חפץ
מַעֲשֵׂר
עשירית המופרשת מן היבול
עשירית המופרשת מן התבואה לאחר תרומת הכהן, ונותנים אותה לפי השנה במחזור החקלאי: מעשר ראשון ללוויים, ואחריו מעשר שני (שהבעלים אוכלים בירושלים) או מעשר עני, לפי השנה. התבואה מתחייבת במעשרות רק ברגע קבוע — המירוח, החלקת ערימת התבואה הדושה, המסמן שהיבול נגמר. לפני הרגע הזה מותר לאיכר לתת מן התבואה פאה, להפקירה, להאכילה לבהמות או לזרוע אותה בלי חובת מעשרות; ומשם ואילך החובה קבועה. המעשרות נוהגים רק ביבול שגדל בארץ ישראל.
היכן זה מופיע
16 משניות
- פֵּאָה א:וארבע דרכים לתת תבואה בלא מעשרותהציר החוזר של המשנה: התבואה מתחייבת במעשרות רק ברגע קבוע אחד — המירוח, החלקת פני הכרי. כל סעיף וסעיף כאן תלוי בגבול הזה.
- פֵּאָה ד:חהקדש ומעשרותהמעשר, כמו מתנות הקציר, חל בשלב קבוע בעיבוד היבול; המשנה מחילה עליו את אותו כלל עצמו של מעמד בשעת החובה שהחילה על הפאה.
- דְּמַאי ז:אאורח שמעשר בתנאי מערב שבתמעשר ראשון הוא העשירית של הלוי. בדמאי הקונה מפריש אותו אך אינו נותן אותו בפועל, שהרי ייתכן שהמוכר כבר עישר.
- דְּמַאי ז:בלומר את הנוסח שוב על הכוסגם כאן הוא מייחד את המעשר הראשון של הלוי, אלא שהפעם בתוך כוס אחת — השיריים שבשוליים משמשים מעשר על מה שהוא שותה.
- דְּמַאי ז:גהפועל, הגרוגרות, והגרוגרת שהוא חושךעשר גרוגרות מתוך מאה נקבעות כמעשר של הלוי; הפועל מכריז עליהן מראש, וכך תשעים הגרוגרות שהוא אוכל מתוקנות כראוי.
- דְּמַאי ז:ההכרזה מרחוק על תאנים שבביתכמו במשנה הראשונה, נוסח הדמאי נפתח בקריאת שם למעשר הראשון, ושאר המעשר נקבע בפירות הסמוכים לו.
- דְּמַאי ז:זכמה נוטלים כשהתערבו הפירותמעשר ראשון שלא נטלו ממנו תרומת מעשר עדיין חייב בה; וכשהתערב בטבל הוא נוהג כטבל לעניין המעשר מן המעשר.
- שְׁבִיעִית ב:זאורז, דוחן, פרגין ושומשמין — דין ההשרשההשנה שבה אירעה ההשרשה היא הקובעת לאיזה מחזור מעשרות שייך היבול.
- שְׁבִיעִית ד:זמאיזה שלב אוכלים את הפגיםהשלב שבו מותר לכנוס את פירות השביעית לתוך הבית הוא אותו שלב שממנו מתחיל חיוב המעשרות בשנים הרגילות — שני הגבולות חופפים לגמרי. כך נשען דין השביעית על נקודת גידול אחת המוכרת כבר מדיני מעשרות.
- תְּרוּמוֹת ג:טנכרי וכותי שתרמוהמשנה קובעת שכל ההפרשות של נכרי או כותי מיבולם שלהם תופסות — תרומתם תרומה, מעשרותיהם מעשר, והקדשם הקדש. המעשר הוא אחת משלוש המתנות שהמשנה מאשרת כאן.
- תְּרוּמוֹת ד:גכמה תורמים, וכיצד משלימים חסרהפירות שהוסיף לאחר שכבר הופרשה תרומה כשרה אינם נעשים קדושים; הם נשארים חולין וחייבים במעשרות הרגילים, ומכאן שהקדושה אינה מתפשטת אל העודף.
- מַעַשְׂרוֹת א:אשני כללים בחיוב המעשרותהמסכת קרויה על שם המעשרות. משנה זו מסמנת את גבולו החיצוני של הנושא כולו: אילו מאכלים בכלל נכנסים לעולם המעשרות, עוד לפני שהמשניות הבאות ישאלו מאימתי הם מתחייבים.
- מַעַשְׂרוֹת ה:חפירות הפטורים מן המעשרותהמסכת כולה בנתה את השאלה אילו מאכלים חייבים במעשרות, והמשנה החותמת מונה מינים שאינם חייבים כלל. הם פטורים מפני שהם גדלים בר ולא בגינות מעובדות, ולכן חזקתם שהם הפקר.
- שַׁבָּת ב:זשלושה דברים שאומרים בבית לפני שבת"עשרתם?" היא אחת משלוש הבדיקות שאדם עורך בביתו עם כניסת השבת, שהרי פירות שלא עושרו אסורים באכילה.
- נִדָּה ו:ההחייב במעשרות מיטמא טומאת אוכליןרק יבול הראוי לאכילה חייב במעשרות, ולכן כל מה שבחובת המעשרות הוא ממילא אוכל, היכול לקבל טומאת אוכלין.
- נִדָּה ו:והחייב בפאה חייב במעשרותתנאי המעשר הם חלק מתנאי הפאה, ולכן כל יבול החייב בפאה חייב במעשר — אבל לא כל יבול החייב במעשר חייב בפאה.