגים את סוגי המים ממי גשמים שבגומות ועד מי מעיין, קובעים את השיעור המזערי של ארבעים סאה, ומתחקים אחר הפוסל הגדול — מים שאובים, מים שהובאו בכלי בידי אדם — בכל דרך שבה הם עלולים להגיע אל המקווה. הפרקים המאוחרים פונים אל המעיינות והים, אל חיבורו של מקווה חסר למקווה כשר כך שמימיהם נוגעים אלה באלה (השקה), ולבסוף אל החציצה — דבר המפריד על הגוף או על הכלי, חוסם את המים ופוסל את הטבילה.

מַעֲלוֹת וּמַיִם שְׁאוּבִין

פרק אשֵׁשׁ מַעֲלוֹת בַּמִּקְוָאוֹת

שש הדרגות של מים מכונסים

סימןמִגֶּבֶא עַד מַעְיָן

מי שנטמא חוזר לטהרתו בטבילה במים, אבל לא כל מים כשרים לכך. התורה מזכירה מעיין ומקווה מים, ומקווה צריך להכיל ארבעים סאה של מים שנקוו מאליהם, מגשמים או ממעיין, די לכסות את כל הגוף. ועוד רעיון אחד עובר לאורך הפרק: מים שעדיין מונחים בקרקע אינם מקבלים טומאה בעצמם. הפרק מדרג שש דרגות של מים, ממי גשמים שנשארו בגומות ועד מי מעיין, וכל אחת יכולה לעשות דבר שזו שמתחתיה אינה יכולה; והוא פותח בתחתונה שבהן.

  1. א:אשש מעלות במקוואותשש דרגות של מים מכונסים, זו למעלה מזו; ובתחתונה שבהן, מי גבאים, טיפה שהשאיר בהם טמא ששתה מהם מטמאת את הטהור השותה אחריו, את הכלי הממלא מהם, ואת ככר התרומה אם הדיחוהו בהם.סימןשש מעלות במקואות
  2. א:במילא בכלי טמאכשהטיפה הטמאה באה לגומה מכלי טמא שמילאו בו, הדין כבמשנה הקודמת: הטהור השותה אחריו טמא, הכלי הטהור שממלאים אחריו טמא, וככר התרומה טמא רק אם הדיחוהו.סימןמלא בכלי טמא
  3. א:גנפלו מים טמאים לגומהמשקים טמאים שנפלו לגומה דינם כשותה הטמא וככלי הטמא, אבל בככר התרומה רבי שמעון מטמא בין שהדיחוהו בין שלא הדיחוהו.סימןנפלו מים טמאים
  4. א:דמת וטמא בתוך הגומהמת שנפל לגומה או טמא שהלך בה אינם מטמאים את השותה ממנה; ושישה סוגי מים מכונסים שווים בדינם — טהורים בשעת הגשמים, ומשפסקו הגשמים, הקרובים לעיר ולדרך טמאים.סימןנפל לתוכן מת
  5. א:השלוש דעות בטהרת הגומהבית שמאי, בית הלל ורבי שמעון נחלקים מתי חוזרים מי הגומה שנטמאו לטהרתם — ברבייה, בשטיפה או בשתיהן — ומשנטהרו הם כשרים לחלה ולנטילת ידיים, אבל לא לטבילה.סימןמאימתי טהרתן
  6. א:ומי תמציות שלא פסקומי תמציות שעדיין זורמים מן ההרים הם הדרגה השנייה: בכל תשעת המקרים של משניות א–ג הדין טהור, והם כשרים לתרומה ולנטילת ידיים, אבל לא לטבילה.סימןמי תמציות שלא פסקו
  7. א:זמקווה של ארבעים סאה, ומעיין שרבו עליו שאוביםהדרגה השלישית, מקווה של ארבעים סאה, היא הראשונה שטובלים בה; והרביעית, מעיין שמימיו מועטים ורבו עליו מים שאובים, שווה למקווה בדבר אחד ולמעיין בדבר אחר.סימןארבעים סאה / מעין
  8. א:חמים מכים ומים חייםהדרגה החמישית, מי מעיין מלוחים או חמים, מטהרת אף בזוחלין; והשישית, מים חיים, היא לבדה כשרה לטבילת הזבים, להזאת המצורעים ולקידוש מי חטאת.סימןמים מכין / מים חיים

