חפץ

עֹמֶר

מנחת השעורים המתירה את התבואה החדשה

העומר הוא מנחת שעורים שמקריבים במקדש בשישה עשר בניסן, היום השני של פסח. עד שקרב העומר, התבואה החדשה (חדש) אסורה באכילה. ארבעים ותשעה הימים שסופרים מן העומר עד שבועות נקראים ספירת העומר. במשנה ח, אנשי יריחו קצרו וגדשו תבואה חדשה לפני שקרב העומר — מנהג שחכמים בחרו שלא למחות בו.

היכן זה מופיע

15 משניות

  1. פְּסָחִים ד:חמעשיהם של אנשי יריחוהעומר הוא קרבן השעורים הקרב בשישה עשר בניסן, ובו מותרת התבואה החדשה באכילה. עשיית גדיש לפני הבאתו עלולה להביא לאכילה מוקדמת, ואף על פי כן לא מיחו חכמים באנשי יריחו.
  2. פְּסָחִים ז:דקרבנות הבאים בטומאה ואינם נאכלים בטומאההעומר הוא הראשון מחמשת קרבנות הציבור הנמנים כאן, הבאים בטומאה ואינם נאכלים בטומאה.
  3. שְׁקָלִים ד:אמה קונים בתרומהאת שעורי העומר קונים מן הקרן הזאת, וזה מוליך אל היחידה הבאה: היה צריך מי שישמור על השדות כדי שיימצאו שעורים לעומר.
  4. מְנָחוֹת ה:גשמן ולבונה: מי טעונה מההעומר הוא קרבן השעורים הקרב בשישה עשר בניסן, ובו מותרת התבואה החדשה באכילה. אף שהוא בא מן השעורים, הוא טעון שמן ולבונה כמנחות הרגילות.
  5. מְנָחוֹת ה:ותנופה בלא הגשההעומר טעון גם תנופה וגם הגשה, ועומד בקבוצת "שתיהן" — הקבוצה היחידה הטעונה את שתי העבודות — יחד עם מנחת הסוטה.
  6. מְנָחוֹת ו:ומכמה סאיןהעומר הוא קרבן השעורים של יומו השני של פסח. מאחר שתבואת השעורים מוציאה סולת מעטה, נדרשו שלוש סאין שלמות כדי להפיק את העישרון האחד שלו.
  7. מְנָחוֹת ו:זמנופה בנפותהעומר, מנחת השעורים, נופה במספר הנפות הגדול ביותר — שלוש עשרה.
  8. מְנָחוֹת ח:אהסולת המובחרתהעומר הוא קרבן השעורים הקרב בשישה עשר בניסן. בשונה משאר המנחות, הוא בא רק מתבואה חדשה שגדלה בארץ, ולכן המשנה מוציאה אותו מן הכלל.
  9. מְנָחוֹת י:אהעומר בשבת ובחולהפרק כולו סובב על העומר, מנחת השעורים של פסח. כבר המשנה הפותחת מניחה שהוא דוחה את השבת, שהרי קרבן שזמנו קבוע דוחה את השבת.
  10. מְנָחוֹת י:במאין באות השעוריםהמקור המועדף לשעורי העומר הוא השדה הבשל הקרוב ביותר, מפני שאין מעבירין על המצוות — התבואה הראויה הראשונה שנמצאת, היא הנלקחת.
  11. מְנָחוֹת י:גקצירת העומר בקול רםכל הטקס הרועש הזה נועד לקבוע את זמן קצירת העומר כנגד הביתוסים, שקראו את "ממחרת השבת" כפשוטו ודחו את הקצירה למוצאי שבת.
  12. מְנָחוֹת י:ההעומר מתיר את התבואה החדשההעומר הוא שמתיר את התבואה החדשה: ברגע שהוא קרב, פוקע האיסור שהיה עליה, והשווקים מתמלאים קמח מן היבול החדש.
  13. מְנָחוֹת י:ושני קרבנות מתיריםהמשנה מעמידה זה מול זה שני קרבנות מתירים: העומר מתיר את התבואה החדשה לאכילה רגילה בכל הארץ, ושתי הלחם מתירות אותה למנחות בתוך המקדש.
  14. מְנָחוֹת י:זחמשת מיני הדגןההשרשה לפני העומר היא קו הגבול: תבואה שהשרישה בזמן — עומר השנה מתיר אותה, ותבואה שהשרישה אחריו נשארת אסורה עד העומר הבא, כעבור שנה.
  15. מְנָחוֹת י:טמתי מותר לקצור, וכיצדהמשנה נחתמת בצורתו המהודרת של קרבן העומר עצמו: מן המובחר קוצרים תבואה עומדת, כדי שהקצירה תיעשה לשמו, בשעת המצווה.