מונח
שְׁמִיטָּה
השנה השביעית, שנת השבתון של הקרקע
השנה השביעית, שבה אסור לעבוד את הקרקע, ופירותיה נעשים הפקר ופתוחים לכול — דגם שהמשנה משתמשת בו להפקר כשר.
היכן זה מופיע
23 משניות
- פֵּאָה ו:אהפקר לעניים, ועומר ענקבשנת השמיטה הפירות הפקר לכול, לעשיר ולעני כאחד. בית הלל עושים זאת אמת מידה להפקר תקף: הפקרה אמיתית אינה יכולה לייחד קבוצה אחת.
- דְּמַאי ג:דחיטים אצל הטוחן ופירות בפיקדוןשביעית — פירות השנה השביעית, שיש לנהוג בהם בקדושתם — היא המעמד השני שהחיטים עלולות לאבד אם הוחלפו. המשנה מצרפת אותה למעשרות כשתי הדרכים שבהן עלול מעמד התבואה להיפגם אצל הטוחן.
- דְּמַאי ג:והמוסר מאכל לחמותו שתבשללפירות שביעית יש קדושה שהבריות נזהרו בה מאוד. כאן מותח רבי יהודה את הקו: אותה חמות עצמה שעשויה להחליף מאכל חולין שהתקלקל לא תיגע בפירות שביעית, שכן פגיעה בקדושתם לא עלתה על דעתה כלל.
- כִּלְאַיִם א:טלפת טמונה; חיטה ושעורהטמינה לשם שמירה אינה זריעה, ולכן אין היא מפעילה שום דין התלוי בנטיעה — ובכלל זה שביעית, שבה אסורה הזריעה בפועל.
- שְׁבִיעִית א:אבית שמאי ובית הלל בערב שביעיתתוספת שביעית — איסור עבודת הקרקע שמתחיל עוד לפני השמיטה — היא נושאו של הפרק הראשון כולו. המשנה שואלת עד כמה אחורה, אל תוך השנה השישית, מגיע האיסור.
- שְׁבִיעִית ד:גחכירת ניר מן הנוכריכל ההבחנה בין חכירה מנוכרי לחכירה מישראל נשענת על דיני השמיטה: חרישתו של ישראל היא מלאכה אסורה, ואילו נוכרי החורש בקרקע שלו אינו עובר על איסור שביעית כלל.
- שְׁבִיעִית ה:אבנות שוח והשביעית שלהןהמשנה שואלת באיזו שנה חלים דיני שביעית על פרי שזמן הבשלתו שלוש שנים — והכלל שהולכים אחר חנטת הפרי הוא שקובע מתי תופסת קדושת שביעית.
- שְׁבִיעִית ו:אשלוש ארצות לשביעיתכל הפרק סובב סביב השאלה אילו חלקים בארץ קדושים בקדושת שביעית גמורה ואילו מהם במעמד קל יותר. האזור שבו נמצא המקום הוא שקובע אם מותר לאכול את פירותיו ואם מותר לעבוד את אדמתו.
- שְׁבִיעִית ז:זורד וחרובים שנכבשו — דיני התערובתהכלל החותם מגבש את חומרתה המיוחדת של השמיטה: אפילו שמץ של פרי שביעית שהתערב במינו מחייב את כל התערובת בביעור.
- שְׁבִיעִית ט:אעשבי בר פטורים ומחלוקת הספיחיםצמחי בר אלה נקנים בשביעית בלא חשש דווקא משום שאין אדם טורח לשומרם — דינם כהפקר בכל השנים, ומאותו טעם עצמו הם פטורים גם מן המעשרות.
- תְּרוּמוֹת ב:גארבעה מעשים וקו השוגג והמזידשנת השביעית אוסרת את עבודת הקרקע בארץ ישראל. שלא כנוטע בשבת, כאן אף הנוטע בשוגג עוקר — והטעם נעוץ במידת הנאמנות של הציבור באותה שנה.
