פעולה
תְּקִיעָה
קול השופר הארוך והפשוט
קול של שופר — ובמובנו המדויק הקול הארוך, הפשוט שאינו נשבר, הפותח וחותם כל סדר של קולות שופר, להבדיל מן התרועה השבורה. במשנה המילה משמשת גם במובן כללי לכל תקיעה בשופר, ו"שיעור תקיעה" הוא אורכו של הקול הזה — כשלוש תרועות (ראש השנה ד, ט). שופר שתיקונו מעכב את התקיעה — את הקול עצמו — פסול, שהרי הקול צריך לבוא מן השופר לבדו.
היכן זה מופיע
5 משניות
- סֻכָּה ד:הסדר הערבה, שלב אחר שלבסדר "תקיעה, תרועה ותקיעה" מסמן במקדש רגעים של שמחת ציבור — והוא חוזר במשנה ט', בשעה שמי הניסוך נכנסים בשער המים.
- סֻכָּה ה:דהרקדנים, הלוויים וחצוצרות השחרסדר תקיעה-תרועה-תקיעה הוא אות הקבע של המקדש, וכאן הוא מסמן כל שלב ושלב בתהלוכת השחר.
- סֻכָּה ה:המניין התקיעות שבמקדשהמשנה הופכת את התקיעה ליחידת מניין, וסופרת את אותות המקדש שביום — מן המינימום שבימי החול ועד לשיא של החג.
- רֹאשׁ הַשָּׁנָה ג:ומתי שופר פגום עדיין כשרהמבחן בשופר שנסתם הוא אם התיקון מקלקל את התקיעה עצמה — ונמצא שהקול הוא אמת המידה לכשרותו של הכלי.
- רֹאשׁ הַשָּׁנָה ד:טסדר התקיעות ותפקידו של שליח הציבורהתקיעה היא הקול הפשוט והארוך הפותח כל מערכת וחותם אותה. המשנה מציבה כאן את מבנה התקיעות ואת שיעורו המדויק של כל קול.