שיעור
סְאָה
מידת נפח של יבש
סאה היא מידת יבש מן המקרא, שישה קבין, שהם עשרים וארבעה לוגין. בפאה, עומר שיש בו סאתיים הוא הגבול שמעליו אין דין שכחה.
היכן זה מופיע
22 משניות
- פֵּאָה ו:ועומר של סאתיים וקל וחומרסאתיים הן גבול הגודל העליון של שכחה: עומר בשיעור הזה פטור בכל מקרה. המידה הזאת נעשית התקרה הקבועה שעליה נסובה שאר המשנה.
- פֵּאָה ו:טעקורה ומחוברת אינן מצטרפותשיעור סאתיים פוטר יבול מדין שכחה, אך רק כשהוא שיעור אחד שלם. כאן קובעת המשנה שאין מונים יחד חלק עקור וחלק מחובר כדי להגיע לתקרה הזאת.
- כִּלְאַיִם ב:ארובע ממין אחר בסאההפרק כולו מודד את התערובות האסורות ביחס לסאה. משהגיע המין הזר לרובע — רבע הקב, אחד מעשרים וארבעה — בסאה של זרע, נחשבת הכמות כולה כלאים וחייבים למעט אותה.
- תְּרוּמוֹת א:זתורמין באומדסאה היא מידת נפח יבש מקובלת, ולעיתים מסומנים בה סימני חלוקה. מילוי עד סימן החצי הוא עדיין מדידה, שהרי נקודת החצי של מידה ידועה היא כמות מוכרת בפני עצמה — ולכן גם היא נאסרה.
- תְּרוּמוֹת ה:אסאה של תרומה טמאה בחולין מועטיםהסאה היא היחידה שבה מודד הפרק הזה את התרומה כנגד החולין. היחס של סאה אחת של תרומה מול מאה של חולין הוא סף ההעלאה שממנו נגזרים כל המקרים שבפרק.
- תְּרוּמוֹת ז:הלתוך של תרומה נפלההסאה של תרומה היא הנפילה המסופקת שהמשנה סובבת עליה. הואיל ויכולה הייתה ליפול לקופת התרומה, שבה אין היא מזיקה כלום, מותר לנו לתלות שכך אירע ולהשאיר את החולין בהיתרם.
- תְּרוּמוֹת ח:השיעור המים המגוליןרבי יוסי קובע את גבולם של מי הקרקע בארבעים סאה — נפחו של מקווה כשר. פחות מכך חל דין גילוי, ומארבעים ומעלה נחשב הארס כמבוטל.
- תְּרוּמוֹת י:חדג טמא שנכבש עם דג טהורמידת הסאתיים של הכד היא הבסיס שכנגדו נמדד משקלו המועט של הדג הטמא, כדי לקבוע אם הציר נאסר.
- תְּרוּמוֹת יא:הגרעיני תרומה, עצמות קודשים, סובין וסולתסאה היא שישה קבין; המוציא קב או שניים של סולת מובחרת מתוך סאה שלמה משאיר אחריו קמח הראוי עדיין לאכילה, ואיסור איבוד התרומה אוסר להשליכו.
- עֵרוּבִין ז:יבאילו מאכלים מערביןהסאה כאן היא ציור של גודל: אפילו ככר האפויה מסאה שלמה של קמח — כמות עצומה — פסולה משנפרסה, וללמדך שהמבחן הוא השלמות ולא הגודל.
- בָּבָא מְצִיעָא ו:המשא כבד מן המוסכםהמשנה קוצבת את התוספת הקטנה ביותר במשא המחייבת את השוכר — סאה בגמל ושלושה קבים בחמור.
- בָּבָא בַּתְרָא ו:ברובע טינופת לסאהשיעור הפסולת המותרת נמדד בנפח: רובע טינופת לכל סאה של תבואה — והסאה היא המידה שהסוחרים מונים בה.
- אֳהָלוֹת ח:אמביאין וחוצצין — הסוג הראשוןשיעור ארבעים הסאה הוא ציר הסוג כולו. כלי המחזיק שיעור כזה גדול מכדי להיות כלי רגיל, ולכן שוב אינו מקבל טומאה — וכלי שאינו מקבל טומאה הוא שיכול לחצוץ בפניה.
- אֳהָלוֹת ח:גאותם דברים — בלי כוח החציצהאותו שיעור ארבעים סאה, מן הצד השני: כלי שאינו מגיע אליו נשאר כלי רגיל, מקבל טומאה, ולכן אינו יכול לחצוץ — הוא מביא בלבד.
- אֳהָלוֹת יז:אעד היכן המחרשה מפזרת את העצמותסאה היא מידת יבש של זרע, ושטח נמדד לפי כמות הזרע שזורעים בו. ריבוע של מאה אמה על מאה אמה הוא שדה שזורעים בו ארבע סאים, ולכן מידת האורך משמשת גם מידת שטח.
- מִקְוָאוֹת א:דמתי הגומה נשארת טהורה?ארבעים סאה — נפח המים המזערי לטבילה כשרה. מים שיש בהם פחות מזה אינם מטהרים בטבילה, ולכן הם נמנים בדרגה התחתונה.
- מִקְוָאוֹת א:זארבעים סאה, ומעיין שרבו עליו שאוביםארבעים סאה הוא השיעור הקבוע למקווה כשר. בפחות מארבעים סאה אין מקווה מטהר — וזה הגבול המפריד בין הדרגות הראשונה והשנייה לבין השלישית.
- מִקְוָאוֹת ב:אהטמא שספק אם טבל במקווהארבעים סאה הוא השיעור המזערי של מקווה כשר; והספק אם היה בו השיעור הזה הוא שמעורר את המקרים שלהלן.
- מִקְוָאוֹת ד:דהרוב קובע — לפני המקווהארבעים סאה הם הנפח המזערי של מקווה כשר. משיש במקווה ארבעים סאה של מים כשרים הוא נעשה מקווה שלם, ומים שאובים שנוספו אחר כך נידונים בדין אחר.
- מִקְוָאוֹת ה:וארבעים סאה בגל ובחרדליתארבעים סאה — נפח המים המזערי לטבילה כשרה; והמשנה מלמדת שאף גל שניתק מן הים מטהר, אם יש בו השיעור הזה.
- מִקְוָאוֹת ו:גמקומו של המקווה השאובבכל בריכה עשרים סאה; שתי בריכות כשרות של עשרים עושות ארבעים סאה — השיעור המזערי למקווה כשר. הבריכה השאובה אינה יכולה להשלים את השיעור, אבל שתי הכשרות יחד יכולות.
- מִקְוָאוֹת ז:אמשלימים, פוסלים, או לא זה ולא זהשיעור ארבעים הסאה הוא יסוד המשנה — השלג והברד נמנים לו, ולכן מקווה שחסרה לו סאה אחת נשלם בסאה של שלג.