- תְּרוּמוֹת ו:ותשלום ממין אחרהכלל של ממין על מינו מתנגש בדיני השביעית: אין פורעים חוב בפירות שביעית, שהרי זה כסחורה בהם. לכן אם הקישואים המתאימים מצויים רק כפירות שביעית, על האוכל להמתין לשנה שאחריה — וכך מתגלה כיצד דיני התשלום שבפרק מתעקלים סביב שנת השמיטה.
- פְּסָחִים ד:בפירות שביעית וחובת הביעורשביעית היא שנת השמיטה, השנה השביעית שבה הקרקע בארץ ישראל שובתת. הפירות שגדלו בה הם כהפקר, ומותר לאכלם רק כל עוד אותו מין מצוי בשדה.
- שְׁקָלִים ב:בשליח ששקל לעצמוכסף שנתקבל במכירת פירות שביעית יורש את קדושת הפירות. כמעות מעשר שני, אי אפשר פשוט להוציאו, ולכן יש לחלל את קדושתו על מטבע אחר.
- שְׁקָלִים ד:אמה קונים בתרומהבשנה השביעית כל היבול הפקר, ואפשר ליטול את התבואה בחופשיות. דווקא משום שאין לתבואה הזאת בעלים נאלץ המקדש לשכור שומרים — ובכל זאת נדרשו לעומר ולשתי הלחם שעורים וחיטים מן היבול החדש.
- סֻכָּה ג:יאמנהגי ההלל ואתרוג של שביעיתהאתרוג, בהיותו פרי של שנה שביעית, קדוש בקדושת שביעית, שלא כלולב שאינו אלא עץ — ולכן על המוכר למסור אותו במתנה ולא למכור אותו.
- רֹאשׁ הַשָּׁנָה א:אארבעה ראשי שניםא' בתשרי הוא היום שבו נכנסות לתוקפן שנת השמיטה ושנת היובל, ומאותו תאריך נאסרת עבודת הקרקע. זהו תאריך העוגן של כל מחזור השבע והחמישים.
- רֹאשׁ הַשָּׁנָה א:חהעדים הפסולים"סוחרי שביעית" פסולים מפני שפירות השביעית ניתנו בתורה לאכילה ולא למסחר; העושה מהם סחורה מסמן שהוא מוכן לכופף את הדין בשביל רווח.
- נְדָרִים ד:הכיצד שנת השמיטה משנה את הדיןבשנה השביעית נעשים הפירות הפקר ופתוחים לכול, ודבר זה מרפה את הנדר — שהפירות שוב אינם של האיש שאסור לו ליהנות ממנו.
- נְדָרִים ח:אנדרים הנוקבים פרק זמןמחזור שבע השנים קרוי על שם שנתו השביעית, השמיטה, שהארץ שובתת בה. המשנה נוקטת אותו כיחידת ה"תקופה הזאת" הגדולה מכולן, ושואלת לאיזה צד נופלת שנתו האחרונה.
- גִּטִּין ה:טעד היכן מסייעיםהשאלת כלים בלבד למי שחשודה על השביעית מותרת, מפני שיש בהם שימוש כשר; אבל לברור ולטחון עמה פירות שביעית הוא סיוע ממש לעבירה.
- בָּבָא מְצִיעָא ט:י"שבוע" מול שבע שניםבשמיטה אין עובדים את הקרקע, ונמצאת השנה השביעית שנה אבודה למקבל. המשנה קוראת בלשון ההסכם כדי להכריע אם אותה שנה בטלה נמנית בתוך התקופה או מושלמת לו לאחריה.
- יָדַיִם ד:גבו ביום: מעשר עמון ומואבהמחלוקת כולה תלויה בשנה השביעית: בארץ, פירות השמיטה הפקר ופטורים ממעשר, ולכן שאלת חכמים היא אחרי איזה מעשר ילכו הארצות הסמוכות שמחוץ לארץ כשמגיעה השנה השביעית שלהן.