דמות

כֹּהֲנִים

צאצאי אהרן, משרתי המקדש

זכרים מצאצאי אהרן הכהן, בייחוס מצד האב, ששירתו בבית המקדש וראויים לאכול מתנות קדושות כגון תרומה ולברך את העם בברכת כהנים. עליהם איסורי נישואין נוספים: כהן אסור לשאת גרושה, חללה או זונה, וכהן גדול אסור לשאת אלמנה. כשהם טמאים, אינם אוכלים בתרומה אלא לאחר שטבלו והעריב שמשם.

היכן זה מופיע

82 משניות

  1. בְּרָכוֹת א:אקריאת שמע של ערבית — הזמןהמשנה בוחרת בהרגלי הכהנים כשעון ציבורי: כולם ידעו מתי הם נכנסים לאכול בתרומתן — סימן מוכר לצאת הכוכבים בעולם שאין בו שעונים.
  2. דְּמַאי ו:גכהן ולוי שקיבלו שדההתרומה היא מתנת הכהן ומעשר ראשון מתנת הלוי; השאלה שבמשנה היא מה הדין כשהכהן או הלוי הוא גם האריס, שהרי המתנה יכולה לכאורה ליפול היישר לתוך חלקו.
  3. דְּמַאי ו:דישראל שקיבל שדה מכהןזו תמונת הראי של המשנה הקודמת: הפעם הכהן או הלוי הוא בעל השדה, ולא האריס. מכיוון שהמתנה קשורה בשדה שלו, אף חכמים שצמצמו את זכותו של הכהן האריס מודים שכאן היא נשארת אצל הבעלים.
  4. תְּרוּמוֹת ו:בבת ישראל שנישאה לכהןכל החידוש של המשנה נעוץ בכך שבנישואיה לכהן נעשתה האישה בת ביתו, ואוכלת תרומה בהיתר. שינוי המעמד הזה, כאשת כהן, הוא שמאפשר לחומש לחזור אליה ולא לכהן אחר.
  5. תְּרוּמוֹת ז:בקרן, חומש, ודרך המיתהכהונת אביה היא כל העניין: מכיוון שהיא בת כהן שיכולה יום אחד לשוב לביתו ולאכול תרומה שוב, לעולם אינה נחשבת זרה גמורה, ולכן היא פטורה מן החומש.
  6. תְּרוּמוֹת ט:בלקט שכחה ופאה מגידולי תרומהמכיוון שהגידולין נושאים שם של תרומה, רק כהנים רשאים לאכול אותם בפועל. עני ישראל אוסף את חלקו, אבל צריך להמיר אותו בכסף ולמכור אותו לכהנים.
  7. תְּרוּמוֹת ט:גמעשר עני מן הגידולין, ומאכלה של הבהמה הדשהמכיוון שהפירות עדיין נושאים שם של תרומה, רק כהנים אוכלים אותם, ולכן עני ישראל ממיר את חלקו בכסף ומוכר אותו לכהנים.
  8. תְּרוּמוֹת יא:חשלוש טיפות אחרונות, וכמה מוליכין לכהןתרומת המעשר צריכה להגיע לידי כהן, והשאלה היא מה השיעור הקטן ביותר שכדאי לטרוח ולהוליכו אליו.
  9. תְּרוּמוֹת יא:יהיכן נהנים משמן שריפהתרומה טמאה שייכת לכהן, ולפיכך ההנאה מאור שמנו טעונה את רשותו; ישראל אינו משתמש בו אלא במקום שהכהן עצמו נמצא בו.
  10. בִּכּוּרִים ג:חעשירים בכסף וזהב, עניים בערבההכהנים הם המקבלים בסוף התהלוכה: הביכורים — ועמם גם סלי הערבה של העני — נמסרים לידיהם.
  11. בִּכּוּרִים ג:יבהביכורים כנכסי כהן, כספר תורההביכורים נחשבים רכושו הפרטי של הכהן: הוא קונה בהם עבדים, קרקעות ואפילו בהמה טמאה, ובעל חוב ואישה בכתובתה יכולים לגבות מהם — בעלות גמורה, ולא זכות אכילה בלבד.
