משנה גִּטִּין · פרק ב מתוך ט
גִּטִּין · פרק בהַמֵּבִיא בָּתְרָא
כיצד כותבים גט, ומי כשר לכתוב אותו
סימןדְּיוֹ וְסוֹפֵר
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. כשאר השטרות, אף על הגט חותמים עדים, ואם מפקפקים בו אפשר לאמת את חתימותיהם. גט הבא ממדינת הים מתקיים במקום זה בדברי השליח, האומר "בפני נכתב ובפני נחתם". הפרק שואל מה הדין כשראה השליח רק חלק מן הכתיבה או מן החתימה, ואחר כך פונה אל השטר עצמו: הזמן הכתוב בו, במה כותבים אותו ועל מה, ומי כשר לכתוב אותו. הוא מסיים במי כשר להביא אותו, ומדוע אף נשים שחזקתן שונאות את האישה נאמנות להביא את גטה: הכתב מוכיח.
- ב:אהכרזה שאינה שלמהשליח ממדינת הים שראה רק את הכתיבה או רק את החתימה, או רק מחצית מאחת מהן — הגט פסול.סימןחציו בפני נכתב
- ב:בהזמן הכתוב בגטגט שנכתב ביום ונחתם בלילה מוקדם הוא ופסול, ורבי שמעון מכשיר בגיטי נשים אף גט כזה.סימןנכתב ביום / ונחתם בלילה
- ב:גבמה כותבים את הגט ועל מהכותבים את הגט בכל דבר שכתיבתו מתקיימת ועל כל דבר — אפילו על קרן של פרה או על יד של עבד, ונותן לאישה את הפרה או את העבד.סימןבכל כותבין
- ב:דכתיבה על המחובר ועל נייר מחוקאין כותבים גט במחובר לקרקע, ואם כתבו במחובר ותלשו וחתמו — כשר; ורבי יהודה בן בתירא אוסר נייר מחוק מפני שאפשר לזייף בו, וחכמים מכשירים.סימןבמחבר לקרקע
- ב:הכתיבה, חתימה והבאההכול כשרים לכתוב את הגט, שאין קיומו אלא בחותמיו, אבל חרש, שוטה, קטן, סומא ונכרי פסולים להביאו.סימןהכל כשרין לכתב
- ב:ושליח שנשתנה מעמדוהשליח צריך להיות בן דעת בשעה שקיבל את הגט ובשעה שמסר אותו, ואף אם נפסל בינתיים — כשר.סימןקבל הקטן והגדיל
- ב:זכשהכתב עצמו מוכיחקרובות שחזקתן שונאות את האישה, ואינן נאמנות לומר שמת בעלה, נאמנות להביא את גיטה — שהכתב מוכיח.סימןהנשים שאינן נאמנות
כל הפרק
ב:אהכרזה שאינה שלמה
הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם וְאָמַר, בְּפָנַי נִכְתַּב אֲבָל לֹא בְּפָנַי נֶחְתָּם, בְּפָנַי נֶחְתָּם אֲבָל לֹא בְּפָנַי נִכְתָּב, בְּפָנַי נִכְתַּב כֻּלּוֹ וּבְפָנַי נֶחְתַּם חֶצְיוֹ, בְּפָנַי נִכְתַּב חֶצְיוֹ וּבְפָנַי נֶחְתַּם כֻּלּוֹ, פָּסוּל. אֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נִכְתָּב, וְאֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נֶחְתָּם, פָּסוּל. שְׁנַיִם אוֹמְרִים בְּפָנֵינוּ נִכְתָּב, וְאֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נֶחְתָּם, פָּסוּל. וְרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר. אֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נִכְתָּב, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים בְּפָנֵינוּ נֶחְתָּם, כָּשֵׁר.
הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם וְאָמַר — במקום ההכרזה השלמה — בְּפָנַי נִכְתַּב אֲבָל לֹא בְּפָנַי נֶחְתָּם, או בְּפָנַי נֶחְתָּם אֲבָל לֹא בְּפָנַי נִכְתָּב, או בְּפָנַי נִכְתַּב כֻּלּוֹ וּבְפָנַי נֶחְתַּם חֶצְיוֹ — שראה רק אחד משני העדים חותם — או בְּפָנַי נִכְתַּב חֶצְיוֹ וּבְפָנַי נֶחְתַּם כֻּלּוֹ — הגט פָּסוּל. אֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נִכְתָּב וְאֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נֶחְתָּם — שני שליחים, כל אחד מעיד על חצי — פָּסוּל, כי מי שמוסר את הגט צריך להעיד על הכתיבה ועל החתימה. שְׁנַיִם אוֹמְרִים בְּפָנֵינוּ נִכְתָּב וְאֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נֶחְתָּם — נמצא הגט פָּסוּל לגרש בו, וְרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר אֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נִכְתָּב וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים בְּפָנֵינוּ נֶחְתָּם — כָּשֵׁר, כי שניים שראו את החתימה הם כעדים המאמתים אותה.
ב:בהזמן הכתוב בגט
נִכְתַּב בַּיּוֹם וְנֶחְתַּם בַּיּוֹם, בַּלַּיְלָה וְנֶחְתַּם בַּלַּיְלָה, בַּלַּיְלָה וְנֶחְתַּם בַּיּוֹם, כָּשֵׁר. בַּיּוֹם וְנֶחְתַּם בַּלַּיְלָה, פָּסוּל. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר, שֶׁהָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל הַגִּטִּין שֶׁנִּכְתְּבוּ בַיּוֹם וְנֶחְתְּמוּ בַלַּיְלָה, פְּסוּלִין, חוּץ מִגִּטֵּי נָשִׁים.
נִכְתַּב בַּיּוֹם וְנֶחְתַּם בַּיּוֹם, או נכתב בַּלַּיְלָה וְנֶחְתַּם בַּלַּיְלָה, או נכתב בַּלַּיְלָה וְנֶחְתַּם בַּיּוֹם — כָּשֵׁר, כי התאריך מתחלף עם רדת הלילה, והלילה והיום שאחריו תאריך אחד. נכתב בַּיּוֹם וְנֶחְתַּם בַּלַּיְלָה — כבר נכנס תאריך חדש, ונמצא הזמן הכתוב בגט מוקדם לחתימתו — פָּסוּל. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר — אף גט שנכתב ביום ונחתם בלילה — שֶׁהָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּל הַגִּטִּין שֶׁנִּכְתְּבוּ בַיּוֹם וְנֶחְתְּמוּ בַלַּיְלָה, פְּסוּלִין — "גיטין" כאן הם כל השטרות — חוּץ מִגִּטֵּי נָשִׁים, שבהם, לדעתו, התאריך המוקדם אינו מפסיד איש.
ב:גבמה כותבים את הגט ועל מה
בַּכֹּל כּוֹתְבִין, בִּדְיוֹ, בְּסַם, בְּסִקְרָא, וּבְקוֹמוֹס, וּבְקַנְקַנְתּוֹם, וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁל קְיָמָא. אֵין כּוֹתְבִין לֹא בְמַשְׁקִים, וְלֹא בְמֵי פֵרוֹת, וְלֹא בְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם. עַל הַכֹּל כּוֹתְבִין, עַל הֶעָלֶה שֶׁל זַיִת, וְעַל הַקֶּרֶן שֶׁל פָּרָה, וְנוֹתֵן לָהּ אֶת הַפָּרָה, עַל יָד שֶׁל עֶבֶד, וְנוֹתֵן לָהּ אֶת הָעָבֶד. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, אֵין כּוֹתְבִין לֹא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים, וְלֹא עַל הָאֳכָלִין.