פרק בהַטָּמֵא שֶׁיָּרַד לִטְבֹּל

ספק טבילה ומים שאובים

סימןסְפֵקוֹת וּשְׁלֹשָׁה לֻגִּין

שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. מי שידוע שנטמא נשאר בחזקת טומאה עד שייוודע שנטהר, ולכן ספק בטבילתו משאיר אותו פעמים רבות כשהיה. ומקווה צריך להתמלא מאליו, ממי גשמים או ממעיין: מעט מים שהובאו בכלי, מים שאובים, פוסלים מקווה שעדיין חסר מארבעים סאה, ומשנשלם המקווה שוב אינם פוסלים אותו. הפרק דן בספקות בטבילה ובמים שאובים, בשאלה כמה מים שאובים פוסלים ואיך הם נכנסים למקווה, ונחתם בטיט: האם טובלים בו?

  1. ב:אהטמא שספק אם טבל במקווהטמא שירד לטבול ונסתפק אם טבל במקווה, או אם היו במקווה ארבעים סאה, או באיזה משני מקוואות נעשתה טבילתו — ספקו טמא, שהוא עומד בחזקת טומאתו.סימןהטמא שירד לטבל
  2. ב:במקווה שנמצא חסרמקווה שנמדד ונמצא חסר — כל הטהרות שנעשו על סמך טבילה בו טמאות למפרע בטומאה מן התורה; אבל בטומאה קלה, מדברי חכמים, ספק טבילה ספקו טהור, ורבי יוסי מטמא.סימןמקוה שנמדד ונמצא חסר
  3. ב:גספק מים שאובים שטיהרו חכמיםספק אם נפלו שלושה לוגין מים שאובים למקווה חסר — טהור, כל עוד יש במה לתלות; ואם שני המקוואות היו חסרים, אין במה לתלות, והספק טמא.סימןספק מים שאובין
  4. ב:דרבי אליעזר וחכמים — שיעור הפסולרבי אליעזר פוסל את המקווה ברביעית מים שאובים בתחילה ובשלושה לוגין על פני המים, וחכמים אומרים שבין בתחילה בין בסוף שיעורו שלושה לוגין.סימןרביעית / שלשה לגין
  5. ב:השלושה לוגין בשלוש גומותמקווה שיש בו שלוש גומות של לוג לוג מים שאובים כשר אם ידוע שנפלו לתוכו ארבעים סאה מים כשרים קודם שהגיעו המים לגומה השלישית, ואם לאו — פסול, ורבי שמעון מכשיר.סימןשלש גמות
  6. ב:וטיט במקווה — מסנק ותולשהמסנק את הטיט לצדדים בתוך המים ונמשכו ממנו שלושה לוגין — המקווה כשר; התולש את הטיט מן המים — פסול; ורבי שמעון מכשיר, שלא נתכוון לשאוב.סימןהמסנק את הטיט
  7. ב:זקנקנים על הגג לנגבןקנקנים שהונחו על הגג לנגבם ונתמלאו מי גשמים: רבי אליעזר מתיר לשברם רק בעונת גשמים וכשיש כבר מים בבור, ורבי יהושע מתיר תמיד לשבר או לכפות, אבל לא לערות.סימןקנקנים בראש הגג
  8. ב:חעציץ ששכח הסייד בבורסייד ששכח עציץ בבור ונתמלא מים: רבי אליעזר מתיר לשברו רק אם המים צפים על גביו כל שהוא, ורבי יהושע מתיר בכל מקרה.סימןהסיד ששכח עציץ
  9. ב:טבור שבלע את מימיוהמסדר קנקנים בתוך הבור ונתמלאו מים — אף אם בלע הבור את כל מימיו ולא נשארו אלא המים שבקנקנים, מותר לשבור אותם ולעשות מהם מקווה.סימןהמסדר קנקנים
  10. ב:ימים, טיט ושיעור ארבעים סאהמקווה של ארבעים סאה מים וטיט: רבי אליעזר מטביל במים בלבד, ורבי יהושע אף בטיט שהמים צפים על גביו; ושישה חכמים מגדירים באיזה טיט מדובר, מן הרך ביותר — שהקנה יורד בו מאליו — ועד הנמדד בלוג.סימןמים וטיט