  12. עֵרוּבִין ג:אבכל מערבין — חוץ ממים ומלחאיסור טומאת המת שעל הכהן הוא הבעיה כאן: האם יכול מקום שביתתו להיות מקום שבקושי יש לו רשות להיכנס אליו? המשנה אומרת שכן, מפני שיש לו דרך מותרת להגיע אל עירובו.
  13. עֵרוּבִין ג:בדמאי, מעשרות, ומי מוליך את העירובחלה ותרומה הן מזון של כהונה: בידיו של כהן הן מאכל רגיל לכל דבר, ולפיכך הן משמשות לעירובו בלא שאלה.
  14. עֵרוּבִין י:ידהכהן שנפצע ובורות המקדשההיתר קיים לצורך העבודה: אין זה מן הכבוד שכהן יעמוד ליד המזבח ומכתו גלויה, ונמצא שהכריכה היא צורך העבודה ולא רפואה פרטית.
  15. פְּסָחִים ה:השלוש הכתות ושורות הכהניםהכהנים לבדם עסקו בקבלת הדם ובזריקתו; את השחיטה עשו הישראלים בעצמם בקרבנותיהם.
  16. פְּסָחִים ז:גסיכת הפסח בשמן של תרומה או של מעשר שניהכהנים מותרים בתרומה, ולכן חבורה של כהנים אינה נתקלת בקושי כשפסחה נסוך בשמן של תרומה.
  17. פְּסָחִים ז:וטומאת ציבור, ומי עושה את הפסח הראשון ומי את השניהכהנים הם העושים את עבודת הדם בפסח; נטמאו כולם, אין הקהל הטהור יכול להקריב בלעדיהם, ונמצא הפסח כולו נעשה בטומאה.
  18. פְּסָחִים ט:חפסח שנתערב בקרבנות אחריםרק כהנים אוכלים בשר בכור, ולכן היתרו של רבי שמעון תלוי כולו בכך שכל בני החבורה כהנים.
  19. שְׁקָלִים א:גגביית מחצית השקלאף שהכהנים חייבים במחצית השקל ככל אדם, נמנע בית הדין מלמשכן אותם — כבוד הנובע מעבודתם התמידית במקדש.
  20. שְׁקָלִים א:דבן בוכרי ורבן יוחנן בן זכאיהמחלוקת נסבה בדיוק על מעמד הכהנים: האם הם חייבים במחצית השקל ככל אדם, או שנתינתם רשות בלבד? בזה תלוי אם כהן שאינו שוקל חוטא.
  21. שְׁקָלִים ו:בהאבן שמעל הארוןאף כהן בעל מום, שאינו כשר לעבודת המזבח, שירת במקדש — כאן בהכנת עצי המערכה, ומתוך כך נתקל במקום גניזתו של הארון.
  22. שְׁקָלִים ז:זשלוש התקנות האחרונותהתקנה הזאת היא זכות לכהנים: מלחו ועציו של המקדש עומדים לרשותם כדי להכין את מנות הקרבן שהן חלקם לאכילה.
  23. יוֹמָא ז:גמלבן לזהב — קרבנות המוסףהמשרתים שהביאו את הבגדים היו כהנים; כל מחזור חילופי הבגדים והטבילות של יום הכיפורים נעשה בהשגחת אנשי הכהונה שבמקדש.
  24. יוֹמָא ז:הבגדי הכהונה והאורים ותומיםארבעת בגדיו של כהן הדיוט הם הבסיס של לבוש העבודה בכהונה; הכהן הגדול מוסיף עליהם ארבעה בגדים משלו.
  25. סֻכָּה ה:דהרקדנים, הלוויים וחצוצרות השחרהתקיעה בחצוצרות במקדש היא מעבודת הכהנים, ושני הכהנים הללו מנצחים בחצוצרותיהם על תהלוכת השחר.
