דמות

יוֹלֶדֶת

אישה לאחר לידה

יולדת היא אישה שילדה, ונעשית טמאה, ואחר כך עוברת ימי טהרה עד שטהרתה נשלמת — שבעה ימי טומאה ושלושים ושלושה ימי טהרה לזכר, וארבעה עשר ושישים ושישה לנקבה. בסוף התקופה היא מביאה קרבן: כבש (או, אם היא ענייה, עוף) לעולה, ועוף לחטאת (ויקרא יב). חטאתה אינה מכפרת על עבירה; היא משלימה את טהרתה ומתירה לה לאכול בקודשים. הפלה מסופקת יכולה להשאיר ספק אם היא חייבת בקרבן כלל.

היכן זה מופיע

12 משניות

  1. כְּרִיתוֹת א:גהפלות המחייבות קרבןמשנה זו ושתי המשניות שאחריה ממיינות את קרבנות היולדת — האישה לאחר לידה — לפי השאלה אם הפלתה נחשבת לידה, ספק לידה או אינה לידה כלל.
  2. כְּרִיתוֹת ב:אקרבנות המתירים לאכול בקודשיםהיולדת חייבת קרבן אחרון קודם שתאכל בקודשים, ולכן היא בין ארבעת מחוסרי הכיפורים.
  3. כְּרִיתוֹת ב:דבמה שונה השפחהאישה שילדה או הפילה כמה פעמים — המקרה החמישי — מביאה קרבן אחד על כולן, לדעת התנא קמא.
  4. כְּרִיתוֹת ה:גרבי עקיבא מודה — ומקרה חדשיולדת — אישה לאחר לידה — חייבת קרבן; וכאן הספק אם הפילה ולד המחייב קרבן הוא שמניע את המקרה כולו.
  5. כְּרִיתוֹת ו:החטאת העוף הבאה על הספקהמקרה כולו הוא ספקה של יולדת — אישה לאחר לידה, החייבת בקרבן עוף — שאינה יודעת אם הפלתה חייבה אותה בו כלל.
  6. נִדָּה ג:בדם הוא? ולד הוא?אם הוולד שצורתו כבהמה זכר הוא, היא נעשית יולדת — אישה לאחר לידה — ומונה את שבעת ימי הטומאה ואת שלושים ושלושת ימי הטהרה שקבעה התורה ליולדת בן.
  7. נִדָּה ג:גשפיר — מלא מים או מרוקםעובר שנוצרה צורתו בתוך השפיר עושה אותה יולדת — אישה לאחר לידה; ומאחר שמינו אינו ידוע, היא נוהגת בסדר המסופק והמשולב של לידת זכר ושל לידת נקבה.
  8. נִדָּה ד:גרק לח, או לח ויבש?יולדת שהשלימה את ימי טומאתה ועדיין לא טבלה עומדת במרכז מחלוקת בית שמאי ובית הלל: האם דמה הנמשך מטמא רק כשהוא לח, או גם כשהוא יבש.
  9. נִדָּה ד:והקל וחומר של חכמים ותשובת "דיו"היא יולדת שעדיין נמצאת בימי הדם הטהור שבתוך שמונים הימים של לידת בת; דמה דם טהור, ולכן אפילו דם של לידה קשה בתקופה הזאת נחשב טהור, עד שייוולד הוולד החדש.
  10. נִדָּה ה:איוצא דופן, והבית החיצוןיולדת רגילה נוהגת בימי טומאה, ואחריהם בימי טהרה, שהם ימי דם טהור, וחייבת להביא קרבן; לידה דרך הדופן אינה מחייבת דבר מכל אלה, שהרי הוולד לא יצא מן המקום הרגיל.
  11. נִדָּה ו:ידדם בין השמשות, והטועותהיום הארבעים (ללידת זכר) והיום השמונים (ללידת נקבה) חותמים את ימי הטהרה של היולדת, שהם ימי דם טהור; דם בין השמשות נתפס אז בין יום טהור ובין היום הטמא שאחריו.
  12. נִדָּה י:דטמאים שמתו — האם טומאתם נמשכת?היולדת — אישה לאחר לידה — היא אחת מן החמישה המטמאים בחייהם בכובד גופם; והמשנה מאריכה את טומאת המשא המיוחדת הזאת אל גופה המת, עד שיירקב.