פרק גרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר

מים שאובים: פסול וצירוף

סימןצֵרוּף וְתִקּוּן

מקווה צריך להתמלא מאליו, ממי גשמים או ממעיין, ולא בידי אדם. מים שהיו בכלי נקראים מים שאובים, וכל זמן שאין במקווה ארבעים סאה, די בשלושה לוגין מהם — כמות קטנה — כדי לפסול אותו. ומשנפסל, אין הוא חוזר להיות כשר רק משום שירדו לתוכו עוד גשמים. הפרק שואל מתי חל באמת על מקווה שם פסול, וכיצד הוא חוזר להיות כשר: כשיוצאים ממנו מימיו, או כשמחברים אותו למקווה כשר. ובסופו הוא שואל מתי כמה הטלות של מים שאובים מצטרפות לשלושת הלוגין.

  1. ג:אמתי חל על המקווה שם פסולשני מקוואות חסרים שנפל לכל אחד מהם לוג ומחצה מים שאובים ונתערבו — כשרים, שלא חל שם פסול על אף אחד מהם; אבל מקווה אחד שקיבל שלושה לוגין ונחלק — פסול.סימןשני מקואות
  2. ג:בבור שנפסל: שתי דרכי תיקוןבור שנפסל בשלושה לוגין מים שאובים נשאר בפסולו עד שיצא ממנו מלואו ועוד, או עד שיעמידו בחצר מקווה של ארבעים סאה ויטהר אותו בהשקה.סימןהבור שבחצר
  3. ג:גשלושה לוגין מכלי אחד או מכמהבור מלא מים שאובים שאמת מים עוברת בו נשאר בפסולו עד שיתחשב שלא נשתיירו בו שלושה לוגין מן הראשונים; ובשלושה לוגין שנפלו מכמה מקורות — רבי עקיבא מכשיר, וחכמים פוסלים.סימןהאמה נכנסת
  4. ג:דעד שלושה כלים מצטרפים; מארבעה — לאמים שאובים מכלי אחד, משניים ומשלושה מצטרפים, ומארבעה אינם מצטרפים — ובתנאי שהתחיל השני קודם שפסק הראשון ושלא נתכוון לרבות; ואם נתכוון, אפילו קורטוב בכל השנה מצטרף.סימןמכלי אחד משנים

פרק דהַמַּנִּיחַ כֵּלִים תַּחַת

כלים וגומות תחת הצינור

סימןהַצִּנּוֹר וְהַשֹּׁקֶת

בדרכם אל המקווה עוברים מי הגשמים לא פעם על גג, בצינור או בחצר, ולדרך הזאת יש משמעות. מים שנקלטו בכלי נחשבים מים שאובים, ושלושה לוגין מהם פוסלים מקווה שעדיין אין בו ארבעים סאה; ואילו גשם שזורם ויורד מאליו — כשר. לכן שואל הפרק מה נחשב כלי בדרכם של המים: כלים שהונחו תחת הצינור או שנשכחו שם, טבלא שיש לה שפה, גומה שנחקקה בצינור, שוקת החצובה בסלע, ושוקת מפורסמת אחת בירושלים. הוא שואל גם על מים שאובים ומי גשמים שנתערבו קודם שהגיעו למקווה.

  1. ד:אכלים שהונחו או נשכחו תחת הצינורכלים שתחת הצינור עושים את מי הגשמים שאובים ופוסלים את המקווה; בית שמאי פוסלים אף בשוכח, ובית הלל מכשירים בשוכח.סימןכלים תחת הצנור
  2. ד:בטבלא תחת הצינורטבלא שתחת הצינור פוסלת את המקווה רק אם יש לה לבזבז, שפה העושה אותה בית קיבול; ואם זקפה כדי להדיחה — אינה פוסלת כלל.סימןטבלא תחת הצנור
  3. ד:גהחוטט בצינור לקבל צרורותהחוטט בצינור גומה לקבל צרורות עושה אותו כלי ופוסל את המקווה: בשל עץ בכל שהוא, ובשל חרס ברביעית; ורבי יוסי — אף בשל חרס בכל שהוא.סימןהחוטט בצנור
  4. ד:דשאובים ומי גשמים שנתערבומים שאובים ומי גשמים שנתערבו קודם שהגיעו למקווה הולכים אחר הרוב, ומחצה למחצה פסול; ואם קילחו ישר למקווה — כשר רק אם ידוע שנפלו ארבעים סאה כשרים קודם שלושה לוגין שאובים.סימןמים שאובין ומי גשמים
  5. ד:ההשוקת שבסלע ושוקת יהואשוקת החצובה בסלע אינה כלי ואינה פוסלת את המקווה; שוקת שהייתה כלי וחיברה בסיד היא כלי לכל דבר, עד שתינקב כשפופרת הנוד — ולבית שמאי, עד שייפחת רובה.סימןהשקת שבסלע