  26. רֹאשׁ הַשָּׁנָה א:זאב ובנו שראו את החודשכל עוקצו של הסיפור הוא בהבדל שבין פסיקת הכהנים לפסיקת בית הדין: הכהנים חששו לייחוס ופסלו את העבד המשוחרר, ואילו בית הדין החיל את דין הקרובים ופסל את הבן.
  27. מְגִלָּה ד:זמומים בידיים וברכת כוהניםברכת כוהנים נאמרת בידיים מורמות ופרושות לעיני כל הקהל — ולכן כל דבר שבידי הכוהן המושך אליו מבטים פוסל אותו מן הדוכן.
  28. יְבָמוֹת ב:דפירוט הדרגות הנמוכות — שניות, כהונה וייחוסרוב מקרי איסור הקדושה נסבים על הגבלות הנישואין של הכהנים — אלמנה לכהן גדול, גרושה או חלוצה לכהן הדיוט — ודיני מעמד הכהונה חוזרים ונשנים בפרקים שלהלן.
  29. יְבָמוֹת ו:דכהן גדול — לא יישא אלמנה, אף לא אלמנת אחיוכהן גדול אינו נושא אלמנה כלל, וזה אחד מאיסורי הנישואין המחמירים שבכהונה — ואף מצוות הייבום נדחית מפניו: הוא חולץ ואינו מייבם.
  30. יְבָמוֹת יא:זספק אבהות: בן של כהן או של ישראלהשאלה אם הבן כהן היא הנעלם שכל המשנה סובבת עליו. כספק כהן חייב הוא בכל חומרות הכהן — להיזהר מטומאת מת ולשאת רק אישה הראויה לכהן — ואת זכויות הכהונה, שאין בידו להוכיחן, הוא מפסיד.
  31. סוֹטָה א:האם הודתה — ואם לא הודתהכל טקס המים המרים נעשה בידי כהן במקדש; וכאן, באחיזתו הקשה בבגדיה ובשערה, מתחילה הבדיקה הפומבית.
  32. סוֹטָה ג:ונטמאה המנחה, ואלו שנשרפותהואיל ומנחת כהן כליל היא ואינה נאכלת לעולם, אין אוכלים את שיירי מנחתה של אישה הנשואה לכהן — שהרי לבעלה חלק בה.
  33. סוֹטָה ד:דמי שותה, ועל מי מקנאיםאשת כהן שנאנסה נאסרת עליו, ולכן היה מקום לחשוב שאין המים יכולים לזכותה; המשנה עומדת על כך שהם יכולים.
  34. סוֹטָה ט:ואמירת הזקנים והכהניםלכהנים תפקיד משלהם בטקס: לאחר שהזקנים מכריזים על חפותם, אומרים הכהנים בקשת כפרה בעד כל ישראל.
  35. קִדּוּשִׁין ב:געוד קידושי טעות — ו"בלבי היה" אינו כלוםהמשנה נוקטת כהן מול לוי כדי ללמד שאף גילוי של ייחוס גבוה יותר מבטל את הקידושין: בעל כהן עלול לזלזל באישה שרצתה דווקא בשוויון עם לוי.
  36. קִדּוּשִׁין ג:אהחבר שרימה, והמרוץ על הקידושיןמקרה הכהן חושף את החידוש שבפסק: קידושי השני שלמים כל כך שהיא אוכלת תרומה כאשת כהן, ודברי הראשון לא הותירו אפילו שובל של ספק.
  37. קִדּוּשִׁין ד:אעשרה יוחסין — מי מותר לבוא במיראש סולם הייחוס. כל מנגנון הבדיקה שבפרק קיים כדי לשמור על שושלת הכהונה.
  38. קִדּוּשִׁין ד:ובת חלל זכר — אסורה לכהן לעולםהדלת הנעולה — עניינה של החללות הוא חוסר כשירות לכהונה, ולא מעמד יהודי.
