עיקרון
כֹּפֶר
כופר נפש על אדם שהמית שורו
כופר הוא דמי הכפרה שהתורה מטילה על בעליו של שור מועד שהמית אדם (שמות כא, ל). זהו תשלום ממון ולא עונש של בית דין, והוא חל אף כשההריגה לא הייתה בכוונה. בית הדין שם את הכופר, והבעלים משלמים אותו ליורשי הנהרג. ואילו השור עצמו נידון בדין נפרד, ונסקל (שמות כא, כט).
היכן זה מופיע
2 משניות
- בָּבָא קַמָּא ד:השור שהרג אדםכשהרג שור מועד אדם, נתנה לו התורה לפדות את נפשו בכופר — ממון ליורשי הנהרג — במקום העונש שהיה ראוי לבוא עליו; ובעל התם אינו משלמו כלל.
- בָּבָא קַמָּא ה:גהשור, הבור, ודינו של רבי בקבלת שמירהכשהשור ממית אדם בנפלו עליו בתוך הבור, משלם בעליו כופר — תשלום ממון שנותנים הבעלים ליורשי הנהרג במקום עונש.