בַּכֹּל כּוֹתְבִין, בִּדְיוֹ, בְּסַם — צבע צהוב — בְּסִקְרָא — צבע אדום — וּבְקוֹמוֹס — שרף עצים — וּבְקַנְקַנְתּוֹם — גופרת נחושת — וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁל קְיָמָא, שהגט צריך להיות כתב מתקיים. אֵין כּוֹתְבִין לֹא בְמַשְׁקִים, וְלֹא בְמֵי פֵרוֹת, וְלֹא בְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם, כי רישומם נמחה מהר. עַל הַכֹּל כּוֹתְבִין, עַל הֶעָלֶה שֶׁל זַיִת, שכבר נתלש, וְעַל הַקֶּרֶן שֶׁל פָּרָה, וְנוֹתֵן לָהּ אֶת הַפָּרָה, כי התורה הצריכה כתיבה ונתינה, בלי קציצה ביניהן; עַל יָד שֶׁל עֶבֶד, וְנוֹתֵן לָהּ אֶת הָעָבֶד, מאותו טעם. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: אֵין כּוֹתְבִין לֹא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים, וְלֹא עַל הָאֳכָלִין, כי התורה קוראת לגט "ספר" (דברים כד, א), וספר אינו חי ואינו מאכל.
ב:דכתיבה על המחובר ועל נייר מחוק
אֵין כּוֹתְבִין בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע. כְּתָבוֹ בִמְחֻבָּר, תְּלָשׁוֹ וַחֲתָמוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ, כָּשֵׁר. רַבִּי יְהוּדָה פוֹסֵל, עַד שֶׁתְּהֵא כְתִיבָתוֹ וַחֲתִימָתוֹ בְּתָלוּשׁ. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, אֵין כּוֹתְבִין לֹא עַל הַנְּיָר הַמָּחוּק וְלֹא עַל הַדִּפְתְּרָא, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְהִזְדַּיֵּף. וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין.
אֵין כּוֹתְבִין בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע. גט כזה עוד צריך תלישה אחרי הכתיבה. כְּתָבוֹ בִמְחֻבָּר, ואחר כך תְּלָשׁוֹ וַחֲתָמוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ — כָּשֵׁר. רַבִּי יְהוּדָה פוֹסֵל עַד שֶׁתְּהֵא כְתִיבָתוֹ וַחֲתִימָתוֹ בְּתָלוּשׁ. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: אֵין כּוֹתְבִין לֹא עַל הַנְּיָר הַמָּחוּק וְלֹא עַל הַדִּפְתְּרָא — עור שעיבודו לא הושלם; בשניהם מחיקה אינה ניכרת — מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְהִזְדַּיֵּף. וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין. לדעתם הגירושין חלים על ידי העדים הרואים את מסירת הגט.
ב:הכתיבה, חתימה והבאה
הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִכְתֹּב אֶת הַגֵּט, אֲפִלּוּ חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן. הָאִשָּׁה כוֹתֶבֶת אֶת גִּטָּהּ, וְהָאִישׁ כּוֹתֵב אֶת שׁוֹבְרוֹ, שֶׁאֵין קִיּוּם הַגֵּט אֶלָּא בְחוֹתְמָיו. הַכֹּל כְּשֵׁרִין לְהָבִיא אֶת הַגֵּט, חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן וְסוּמָא וְנָכְרִי.
הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִכְתֹּב אֶת הַגֵּט, אֲפִלּוּ חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן — "חרש" הוא מי שאינו שומע ואינו מדבר, ו"שוטה" מי שדעתו אינה שפויה. הָאִשָּׁה כוֹתֶבֶת אֶת גִּטָּהּ, ובעלה נותן אותו לה, וְהָאִישׁ כּוֹתֵב אֶת שׁוֹבְרוֹ — הקבלה שאשתו נותנת לו כשהוא פורע את כתובתה — שֶׁאֵין קִיּוּם הַגֵּט אֶלָּא בְחוֹתְמָיו. הַכֹּל כְּשֵׁרִין לְהָבִיא אֶת הַגֵּט — כלומר להיות השליח המוליך אותו — חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן וְסוּמָא וְנָכְרִי. העיוור אינו יכול להעיד שראה אותו נכתב, ולנכרי אין חלק בדיני הגירושין.