מַעְיָנוֹת וְחִבּוּרִים

פרק המַעְיָן שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל

מעיינות, ימים ומים זורמים

סימןמַעְיָן וְיָם

גם מקווה וגם מעיין מטהרים, אבל לא באותה דרך. מקווה הוא מים מכונסים, כגון מי גשמים: צריך בו ארבעים סאה, והמים צריכים לעמוד. מעיין מטהר אף כשמימיו זורמים, ובכל שהוא; ורק מי מעיין — "מים חיים" — כשרים לטבילת הזב, לטהרת המצורע ולקידוש מי חטאת. הפרק שואל מה קורה למעיין שהעבירו אותו דרך שוקת, על גבי כלים או אל בריכה, או שמים שאובים הם שהזרימו אותו. אחר כך הוא עובר לימים, לנהרות, למי גשמים, לגל שנתלש ולחרדלית — שטף היורד מן ההר — ושואל אילו מהם מטהרים כמעיין ואילו כמקווה.

  1. ה:אמעיין שעבר דרך השוקתמעיין שהעבירו כולו דרך שוקת שהיא כלי — פסול, ואם עבר מקצתו על שפתה — כשר מחוצה לה; הסיטו לבריכה והפסיקו — הבריכה כמקווה, וחזר וחיברו — פסול לזבים, למצורעים ולמי חטאת עד שיצאו המים הראשונים.סימןמעין שהעבירו
  2. ה:במעיין שעבר על גבי כליםמעיין שהעבירו על גבי כלים או על גבי ספסל: לרבי יהודה הרי הוא כמו שהיה, מעיין לכל דבר; ולרבי יוסי דינו כמקווה, ואין טובלים על גבי הספסל.סימןהעבירו על גבי כלים
  3. ה:גמעיין זורם ומעיין עומדמעיין שהיה זורם, ורבו עליו מים שאובים והמשיכוהו — הרי הוא כמו שהיה; היה עומד — שווה למקווה לטהר באשבורן, ולמעיין להטביל בו בכל שהוא.סימןמשוך כנדל
  4. ה:דשלוש דעות בדין הימיםרבי מאיר: כל הימים כמקווה; רבי יהודה: רק הים הגדול; רבי יוסי: כל הימים מטהרים בזוחלין, אבל פסולים לזבים, למצורעים ולקידוש מי חטאת.סימןהימים כמקוה
  5. ה:הזוחלין כמעיין, נוטפים כמקווהזוחלין כמעיין ונוטפים כמקווה; רבי צדוק העיד שזוחלין שרבו על נוטפים כשרים; ובנוטפים שנעשו זוחלין — רבי יהודה מתיר לסתום את זרימתם בכל דבר, ורבי יוסי אוסר בדבר המקבל טומאה.סימןהזוחלין כמעין
  6. ה:וארבעים סאה בגל ובחרדליתגל שנתלש ובו ארבעים סאה מטהר את מה שנפל עליו, וכל מקום שיש בו ארבעים סאה טובלים בו; בחרדלית — בית שמאי מתירים לטבול, ובית הלל אוסרים, ומודים בגודר בכלים, שהכלים לא הוטבלו.סימןגל שנתלש

פרק וכָּל הַמְעֹרָב לַמִּקְוֶה

חיבור מים למקווה כשר

סימןהַשָּׁקָה

מקווה צריך ארבעים סאה של מים שנקוו מאליהם, וכל זמן שהוא חסר, שלושה לוגין של מים שאובים — מים שהיו בכלי — פוסלים אותו. אבל מי המקווה אינם חייבים לעמוד בבריכה אחת: גומה, סדק או בריכה נוספת נחשבים חלק ממנו, כשהמים נוגעים אלה באלה דרך פתח בגודל שפופרת הנוד — נקב ששתי אצבעות יכולות להסתובב בו. הפרק שואל מתי המים מחוברים כך: בחורי המערה, בכלים השקועים במקווה או בים, בכותל סדוק שבין שתי בריכות, ובאמבטי ובשקתות של בית המרחץ.

  1. ו:אחורי המערה ועוקת המערהכל המעורב למקווה כמקווה: בחורי המערה ובסדקיה טובלים כמות שהם, ובעוקת המערה רק אם היא נקובה כשפופרת הנוד; ורבי יהודה מפרש שאם גגה נופל בשעת הטבילה, טובלים בה כמות שהיא.סימןחורי המערה
  2. ו:בדלי מלא כליםדלי מלא כלים שהטבילו — הכלים טהורים, כשהדלי עצמו טמא וצריך טבילה; ואם הדלי אינו צריך טבילה, אין המים שבתוכו מעורבים במקווה עד שיהיה בפיו כשפופרת הנוד.סימןדלי שהוא מלא כלים
  3. ו:גשלושה מקוואות וביניהם שאובשלושה מקוואות של עשרים סאה, שניים כשרים ואחד שאוב, וטבלו בהם שלושה ונתערבו: השאוב מן הצד — המקוואות כשרים והטובלים טהורים; השאוב באמצע — הכול כמות שהיה.סימןשלשה מקואות
  4. ו:דספוג ודלי שנפלו למקווהספוג ודלי שהיו בהם שלושה לוגין מים שאובים ונפלו למקווה — לא פסלוהו, שלא אמרו אלא שלושה לוגין שנפלו.סימןהספוג והדלי
  5. ו:השידה ותיבה, שק וקופה ביםשידה ותיבה שבים — אין מטבילים בהן אלא אם הן נקובות כשפופרת הנוד, ורבי יהודה משער לפי גודל הכלי; שק וקופה — מטבילים בהם כמות שהם, ואם היו נתונים תחת הצינור אינם פוסלים את המקווה.סימןהתבה שבים
  6. ו:והגיסטרא, והמעיין שבתנורכלים שהטבילו בגיסטרא שבמקווה טהרו מטומאתם, אבל טמאים מחמת כלי החרס — אלא אם המים צפים על גביו; והטובל במעיין שבתוך תנור — הוא טהור וידיו טמאות, אלא אם המים מעליו כרום ידיו.סימןגסטרא שבמקוה
  7. ו:זעירוב מקוואות כשפופרת הנודעירוב מקוואות כשפופרת הנוד, ששתי אצבעות חוזרות בה; ספק בשיעור — פסול, שהוא מן התורה, וכן ספק בכזית מן המת, בכזית מן הנבלה ובכעדשה מן השרץ; וכל העומד בנקב ממעט אותו.סימןערוב מקואות
  8. ו:חהעליון מן התחתון, והרחוק מן הקרובמכשירים מקווה של מים שאובים בהשקה למקווה כשר, אפילו כשהוא למעלה ממנו או רחוק ממנו — בסילון שמשיקים בו אפילו כשערה; ומקווה עליון של ארבעים סאה ממלאים בכתף, עד שיירדו לתחתון ארבעים סאה.סימןמטהרים את המקואות
  9. ו:טסדק לשתי וסדק לערבכותל שבין שני מקוואות שנסדק לשתי — מלמעלה למטה — מצטרף; לערב — מימין לשמאל — אינו מצטרף עד שיהיה במקום אחד כשפופרת הנוד; ונפרץ בראשו — די ברום כקליפת השום וברוחב כשפופרת הנוד.סימןכתל שבין שתי מקואות
  10. ו:יהאביק שבמרחץאביק שבמרחץ: באמצע — פוסל, מן הצד — אינו פוסל, לדברי רבי מאיר; חכמים מכשירים אם האמבטי מקבלת רביעית קודם שיגיעו המים לאביק; ורבי אלעזר ברבי צדוק פוסל אם האביק מקבל כל שהוא.סימןהאביק שבמרחץ
  11. ו:יאהמטהרת שבמרחץהמטהרת שבמרחץ — שתי שקתות זו בצד זו, אחת גבוהה מחברתה; התחתונה מלאה שאובים והעליונה כשרים: אם יש כנגד הנקב שלושה לוגין, העליונה פסולה; שיעור הנקב אחד משלוש מאות ועשרים בבריכה, לדברי רבי יוסי; ורבי אלעזר מכשיר, שלא אמרו אלא שלושה לוגין שנפלו.סימןהמטהרת שבמרחץ

פרק זיֵשׁ מַעֲלִין אֶת

מה מעלה את המקווה, מה פוסל אותו ומה משנה את מימיו

סימןתּוֹסֶפֶת וּמַרְאֶה

הפרק הקודם שאל מתי מים אחרים מתחברים למקווה; הפרק הזה שואל מה עוד עשוי להיכנס לתוכו. מקווה צריך ארבעים סאה של מים שנקוו מאליהם, וכל זמן שהוא חסר, שלושה לוגין של מים שאובים — מים שהיו בכלי — פוסלים אותו. יש דברים, כמו שלג, הנמנים לשיעור ארבעים הסאה; יש, כמו מים שאובים, הפוסלים את המקווה ואינם נמנים; ויש, כמו יין, שרק לפעמים נמנים. אחר כך עוסק הפרק במים ששינו את מראם, ובסופו מקרים קשים: שניים הטובלים בארבעים סאה מכוונות, כר וכסת של עור, מיטה, ומחט על המעלות.

  1. ז:אמשלימים את המקווה ואינם פוסליםשלג, ברד, כפור, גליד, מלח וטיט נרוק משלימים מקווה חסר לארבעים סאה ואינם פוסלים אותו — ולעדות אנשי מידבא, אף רבי ישמעאל התיר לעשות מקווה משלג לכתחילה.סימןהשלג והברד
  2. ז:בפוסלים ואינם משלימיםמים שאובים, מי כבשים, מי שלקות ותמד שלא החמיץ פוסלים את המקווה בשלושה לוגין ואינם משלימים אותו; ושאר המשקין ומי הפירות — פעמים משלימים ופעמים אינם משלימים.סימןמי כבשים ומי שלקות
  3. ז:גשינוי מראה: כשר או פסול?הדחת סלי זיתים וענבים ששינתה את גוון המקווה אינה פוסלת; יין או מוחל ששינו את גוונו פוסלים, והתקנה בגשמים — או, במקווה שיש בו ארבעים סאה, במים שממלאים בכתף.סימןהדיח בו סלי זיתים
  4. ז:דכשמקצת הגוון השתנהיין או מוחל ששינו מקצת מראה המקווה — אין טובלים בו, אפילו בצד שמראהו כמים, אלא אם כן יש בו ארבעים סאה שמראיהן כמראה מים.סימןמקצת מראיו
  5. ז:השלושה לוגין לפי המראהשלושה לוגין מים שנפל לתוכם קורטוב יין ומראיהם כיין, וכן שלושה לוגין חסר קורטוב שנפל לתוכם קורטוב חלב — אינם פוסלים את המקווה; ורבי יוחנן בן נורי אומר: הכול הולך אחר המראה.סימןקרטוב יין / קרטוב חלב
  6. ז:ומקווה מכוון: הראשון טהור והשני טמאבמקווה של ארבעים סאה מכוונות, הראשון שטבל טהור והשני טמא, שהראשון העלה מים בגופו; רבי יהודה מטהר את השני אם רגלי הראשון נוגעות במים, וכר וכסת של עור מעלים דרך שוליהם, שלא ייעשו המים שבתוכם שאובים.סימןירדו שנים וטבלו
  7. ז:זמיטה, מים מרודדין ומחטמיטה שרגליה שוקעות בטיט העבה טהורה, שהמים מקדימים; במקווה שמימיו מרודדין כובשים חבילות עצים או קנים עד שיתפחו המים; ומחט על מעלות המערה טהורה משעבר עליה הגל.סימןהמטה / מחט

הַטְּבִילָה

פרק חאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל טְהוֹרָה

חזקת כשרות וסימני קרי

סימןחֲזָקָה וְקֶרִי

שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. אדם שנטמא נטהר בטבילה במקווה, ומקווה כשר רק כשיש בו ארבעים סאה של מים שנקוו מאליהם; וכל זמן שהוא חסר, שלושה לוגין של מים שאובים פוסלים אותו. ואיש שיצאה ממנו שכבת זרע טמא עד שיטבול. הפרק שואל על אילו מקוואות אפשר לסמוך בלי לבדוק, בארץ ישראל ומחוצה לה; מתי איש או אישה טמאים משכבת זרע; ומה מונע מן המים להגיע אל חלק מן הגוף, כגון שער שבפה.

