חפץ
פֶּטֶר חֲמוֹר
בכור זכר של חמורה
פטר חמור הוא הוולד הזכר הבכור של חמורה, והחמור הוא הבהמה הטמאה היחידה שבבכורה יש חיוב מן התורה. אין נותנים אותו לכהן, אלא פודים אותו: הבעלים נותן לכהן שה (כבש או עז) תחתיו, והשה נעשה חולין, והחמור מותר בשימוש. אם הבעלים אינו רוצה לפדותו, התורה מצווה לערוף את החמור. ספק פטר חמור — הבעלים פודה אותו, ושה הפדיון נשאר לו לעצמו.
היכן זה מופיע
9 משניות
- בְּכוֹרוֹת א:אחמור הפטור מן הבכורההפרק כולו סובב על פטר חמור — ולד ראשון של חמורה, והחמור הוא הבהמה הטמאה היחידה שבכורה קדוש. כאן מבטל חלקו של נכרי, ולו חלק קטן, את הקדושה הזאת.
- בְּכוֹרוֹת א:בהאם והוולד — מין אחדהלשון הכפולה "פטר חמור" היא המקור לדרישה שהאם והוולד יהיו שניהם חמורים, ורק אז חל דין הבכורה.
- בְּכוֹרוֹת א:גספקות: כמה טלאים נותניםפטר חמור נפדה בטלה הניתן לכהן; המשנה עוברת על מקרי הספק וקובעת כמה טלאים חייבים לתת.
- בְּכוֹרוֹת א:דכל שה פודה; והטלה שנשאר — שלוהפסוק "ופטר חמור תפדה בשה" הוא המקור לפדיון כולו, והמילה הסתמית "שה" מכשירה כל שה שהוא.
- בְּכוֹרוֹת א:ומי נושא בהפסדהמחלוקת היא על שה שהופרש לפדיון פטר חמור ומת קודם שהגיע לכהן: האם הבעלים עדיין חייב להביא אחר תחתיו?
- בְּכוֹרוֹת א:זפדייה תחילה, ואם לא — עריפהבעלים שמסרב לפדות את פטר החמור חייב לערוף אותו — החלופה שהתורה נותנת לפדייה.
- בְּכוֹרוֹת ב:אאין בכורה בשותפות נכריפטר חמור הוא הפטור השני: פטר חמור של כהן או של לוי אינו צריך פדיון בשה.
- בְּכוֹרוֹת ג:אהקונה בהמה מן הנכרי — לפי הגילהחמורה נכללת באותו כלל של גיל, שהרי את הזכר הראשון שלה, פטר החמור, חייבים לפדות — ולכן השאלה אם כבר ילדה קודם לכן חשובה בה לא פחות מאשר בפרה או בכבשה.
- תְּמוּרָה ז:דמה טעון קבורהפטר חמור שנערף מפני שלא נפדה נאסר בהנאה, ולכן טעון קבורה — עוד פריט ברשימת הנקברים.