מונח

נֶתֶק

נגע בשער הראש או הזקן

נתק (ברבים: נתקים) הוא נגע צרעת במקומות השער שבראש או בזקן. סימני הטומאה שלו מיוחדים לו: לא שער לבן אלא שער צהוב דק, בגוון הזהב, ועמו הפשיון. הוא נידון עד שני שבועות של הסגר.

היכן זה מופיע

5 משניות

  1. נְגָעִים ג:הנתקים — שער צהוב דק ופשיוןהנתק הוא סוג הראש והזקן, וסימניו מיוחדים לו: שער צהוב דק במקום שער לבן. הפרק עוצר עליו, שהוא שובר את הדגם של שאר סוגי הצרעת שבגוף, הנקבעים בשער לבן או במחיה.
  2. נְגָעִים י:אהנתק ושערו הצהוב הדקהפרק כולו מפרק את הנתק — סוג הראש והזקן — וסימניו מיוחדים לו: שער צהוב דק במקום השער הלבן המחליט בצרעת העור. הזכרתו כאן היא המסגרת לכל מה שבא אחריו.
  3. נְגָעִים י:בשער צהוב: מכונס, מפוזר, הפוךכל תשובתו של רבי יהודה נשענת על הפסוק של הנתק עצמו, השואל רק אם יש בו שער צהוב — ולא אם נהפך. עיגון הנתק כאן שומר את הסוג במרכז בשעה שהמחלוקת נחתמת.
  4. נְגָעִים י:וכשפרצה עושה טמאהמשנה מציירת שני נתקים ושורת שער המפרידה ביניהם; השאלה אם הם מתאחדים היא שמכריעה את הפסק. עיגון הנתק כאן שומר את הסוג העיקרי לנגד העין לאורך כל הגאומטריה.
  5. נְגָעִים י:זנתק פנימי ונתק חיצוןהמקרה הזה הוא הגאומטריה של משנה ו, אבל במעגלים — נתק פנימי מוקף בנתק חיצון. עיגון הנתק שוב שומר את הסוג במרכז בשעה שהטבעת נפרצת.