שיעור

טֶפַח

רוחב כף יד; חלל בשיעור זה עושה אוהל

טפח הוא כרוחב כף יד, והוא שיעור הסף של טומאת אוהל. חלל אוויר פתוח של טפח על טפח ברום טפח נחשב אוהל בפני עצמו: טומאת המת ממלאת אותו, והטומאה יכולה לעבור דרך כל פתח שרוחבו טפח. פרצה קטנה מטפח אינה מעבירה את טומאת האוהל — ורווח של פחות משלושה טפחים בין שני משטחים נחשב לבוד, כאילו היו המשטחים מחוברים בלא רווח כלל. לאורך כל מסכת אוהלות, השאלה אם שני חללים סמוכים חולקים את טומאתם תלויה בשאלה אחת: האם יש ביניהם טפח שלם של אוויר פנוי, או לא?

היכן זה מופיע

32 משניות

  1. אֳהָלוֹת ג:זהחלל שמביא את הטומאה או חוצץ בפניהקובייה שכל צלע שלה טפח היא החלל הקטן ביותר שגם מביא את טומאת המת וגם חוצץ בפניה; ולכן שיעור הטפח הזה הוא יחידת האוהל היסודית שהפרק כולו נשען עליה.
  2. אֳהָלוֹת ד:אמגדל — מתי הטומאה נשארת בפנים, ומתי היא פורצת החוצהחלל פתוח של טפח הוא הסף ההופך רווח לאוהל: יש בו טפח — הרווח הוא אוהל בפני עצמו, וטומאת הבית ממלאת אותו; אין בו טפח — המגדל נחשב "לבוד", כצמוד לקרקע, לכותל או לתקרה, והטומאה אינה נכנסת.
  3. אֳהָלוֹת ד:בתבת המגדל — טומאה שדרך יציאתה פתח צרהתיבה תלויה בשתי מידות טפח נפרדות: בחללה יש טפח, ובפיה אין טפח. השילוב הזה הוא שעושה את המקרה מעניין.
  4. אֳהָלוֹת ד:גכשהפתח פונה החוצה — ודין המוכניחלל של טפח בתוך המוכני מונע מן הטומאה להיות "רצוצה" — וטומאה רצוצה הייתה בוקעת ועולה דרך התקרה ומטמאת את הבית, והדין כולו היה בטל.
  5. אֳהָלוֹת ה:ודופן של טפח, ממקום אחדטפח — כרוחב כף יד — הוא הגובה המזערי שדופן צריכה להגיע אליו כדי שתיחשב דופן להצלה. זה השיעור הקטן והקבוע שבכל דיני האוהל.
  6. אֳהָלוֹת ו:בהדלת, הגרוגרות והטיחחלון שיש בו טפח על טפח רחב די להעביר טומאה מבית לבית. בחלון שבמשנה יש פתח כזה, ולכן צריך לסתום אותו כלל.
  7. אֳהָלוֹת ו:הטומאה בין הקורות, מתחת לשכבה דקה כקליפת השוםפותח טפח כאן הוא חלל של טפח על טפח ברום טפח — האוהל הקטן ביותר. כשיש חלל של טפח במקום הטומאה, היא מתפשטת כאוהל שלם לכל הכיוונים; ובלעדיו הטומאה "אטומה", והיא רק בוקעת ישר למעלה, ואינה יוצאת אל הבית.
  8. אֳהָלוֹת ו:זהפרח שבראש העמוד, ושני פרדסקיםשוב פותח טפח: כשהכותרת בולטת טפח שלם מעל הטומאה ומעל הכלים, היא עושה אוהל ברוחב טפח, והטומאה מתפשטת תחתיו, והכלים נטמאים.
  9. אֳהָלוֹת ז:אעולה בכל הקומות — ובוקעת למעלה ולמטהחלל של טפח מרובע סביב הטומאה עושה את הכותל כולו כקבר סתום, ולכן הוא מביא את הטומאה ישר למעלה, לכל הקומות שמעליו. בלא חלל הטפח הזה, לא היה הכותל מעביר את הטומאה בדרך זו.
  10. אֳהָלוֹת ט:בגבוהה טפח — הטומאה מתפשטת כמעט לכל מקוםטפח של חלל פתוח מתחת לכוורת עושה את החלל שתחתיה אוהל בפני עצמו, המחובר אל הבית — ולכן הגבהת הכוורת מפיצה את הטומאה למרחק כזה.
  11. אֳהָלוֹת ט:ומוגבהת ופיה לפנים — הכול טמאחלל הטפח שמתחת לכוורת עושה את החלל שתחתיה אוהל בפני עצמו, המחובר אל הבית; יחד עם הפה הפונה פנימה, כל החללים מחוברים, וטומאה בכל מקום מטמאת את הכול.
  12. אֳהָלוֹת ט:יבמתי הכוורת כלי, ומתי אינה כליהגבהת הכוורת טפח מן הקרקע פותחת תחתיה חלל של טפח על טפח. החלל הזה נעשה אוהל קטן בפני עצמו, ולכן הטומאה אינה מוגבלת עוד לעמוד שכנגד הכזית — היא מתפשטת בכל החלל שמתחת לכוורת ואל מה שעל גבה.
  13. אֳהָלוֹת י:אארובה שיש בה פותח טפח — אין גג מעל מה שכנגדהפתח של טפח על טפח הוא השיעור שדרכו עוברת הטומאה מחלל לחלל. המקום שישר מתחת לארובה טהור בכל מקרה (במשנה ב שנינו כן אף בארובה צרה), והטפח מכריע כשדבר סותם את הארובה מלמעלה, כמו הרגל שבמשנה זו.
