עיקרון
רְפוּאָה
רפואה בשבת
מעשי רפואה נאסרו בגזירת חכמים (שמא ישחוק סממנים); והנהגה רגילה שיש בה רפואה ממילא — מותרת.
היכן זה מופיע
5 משניות
- שַׁבָּת ו:ורפואה ולבוש לפי מנהג המקוםמותר לאישה לצאת בסלע המונח על הצינית, מפני שהוא משמש רטייה לרפואה שהיא לובשת, ולא מטבע שהיא נושאת.
- שַׁבָּת ו:יחפצי רפואה ודרכי האמורירבי מאיר מתיר לצאת בביצת חרגול, בשן שועל ובמסמר מן הצלוב משום רפואה, שכן בעיניו סגולות רפואה ממש הן.
- שַׁבָּת יד:גמאכל שיש בו רפואהאכילת מאכלים רגילים ושתיית משקים רגילים לשם רפואה מותרות בשבת; רק רפואות מובהקות, הנלקחות כרפואה, אסורות.
- שַׁבָּת יד:דרפואות למכאוב וסיכה רגילהמעשה רגיל שיצאה ממנו רפואה מותר; האיסור מכוון רק למעשים הנעשים כרפואה מוכרת, כגמיעת חומץ למי שחושש בשיניו.
- שַׁבָּת כב:וסיכה לתענוגמשקה המביא לידי הקאה וטריפת אבר שנפרק בצונן נראים כרפואה, שנאסרה בשבת; ורחיצה רגילה, אף שמרפאה, אינה רפואה.