מונח
הַלֵּל
מזמורי השבח (תהילים קיג–קיח)
קובץ המזמורים תהילים קיג עד קיח, הנאמר בחגים ובימים אחרים של הודיה לאומית. בסוכות אומרים את ההלל בכל יום כשהלולב ביד, ומנענעים את ארבעת המינים בפסוקי ההודיה והישועה שבו. הקהילות נבדלות זו מזו במנהגן בפרטי אמירתו — כגון כפילת פסוקי הסיום שלו או ברכה אחריו — אבל הברכה שלפני ההלל מחייבת בכל מקום.
היכן זה מופיע
6 משניות
- פְּסָחִים ה:זחילופי שלוש הכתות וההללההלל נקרא בקול בפי כל העומדים בעזרה בשעת שחיטת הפסחים, והפך את העבודה לשירת הודיה של האומה כולה.
- פְּסָחִים ט:גבין פסח ראשון לפסח שניאמירת ההלל בשעת סעודת הפסח היא סימן ייחודי לפסח ראשון, שאין פסח שני שותף בו.
- פְּסָחִים י:הפסח, מצה ומרור — מה חייבים לומר ומדוע"להלל" הוא לשונו של ההלל — מזמורי תהלים קיג-קיח הנאמרים בליל הסדר; שרשרת תשעת הלשונות שכאן מובילה ישר אל אמירתו.
- פְּסָחִים י:זברכת המזון, גמר ההלל וברכת השירחציו השני של ההלל, מזמורים קטו-קיח, נגמר על הכוס הרביעית, ועמו ברכת השיר החותמת את ההלל.
- סֻכָּה ג:טהיכן מנענעים בהללהנענוע נעשה בתוך ההלל עצמו — בפסוקי ההודיה ובפסוקי הבקשה לישועה — וכך נקשרים ארבעת המינים לשירת השבח של החג.
- סֻכָּה ד:אכמה ימים נוהגת כל מצווהסוכות הוא החג היחיד שגומרים בו את ההלל בכל יום ויום — שמונה ימים רצופים — מפני שלכל יום קרבנות משלו, וכל יום נחשב כחג בפני עצמו.