  1. ח:אארץ ישראל ומקוואותיהארץ ישראל טהורה ומקוואותיה בחזקת כשרות; מקוואות העמים שבחוצה לארץ כשרים לבעלי קריין בלבד, ושבארץ ישראל — שמחוץ לפתח העיר כשרים אף לנידות, ושבתוכו לבעלי קריין בלבד.סימןארץ ישראל טהורה
  2. ח:במים חלוקים ועכוריםהרואה מים חלוקים או עכורים בראשית ההטלה טהור, באמצע ובסוף טמא, ומראשיתה ועד סופה טהור; לבנים ונמשכים — טמא, ורבי יוסי אומר: לבנים כעכורים.סימןבעלי קריין
  3. ח:גהמהרהר והפולטתהמטיל טיפין עבות מן האמה טמא, והמהרהר בלילה ומצא בשרו חם טמא; והפולטת שכבת זרע ביום השלישי — רבי אלעזר בן עזריה מטהר, ורבי ישמעאל ורבי עקיבא מונים עונות.סימןהמטיל טפין
  4. ח:דהפולטת, והטובל ולא הטיל מיםנכרית שפלטה שכבת זרע מישראל — הטיפה טמאה, ובת ישראל שפלטה מנכרי טהורה; אישה ששימשה וטבלה ולא כיבדה את הבית — כאילו לא טבלה; ובעל קרי שטבל ולא הטיל מים — טמא כשיטיל, ורבי יוסי מחלק בין חולה וזקן לילד ובריא.סימןנכרית שפלטה
  5. ח:החציצה בטבילה, ובית הסתריםנידה שטבלה ומעות בפיה טהורה מטומאתה, ושערה בפיה, ידה קפוצה או שפתותיה קרוצות — כאילו לא טבלה; האוחז באדם ובכלים ומטבילם — טמאים, אלא אם הדיח את ידו במים; ובית הסתרים ובית הקמטים אינם צריכים שיבואו בהם מים.סימןמעות בפיה

פרק טאֵלּוּ חוֹצְצִין בָּאָדָם

חציצות הפוסלות את הטבילה

סימןחֲצִיצָה

כדי שהטבילה תעלה, מי המקווה צריכים להגיע אל כל הגוף מבחוץ, או אל כל הכלי שמטבילים. דבר הדבוק בו — חוט הקשור בחוזקה בשער, בצק שיבש או כתם — חוצץ: הוא מפריד בין המים לגוף, והטבילה אינה עולה. אבל לא כל לכלוך חשוב. הפרק מונה מה חוצץ באדם ומה אינו חוצץ, עובר אל הכלים והבגדים, ונחתם בכלל: כל שאדם מקפיד עליו, וטורח להסירו, חוצץ; ושאינו מקפיד עליו — אינו חוצץ.

  1. ט:אחוטים ורצועות שבשערחוטי צמר, חוטי פשתן והרצועות שבראשי הבנות חוצצים בטבילה, שהם מהודקים בשער ומונעים מן המים להיכנס בו; ורבי יהודה אומר שחוטי צמר ושער אינם חוצצים.סימןחוטי צמר וחוטי פשתן
  2. ט:ברשימת החוצצים בגוףשער מסובך, ליחה ולכלוך שעל הבשר, בצק שתחת הציפורן ושלושה מיני טיט — כולם חציצה, וצריך להסירם קודם הטבילה; וכן אבק שעל הרגליים ופחמין שעל הקומקמוס.סימןקלקי הלב והזקן
  3. ט:גשער שאינו חוצץשער מסובך בראש, בבית השחי ובבית הסתרים של איש אינו חוצץ; ורבי אליעזר מכליל: כל המקפיד עליו חוצץ, ושאינו מקפיד עליו אינו חוצץ.סימןקלקי הראש
  4. ט:דלפלוף, גלד, שער הקטן וקרום המכהשבעה דברים אינם חוצצים, ושער הקטן אינו מקבל טומאה ואינו מעביר אותה; אבל הקרום שעל המכה טמא ומטמא.סימןלפלוף שבעין
  5. ט:הזפת ולכלוך על כליםחציצה בכלים הולכת אחר הקפדת הבעלים: זפת ומור על כלי זכוכית חוצצים מבפנים ומבחוץ, ולכלוך על מיטת בעל הבית חוצץ, ועל מיטת העני אינו חוצץ.סימןהזפת והמור
  6. ט:ולכלוך על בגדים: צד אחד או שנייםלכלוך על בגד מצד אחד אינו חוצץ, ומשני צדדיו חוצץ; ורבי יוסי: בבגדי תלמידי חכמים אף מצד אחד חוצץ, ובבגדי בור — רק משני צדדים.סימןעל הבגדים
  7. ט:זהכלל: המקפיד חוצץמטפחות הזפתים, היוצרים ומפסלי האילנות אינן חוצצות, והפרק נחתם בכלל: כל המקפיד עליו חוצץ, ושאינו מקפיד עליו אינו חוצץ.סימןמטפחת של זפתין