  39. בָּבָא קַמָּא ט:יאגזל הגר — השבה לכוהניםהואיל ואין לגר שמת משפחה שתקבל את הגזלה, נתנה אותה התורה לכוהני המשמר המשמש, כמפורש בפרשה שבבמדבר ה.
  40. בָּבָא קַמָּא ט:יבמשמרות הכהונה וסדר ההשבהגזלו של גר שמת בלא יורשים שייך לכוהני המשמר המשמש; משניתן להם, קובע הפסוק שהוא שלהם, ואין ליורשי הגזלן עליו כלום.
  41. שְׁבוּעוֹת א:זהפר המכפר על הכהניםהשאלה החותמת את המשנה היא במה נבדלים הכהנים והכהן הגדול מישראלים רגילים בדרך שבה הם מתכפרים ביום הכיפורים.
  42. עֵדֻיּוֹת ג:גשיירי תרומה, וחמש רחלות החייבות בראשית הגז"זרים" הם מי שאינם כהנים, ולא נוכרים; והתרומה אסורה עליהם בדרך כלל. רבי דוסא מתיר להם את השיירים המושלכים האלה, שאינם עוד אוכל של ממש.
  43. עֵדֻיּוֹת ז:טארבע הלכות מקובלותהכניסה לביתו של כהן היא שנותנת לבת ישראל את הזכות לאכול בתרומה; והמקרה בוחן זכות זו כשהנישואין עצמם אינם אלא מדברי חכמים.
  44. עֵדֻיּוֹת ח:גאלמנת עיסה — כשרה לכהונההכהנים שומרים על טהרת שושלתם: הם שומעים להוראה המרחקת משפחה מסופקת (חומרה), אבל לא להוראה המקרבת אותה (קולה שאינם יכולים לסמוך עליה).
  45. זְבָחִים ה:גחטאות הציבור והיחידבשר קודשי קודשים מוגבל לזכרי כהונה — המעגל הצר ביותר של אוכלים, והוא מוגבל עוד יותר במקום ובזמן.
  46. זְבָחִים ה:ההאשמותרק כהנים זכרים אוכלים את האשמות — אותו מעגל צר כבחטאות.
  47. זְבָחִים ה:חהבכור, המעשר והפסחאף שהבכור נמנה עם המעשר בעבודת הדם, באכילה דרכיהם נפרדות: הבכור נאכל לכהנים בלבד, והמעשר — לכל אדם.
  48. זְבָחִים ו:אכאילו נשחטו בצפוןרק כהנים זכרים אוכלים את שיירי המנחה, ורק בתוך העזרה — סימן ששיירי המנחה הם קודשי קודשים.
  49. זְבָחִים ו:דכיצד נעשית חטאת העוףשלא כעולת העוף, הנשרפת כולה, חטאת העוף נותנת למזבח רק את דמה — והעוף כולו נאכל לכהנים, סימן שהוא מקודשי קודשים.
  50. זְבָחִים י:זצלויים, שלוקים ומתובליםהכהנים, האוכלים את חלקי הכהונה שבקרבנות, רשאים להכינם בכל דרך — סימן לכבוד הראוי למתנות האלה, הנאכלות כדרך שמלכים אוכלים.
  51. זְבָחִים יד:גכשהמעשה אינו ההקרבההעונשים האלה מגינים על עבודת הכהונה הייחודית; מאחר שעבודות ההכנה שכאן אינן המעשה הגומר, אף זר העושה אותן פוסל את העבודה אבל אינו נענש.
  52. זְבָחִים יד:דמשהוקם המשכן — נאסרו הבמותהמעבר מן הבכורות אל הכהנים מסמן את תחילת תקופת המקדש המרכזי: כשהמשכן עומד, רק הכהנים עובדים, ורק בו.
  53. זְבָחִים יד:ימה שרק במשכן נוהגעבודת במת הציבור חייבת להיעשות בידי כהן; במת יחיד אינה צריכה כהן, ולכן נופלים עמו גם הבגדים, הכלים והרחיצה.
  54. מְנָחוֹת א:אקמיצה שלא לשמהארבע העבודות הנזכרות כאן — קמיצה, נתינה בכלי, הולכה והקטרה — הן עבודות הכהן שבהן קרבה המנחה, וכל אחת מהן יכולה להיעשות לשמה או שלא לשמה.
  55. מְנָחוֹת ה:גשמן ולבונה: מי טעונה מהכהן המתנדב מנחת נדבה מביא מנחה הטעונה שמן ולבונה — אף שבשונה ממנחת ישראל, היא נשרפת כליל ואין קומצים ממנה.
  56. מְנָחוֹת ו:אהקומץ למזבח, השיריים לכהניםכשרק הקומץ נשרף, השיריים — החלק הגדול בהרבה — שייכים לכהנים לאכילה. הפרק מעמיד מנחות אלה מול המנחות הנשרפות כליל, שאין לכהנים בהן כלום.
  57. מְנָחוֹת ו:בכליל למזבח, כולו לכהניםשלוש המנחות האלה נשרפות כולן, ולכן אין הכהנים מקבלים מהן דבר לאכול. המשנה מציגה את הניגוד כמין מאבק בין המזבח לכהנים.
  58. מְנָחוֹת יא:זאלה נכנסים ואלה יוצאיםחילופי הלחם נעשו בידי כהנים בזוגות מדויקים — שניים נושאים את הלחם, ושניים את הלבונה — כדי שהשולחן לא יישאר ריק.
  59. מְנָחוֹת יג:יבית חוניוהכהנים ששימשו בבית חוניו שומרים על זהותם הכהנית, אבל מאבדים את הזכות לשמש בירושלים — והמשנה מעמידה אותם כדגם לכהנים שנפסלו לעבודה ועדיין זכאים לאכול.
  60. בְּכוֹרוֹת א:אחמור הפטור מן הבכורהכהנים ולוויים פטורים מלפדות את פטרי החמורים שלהם, ולומדים זאת מתפקידם של הלוויים במדבר, שבאו תחת בכורי ישראל.
  61. בְּכוֹרוֹת ב:אאין בכורה בשותפות נכריאפשר היה לחשוב שהכהנים, המקבלים את הבכור מאחרים, פטורים בעצמם. המשנה מתקנת זאת: בהמותיהם שלהם חייבות בקדושת הבכורה לגמרי.
  62. בְּכוֹרוֹת ז:אמומים הפוסלים כהןהמחלוקת היא אם חטוטרת שאין בה עצם נחשבת מום פוסל בזרע אהרן — כלומר מי נחשב "שווה בזרעו של אהרן" ורשאי לעבוד.
  63. עֲרָכִין ב:דעבדים, משפחות מיוחסות או לווייםהמחלוקת מי היו המנגנים נוגעת בייחוס ובזכויותיו — מי ראוי להשיא את בנותיו לכהונה — ולכן הכהנים עומדים במרכזה.
  64. עֲרָכִין ז:גמתי שדה שנגאלה נשארת — ומתי היא יוצאת לכהניםביובל, שדה אחוזה שהוקדשה וגאל אותה זר עוברת לכהנים. כהן שגאל אותה בעצמו אינו יכול להחזיק בה מכוח טענה זו; עדיין היא מתחלקת בין כל כהני המשמר — משמר הכהונה שעובד במקדש באותו שבוע.
  65. עֲרָכִין ז:דהגיע היובל ולא נגאלהכשאיש לא גאל את שדה האחוזה שהוקדשה עד היובל, נחלקו התנאים אם הכהנים נוטלים אותה, ואם עליהם לשלם את דמיה למקדש.
  66. עֲרָכִין ח:האין אדם מחרים דבר שאינו שלוהשאלה אם כהנים ולוויים מחרימים את נכסיהם היא המחלוקת שלהלן; ומאחר שהחרמים הולכים בסופו של דבר לכהנים, החרמת נכסיהם שלהם עלולה להיות חסרת תוחלת, או בלתי אפשרית.
