מונח

מְגַדֵּף

המקלל את ה'

המגדף הוא המקלל את ה', ואינו חייב סקילה אלא אם קילל בשם המפורש — שקילל שם בשם — כנלמד מן הלשון הכפולה שבויקרא כד, טז. רף גבוה זה מעצב סדר דין זהיר: לאורך כל הדיון העדים מוסרים את הקללה בכינוי ("יכה יוסי את יוסי"), ורק בגמר הדין מוציאים את כל העם מבית הדין, והעד הגדול שבהם אומר את הדברים כמות שהם פעם אחת, והדיינים קורעים את בגדיהם כאבלים.

היכן זה מופיע

4 משניות

  1. סַנְהֶדְרִין ז:דאלו הן הנסקלין — מניין חייבי הסקילההמגדף — המקלל את השם בשם המפורש — פותח את עבירות שבין אדם למקום שברשימה, ומשנה ה מפרשת את דינו; זו מן העבירות המכוננות של הפרק.
  2. סַנְהֶדְרִין ז:ההמגדף — אינו חייב עד שיפרש את השםהמשנה קובעת כאן את גבול חיובו של המגדף: אין הוא מתחייב אלא כשקילל את השם בשם המפורש ולא בכינוי — תנאי מחמיר שכל סדר הדין שבהמשך נבנה סביבו.
  3. כְּרִיתוֹת א:אשלושים ושש כריתותהמגדף פותח את קבוצת העבירות כלפי שמים; ובהמשך הפרק חכמים מוציאים אותו מדין החטאת, שהרי חטאו בדיבור ולא במעשה.
  4. כְּרִיתוֹת א:במה מחייבת כל עבירהחכמים מוציאים את המגדף מדין החטאת: הוא עובר בדיבור בלבד, והפסוק מצריך מעשה כדי לחייב קרבן חטאת.