פרק יכָּל יְדוֹת הַכֵּלִים

טבילת כלים, קשרים והגוף

סימןכֵּלִים וּקְשָׁרִים

הפרק הקודם לימד שכל מה שאדם מקפיד עליו, בגופו או בכליו, חוצץ בין המים לטובל. הפרק הזה שואל איך מגיעים המים אל כל חלקי הכלי. יד שאינה יושבת כראוי בבית היד, כלי שהוטבל כשפיו כלפי מטה והאוויר כלוא בתוכו, קשרים שמתירים אותם בשעת השימוש — המים צריכים להיכנס לכל אלה; ואילו מה שאינו נפתח לעולם, כגון תפילין או כדור, טובלים אותו סתום. אחר כך עוסק הפרק בידות ארוכות ובשלשלת הדלי, במשקין שנשארו בכלי, ובסופו בדברים שבתוך האדם: אוכלין, מים וטבעת שבלע, וחץ התחוב בגופו.

  1. י:אידות כלים וצורות כליםידות שהוכנסו בעיקום, שלא נגמרה הכנסתן או שנשברו — חוצצות; וכלים שצורתם מונעת מן המים להיכנס לתוכם אינם טהורים עד שיטם על צדם או ינקבם.סימןשהכניסן שלא כדרכן
  2. י:בכר, כסת, כדור וקמיעכר וכסת של עור צריכים שיבואו בהם המים, אבל כדור, אימום, קמיע ותפילין טובלים סתומים — כל שאין דרכו להכניס ולהוציא.סימןהכר והכסת
  3. י:גקשרים של קבע אין צריך להתירקשרי העני, הנימין, חבט של סנדל, קשר התפילין כשהוא מהודק, ואוזני החמת והתרמול — אין צריך להתירם בשעת הטבילה, שאינם עשויים להתיר.סימןקשרי העני
  4. י:דקשרים ארעיים ובגדים מבעבעיםקשר הפרקסים שבכתף, שפת הסדין, קשר תפילין רפוי ושנצי הסנדל צריכים שיבואו בהם המים; ובגדים שהוטבלו — מכובסים עד שיבעבעו, ונגובים עד שינוחו מבעבועם.סימןהקשר שבפרקסים
  5. י:הידות ארוכות ושלשלת הדליידות ארוכות שעתיד לקצוץ מטבילים עד מקום המידה, ושלשלת הדלי — ארבעה טפחים בגדול ועשרה בקטן; וחבל הקשור בקופה אינו חיבור, אלא אם כן תפר.סימןארכין / שלשלת דלי
  6. י:וחמין וצונן, ומשקין שבכליבית הלל מתירים להטביל חמין בצונן; משקין שבתוך הכלי חוצצים בטבילתו, אבל מי רגליים נחשבים כמים ואינם חוצצים.סימןחמין בצונן / מלא משקין
  7. י:זצירוף אוכלין ומשקין טמאיםאוכלין טמאים מצטרפים לכחצי פרס, ומשקין טמאים לרביעית, לפסול את גופו של האוכל מלאכול בתרומה — חומרה שאין כמותה בדיני המקווה.סימןהאכלין מצטרפין
  8. י:חדברים בלועים וטבילת הגוףאוכלין ומשקין טמאים שהקיאם אחר הטבילה נשארים טמאים, ומים טמאים נטהרים בגוף; טבעת בלועה ניצלת מטומאה, וחץ תחוב חוצץ כשהוא נראה.סימןטבל והקיאן / בלע טבעת