שיעור
סֶלַע
מטבע כסף ששוויו ארבעה דינרים
מטבע כסף ששוויו ארבעה דינרים. בפרק זה, שלושים הסלעים הקבועים שמשלם בעל שור שהמית עבד (שמות כא, לב) ממחישים מהו קנס: הבעלים משלם שלושים סלעים שלמים אפילו כשהעבד היה שווה הרבה פחות — הוכחה שהסכום הוא קנס ולא פיצוי.
היכן זה מופיע
9 משניות
- שְׁקָלִים ב:דיש לשקלים קצבה?משנפלה מלכות פרס ונעלם הדרכון, נעשה הסלע המטבע הרווח, ונתנו מחצית סלע — חוליה נוספת בשרשרת השיעורים המשתנים של רבי יהודה.
- כְּתֻבּוֹת ו:גכנגד הנדוניה: אלף דינר וחמישה עשר מנההסלע — ארבעה דינרים — הוא היחידה שבה מחשבים את השומה המוגדלת: שלושים ואחת סלע ודינר עולים מאה עשרים וחמישה דינרים, מנה וחומשו, והם מראים את ההפרש שבין הסכום הנכתב לבין מה שהיא מכניסה בפועל.
- כְּתֻבּוֹת ו:דפסקה להכניס כספים, ועשרה דינרים לקופההסלע — ארבעה דינרים — הוא יחידת היחס: ארבעה נעשים שישה, תוספת של מחצית, והיא הצורה הפרטנית של העלאת הנדוניה שהפרק נוהג בה במעות.
- שְׁבוּעוֹת ו:זהמלווה, המשכון שאבד, ושבועת המודה במקצתכל המחלוקות כאן נקובות בסלע ובחלקיו (השקל — חצי סלע, הדינר — רבע), ולפיכך ערכי המטבעות הם הקובעים אם יש כאן הודאה במקצת של ממש.
- בְּכוֹרוֹת א:ומי נושא בהפסדרבי אליעזר משווה את פדיון החמור לחמש הסלעים של פדיון הבן הבכור, שאם אבדו — חייבים להשלימן.
- בְּכוֹרוֹת ח:ביוצא דופן והבא אחריורבי שמעון מחייב את הבן השני בפדיון — חמש הסלעים הקצובות שקבעה התורה לבכור.
- בְּכוֹרוֹת ח:דמניין הפדיונותמאחר שכל אחת מן הנשים לא ילדה קודם, שני הבנים בכורים, וחייבים שני פדיונות של חמש סלעים כל אחד — עשר בסך הכול.
- בְּכוֹרוֹת ח:זחמש הסלעים ושאר הסכומים שבתורהפדיון חמש הסלעים שבתורה נמדד בתקן הצורי הכבד, והמשנה קובעת אותו כאמת המידה לכל סכומי הכסף שבתורה.
- עֲרָכִין ז:אהקדשת שדה אחוזה סמוך ליובלהתעריף לשנה הוא סלע אחת ועוד פונדיון: חמישים השקלים, מחולקים על ארבעים ותשע שנים, יוצאים בקירוב סלע לשנה, והפונדיון משלים את השארית.