  14. אֳהָלוֹת י:וקדרה תחת הארובה — ומוגבהת טפחהגבהת הקדרה טפח מן הרצפה פותחת תחתיה חלל אוויר של טפח, והוא נעשה אוהל בפני עצמו; עכשיו הקדרה מאהילה על הטומאה ומפיצה אותה אל הבית, בעוד שעל הרצפה הייתה הטומאה רק בוקעת ישר למעלה.
  15. אֳהָלוֹת יא:אהבית שנסדק — האם הסדק עוצר את הטומאה?הטפח הוא מידת היסוד של הפרדה בדיני אוהל, ובית שמאי מצריכים ארבעה טפחים לרוחב הסדק קודם שיחלק את האוהל.
  16. אֳהָלוֹת יא:באכסדרה שנסדקה — עירוב הטומאהקנה שעל הרצפה נחשב גשר לטומאה רק משהוגבה טפח מן הארץ, ויש תחתיו חלל אוויר המאהיל כגג קטן.
  17. אֳהָלוֹת יא:זהכלב שעל האסקופה — צוואר, משקוף, פה וזמןרבי מאיר תולה הכל בעובי הצוואר: רוחב של טפח הוא שמאפשר לגופו של הכלב להאהיל ולהביא את הטומאה אל הבית.
  18. אֳהָלוֹת יא:טטפח על טפח על רום טפח, וחדות רחב מן הביתחלל של טפח על טפח על רום טפח — טפח לכל כיוון — הוא מה שגומחה צריכה כדי להיחשב מקום סגור בפני עצמו, המגן על הכלים שבכותל החדות מפני טומאת הבית שמעליו.
  19. אֳהָלוֹת יב:אנסר על פי התנור — האם הוא חוצץ למעלה ולמטה?הנסר צריך לעדוף טפח שלם מכל צד — "פותח טפח" — כדי שיאהיל כגג; בליטה זו של טפח היא שעושה אותו אוהל.
  20. אֳהָלוֹת יב:דסנדל של עריסה — פתח של טפח מביא את הטומאהפחת של טפח על טפח — "פותח טפח" — גדול די הצורך כדי להעביר את הטומאה מן הבית שלמטה אל העלייה; פחת קטן מזה אינו מעביר אותה.
  21. אֳהָלוֹת יב:וקורה ברוחב טפח; היקף העגולה והמרובעתקורה ברוחב טפח מאהילה כגג, ולכן מביאה את הטומאה אל כל מה שתחתיה; בפחות מטפח אינה אוהל כלל.
  22. אֳהָלוֹת יב:זעמוד שבהיקפו עשרים וארבעה טפחים מביא את הטומאהכדי להביא את הטומאה צריך תחת דופן העמוד חלל של טפח על טפח ברום טפח; וההיקף של עשרים וארבעה טפחים הוא החשבון שנותן חלל כזה.
  23. אֳהָלוֹת יג:אמאור, אגרוף וטפח — שיעורי הפתחטפח על טפח — "פותח טפח" — הוא השיעור הגדול שהפרק קובע לכל פתח העשוי לשימוש, לעומת המקדח הקטן שדי בו לפתח העשוי לאורה בלבד.
  24. אֳהָלוֹת יג:בחלון לאוויר, חלון שנחסם, ותקרה באמצעומשנחסם האוויר, החלון מאבד את מעמדו כחלון לאורה ולאוויר, ומקבל את שיעור החלון העשוי לתשמיש: טפח על טפח, "פותח טפח".
  25. אֳהָלוֹת יג:דמקום לקנה או לנר, וחורים לתשמישפתחים העשויים לשימושו של אדם — להסתכל, לדבר, להצניע — כולם צריכים טפח על טפח, השיעור הקבוע בפרק לפתחי תשמיש.
  26. אֳהָלוֹת יד:אהזיז — בליטה המאהילה ומביאה את הטומאהטפח מרובע — פותח טפח — הוא שיעור הסף של אוהל: כיסוי צר מטפח קטן מכדי להביא את הטומאה, ולכן הגיזרה, שפניה למעלה, צריכה לפחות את הרוחב הזה.
  27. אֳהָלוֹת יד:בזיז מעל הפתח, וזיז מעל החלוןכאן הזיז צריך רוחב טפח משלו כדי להביא את הטומאה, השיעור הקטן ביותר של אוהל.
  28. אֳהָלוֹת יד:וזיזים זה על גבי זה, ואין ביניהם טפחמאחר שכל זיז רחב טפח שלם, הוא עדיין אוהל החוצץ בפני הטומאה; אבל הרווח שביניהם, הפחות מטפח, קטן מכדי להיות תחום בפני עצמו, ולכן טומאה שבו או על גביהם רק עולה בעמוד ישר.
  29. אֳהָלוֹת טו:אסגוס וכופת — אוהל רק בגובה טפחחלל ריק של טפח מתחת לדבר הוא הסף ההופך את הרווח לאוהל, והפרק כולו סובב על השיעור הזה.
  30. אֳהָלוֹת טו:ימגע ואוהל — מתי היד מביאה את הטומאהטפח הוא הרוחב המזערי שבו יד — או כל דבר — נחשבת אוהל מאהיל המביא את הטומאה; פחות מזה, ההאהלה אינה נחשבת.
  31. אֳהָלוֹת טז:אכל המטלטלין — חפצים המאהילים ומביאים את הטומאהפותח טפח — רוחב של טפח על טפח — הוא השיעור שבו חפץ מביא את הטומאה על בני אדם וכלים אחרים; זה השלישי בשלושת השיעורים של רבי עקיבא.
  32. אֳהָלוֹת טז:בדוגמאות לשלושת השיעורים, ותלוליות החשודות כקבריםטפח על טפח הוא בדיוק השיעור השלישי שבמשנה א, שבו חפץ מטמא כלים אחרים.