ב:ושליח שנשתנה מעמדו
קִבֵּל הַקָּטָן וְהִגְדִּיל, חֵרֵשׁ וְנִתְפַּקֵּחַ, סוּמָא וְנִתְפַּתֵּחַ, שׁוֹטֶה וְנִשְׁתַּפָּה, נָכְרִי וְנִתְגַּיֵּר, פָּסוּל. אֲבָל פִּקֵּחַ וְנִתְחָרֵשׁ וְחָזַר וְנִתְפַּקֵּחַ, פָּתוּחַ וְנִסְתַּמֵּא וְחָזַר וְנִתְפַּתֵּחַ, שָׁפוּי וְנִשְׁתַּטָּה וְחָזַר וְנִשְׁתַּפָּה, כָּשֵׁר. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁתְּחִלָּתוֹ וְסוֹפוֹ בְדַעַת, כָּשֵׁר.
קִבֵּל הַקָּטָן וְהִגְדִּיל, חֵרֵשׁ וְנִתְפַּקֵּחַ, סוּמָא וְנִתְפַּתֵּחַ, שׁוֹטֶה וְנִשְׁתַּפָּה, נָכְרִי וְנִתְגַּיֵּר — פָּסוּל, כי בשעה שקיבל את הגט מן הבעל לא היה כשר לשליחות. אֲבָל פִּקֵּחַ וְנִתְחָרֵשׁ וְחָזַר וְנִתְפַּקֵּחַ — "פיקח" כאן הוא השומע והמדבר, ו"פתוח" הוא הרואה — פָּתוּחַ וְנִסְתַּמֵּא וְחָזַר וְנִתְפַּתֵּחַ, שָׁפוּי וְנִשְׁתַּטָּה וְחָזַר וְנִשְׁתַּפָּה — כָּשֵׁר, כי בשעה שקיבל את הגט ובשעה שמסר אותו היה כשר. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁתְּחִלָּתוֹ וְסוֹפוֹ בְדַעַת — בן דעת בשעה שקיבל את הגט ובן דעת בשעה שמסר אותו — הרי זה כָּשֵׁר
ב:זכשהכתב עצמו מוכיח
אַף הַנָּשִׁים שֶׁאֵינָן נֶאֱמָנוֹת לוֹמַר מֵת בַּעְלָהּ, נֶאֱמָנוֹת לְהָבִיא אֶת גִּטָּהּ, חֲמוֹתָהּ וּבַת חֲמוֹתָהּ וְצָרָתָהּ וִיבִמְתָּהּ וּבַת בַּעְלָהּ. מַה בֵּין גֵּט לְמִיתָה, שֶׁהַכְּתָב מוֹכִיחַ. הָאִשָּׁה עַצְמָהּ מְבִיאָה אֶת גִּטָּהּ, וּבִלְבַד שֶׁהִיא צְרִיכָה לוֹמַר, בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם.
אַף הַנָּשִׁים שֶׁאֵינָן נֶאֱמָנוֹת לוֹמַר מֵת בַּעְלָהּ — שחזקתן שונאות אותה ורוצות בקלקלתה — נֶאֱמָנוֹת לְהָבִיא אֶת גִּטָּהּ: חֲמוֹתָהּ וּבַת חֲמוֹתָהּ וְצָרָתָהּ וִיבִמְתָּהּ וּבַת בַּעְלָהּ — "צרתה" היא אשתו האחרת של בעלה, ו"יבמתה" אשת אחי בעלה. מַה בֵּין גֵּט לְמִיתָה? שֶׁהַכְּתָב מוֹכִיחַ: השטר עצמו מראה שהאישה גורשה, ואילו על מיתה יש רק את דברי המעידה. הָאִשָּׁה עַצְמָהּ מְבִיאָה אֶת גִּטָּהּ, וּבִלְבַד שֶׁהִיא צְרִיכָה לוֹמַר, ככל שליח המביא גט: בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם.