שיעור
מָנֶה
מאה זוז — סכום עגול
מאה זוז כסף (מאה דינרים). הכתובה הרגילה של בעולה היא מנה אחד; של בתולה — מאתיים זוז (שני מנים). המנה הוא הסכום העגול שהמשנה משתמשת בו בעסקאות של ממש ובמתנות על תנאי (כגון "על מנת שאתן לך מנה").
היכן זה מופיע
5 משניות
- כְּתֻבּוֹת ט:חכיצד? חמשת המקרים אחד אחדמנה הוא מאה זוז, הם מאה דינרים. בהודאתה שקיבלה מנה מתוך כתובתה שהיא אלף זוז נעשית "פוגמת" — הודאה במקצת המחייבת שבועה קודם שתגבה את השאר.
- כְּתֻבּוֹת י:דמנה, מאתיים ושלוש מאות — כיצד מתחלק עיזבון שאינו מספיקהמנה מאה זוז, שהם מאה דינרים — כאן הוא הקטנה שבשלוש הכתובות, וגם כל שיעורו של העיזבון. ומשאין אלא מנה אחד לחלוקה בין שלושתן, תביעתה של כל אחת מקיפה אותו כולו, ולפיכך הן חולקות בו בשווה.
- כְּתֻבּוֹת י:הקדימה לפי הזמן, שבועה לזו שאחריה, והשעות שנכתבו בירושליםכשאין כתובה מוקדמת אף בשעה אחת, אין לכלל הקדימה במה להיאחז. ומשאין לחלוקה אלא מנה — מאה זוז, שהם מאה דינרים — חוזרות הנשים לחלוקה שווה, אותה ברירת מחדל שנשנתה לאורך כל הפרק.
- כְּתֻבּוֹת יא:דמכירה שכיוונה לסכום הכתובה קיימת — ומכירה שחרגה ממנו בטלההמנה מאה זוז, וכתובה של "מאתיים" היא שני מנים. המשנה מודדת את מכירותיה של האלמנה כנגד הסכומים העגולים האלה, כדי לשאול אם מכירה שמחירה שגוי עדיין נחשבת גבייה של כתובתה בדיוק.
- קִדּוּשִׁין ג:בתנאי בקידושין: לתת, להיות לו, להראותמאתיים זוז, שהם שני מנים, הם הסכום העגול של כתובת בתולה והסכום השגור בתנאי המשנה. עליו נשענת כל שרשרת המקרים של "על מנת שאתן".