דמות
אוֹנֵס
האונס; מי שכופה
אדם שכפה ביאה על נערה שלא ברצונה. לפי דברים כב, כח–כט הוא משלם ארבעה דברים — בושת, פגם, קנס וצער — וחייב לשאת את מי שאנס ולא לגרשה לעולם, אלא אם כן היא אינה ראויה לבוא לו. הוא משלם מיד, שלא כמפתה, שתשלומו תלוי בתנאי. (ואותה מילה, אונס, משמשת גם לכפייה בכלל.)
היכן זה מופיע
3 משניות
- כְּתֻבּוֹת ג:דהמפתה והאונסהאונס נותן את כל הארבעה. התשלום הרביעי — הצער על הכפייה — הוא בדיוק מה שמבדיל בינו לבין המפתה, שהנערה נתרצתה לו.
- כְּתֻבּוֹת ג:הכיצד שותה האונס בעציצוחיובו של האונס לשאת אותה עומד כנגד מומים רגילים: חיגרת, סומא ואף מוכת שחין אינן פוטרות אותו. הכתוב קושר אותו אליה כל ימיו.
- כְּתֻבּוֹת ג:ויתומה שנתארסה ונתגרשההאונס נשאר חייב: היא לא נתרצתה בכלום, ואין דבר שיכלה למחול עליו. הכפייה, ולא הרצון, היא שמעמידה את תשלומו.