מונח

קְנָס

תשלום קצוב שקבעה התורה

עונש ממון קצוב שקבעה התורה, שאינו פיצוי על הפסד ממשי. מפני שסכומו קבוע ואינו תלוי בנזק האמיתי — כגון חמישים השקלים של האונס והמפתה, שלושים השקלים של שור שהמית עבד, ותשלומי ארבעה וחמישה של הטובח או המוכר בהמה גנובה — הקנס נגבה רק על פי עדים, ולעולם לא על פי הודאת הנתבע עצמו. כלל זה מעצב את המשניות החותמות של הפרק: שבועת הפיקדון של שקר מחייבת רק כשהיא כופרת בממון רגיל שהוא חייב בו, ולא כשהיא כופרת בקנס.

היכן זה מופיע

משנה אחת

  1. שְׁבוּעוֹת ה:דקו הגבול — קנס מול ממון שחייב בופטורו של רבי שמעון נשען על ההבדל שבין קנס קצוב שבתורה, שאדם לעולם אינו משלם על פי הודאת עצמו, ובין ממון רגיל שהוא חייב בו — ורק הכחשת הממון הרגיל מביאה לידי חיוב בשבועת הפיקדון.