עיקרון

שְׁבוּת

איסור שבת מדברי חכמים

פעולה שנאסרה בשבת לא מן התורה אלא מדברי חכמים, כדי לשמור על אופיו של היום כיום מנוחה — בדרך כלל מעשה הדומה למלאכה או עלול להביא לידי מלאכה. השבות מחייבת, אבל היא קלה מדין תורה: לצורך גדול, כגון כבוד כתבי הקודש, הקלו חכמים בגזרותיהם, ובבית המקדש לא גזרו אותן כלל — "אין שבות במקדש".

היכן זה מופיע

5 משניות

  1. שַׁבָּת י:וטיפוח הגוף ועציץ נקובחכמים אוסרים מעשי טיפוח אלה משום שבות בלבד, ולא כאיסור מן התורה.
  2. שַׁבָּת יד:בעשיית הילמיעשיית תמלחת מרוכזת בשבת אסורה משום שבות — איסור מדברי חכמים — מפני שהיא מתקרבת למלאכות השימור של מעבד ושל כבישה.
  3. עֵרוּבִין י:גהספר שנתגלגל מידורבי שמעון נוקב בשמה של הקטגוריה כולה — גזירות השבת של חכמים — וסובר שכולן נדחות מפני כבודם של כתבי הקודש.
  4. עֵרוּבִין י:טושרץ שנמצא במקדשהמילה האחרונה של המסכת מותחת את הקו המרכזי: כל היתר שבפרקים אלה הזיז גזירה של חכמים בלבד — ומעולם לא איסור מן התורה.
  5. בֵּיצָה ה:בשבות, רשות, מצווה — וההבדל האחדשבות היא הראשונה והרחבה שבשלוש הדרגות: מעשה שאסרו חכמים אך ורק כדי לשמור על אופיו של היום כיום מנוחה. וכל עניינה של המשנה כאן הוא שגזירות מנוחה אלו נוהגות ביום טוב לא פחות מבשבת.