  67. עֲרָכִין ח:וחרמי כהנים אין להם פדיוןחרמים שיועדו לכהנים ניתנים להם, ונעשים נכסי הכהן משעה שקיבל אותם.
  68. עֲרָכִין ט:חכהנים ולוויים — מוכרים לעולם וגואלים לעולםהפרק והמסכת נחתמים בכהנים ובלוויים: שדותיהם ובתיהם נמכרים בכל עת ונגאלים בכל עת, שהתורה נתנה ללוויים גאולת עולם.
  69. תְּמוּרָה א:אהכול ממיריםהמשנה מצמצמת עכשיו את "הכול" לבעלות: הכהן ממיר רק בקרבנות שהם שלו באמת. וזה מכין את המחלוקת על הבכור, שישראל נותן לכהן.
  70. תְּמוּרָה ג:דמה בין רבי אלעזר לחכמיםכהן שהוא בעליה של עולת יחיד זוכה בעבודתה ובעורה אף מחוץ למשמרו — זכות שנעלמת כשהקרבן של ציבור.
  71. מְעִילָה א:אמעילה בקרבנות שנפסלוהמבחן של רבי יהושע תלוי בכהנים: אם נעשה בשר הקרבן אי פעם מותר להם באכילה, יצא הקרבן מדין מעילה.
  72. מְעִילָה א:דכיצד הזריקה משנה את דין המעילההקולא היא שהזריקה מתירה את הבשר לכהנים, ונותנת לו "שעת היתר" המוציאה אותו ממעילה.
  73. מְעִילָה ב:דהעולה: אין מעילה בעור, אבל יש בבשרהואיל והעור ניתן לכהנים, הוא נחשב מותר לבני אדם, והנהנה ממנו אינו מועל.
  74. מְעִילָה ב:האין מעילה בבשר, אבל יש באימוריםהואיל והכהנים אוכלים את הבשר, הוא נחשב מותר לבני אדם, והנהנה ממנו אינו מועל.
  75. מְעִילָה ב:חהמנחות: אין מעילה בשיריים, אבל יש בקומץהואיל והכהנים אוכלים את שיירי המנחה, הם נחשבים מותרים לבני אדם, והנהנה מהם אינו מועל.
  76. תָּמִיד א:אשמירת הלילה במקדשהמסכת כולה מלווה את הכהנים בעבודתם היומית, והיא נפתחת בהם כשהם שומרים בלילה, עוד לפני שמתחילה עבודת השחר.
  77. תָּמִיד ה:גשמשי המקדש וחלונות הבגדיםהכהנים האלה לבשו את בגדי הכהונה כדי שיהיו מוכנים אם יזכו בפיס; משלא זכו, הפשיטו אותם החזנים.
  78. תָּמִיד ה:והמגרפה ושלושת תפקידיההחבטה אותתה לכל כהן, אף למי שהיה מחוץ לעזרה, שאחיו הכהנים נכנסים להשתחוות בשעת הקטורת — והוא רץ להצטרף אליהם.
  79. מִדּוֹת א:אהיכן שמרו הכהנים והלווייםשמירת הלילה במקדש נחלקה בין הכהנים ללוויים, ושלוש מן העמדות ניתנו לכהנים.
  80. מִדּוֹת ג:אבניין המזבחהכהנים הקיפו את המזבח הבוער כדי לטפל באש ולהניח עליו את הקרבנות, ולכן הוקצה להם מעבר שלם להילוך רגליהם לפנים מן הקרנות.
  81. מִדּוֹת ה:אמידת העזרה ממזרח למערברצועה נפרדת של אחת עשרה אמה בעזרה הייתה מיוחדת לכהנים, והבדילה את מקום עמידתם ממקום עמידתם של ישראל.
  82. טְהָרוֹת ז:חכשהדעת מוסחתמדובר בכהן שהיה ראוי לאכול תרומה; והשאלה היא אם טהרתו פוקעת משעה שאינו מתכוון עוד לאכול ממנה.