חפץ

גֵּט

שטר הגירושין

שטר הגירושין — מסמך שהבעל כותב (או מצווה לסופר לכתוב) ונותן לאשתו, והוא מנתק את הנישואין. התורה מחייבת "ספר כריתות" (דברים כד, א); דיני חכמים קובעים את נוסחו המדויק, את החומר שעליו נכתב ואת עדיו. בלא גט אין נישואין שניים אפשריים — אפילו אם בני הזוג נפרדו לפני עשרות שנים. מסכת גיטין עוסקת בדיני כתיבתו ונתינתו.

היכן זה מופיע

34 משניות

  1. מוֹעֵד קָטָן ג:גכתיבת שטרות בחול המועדמותר לכתוב גט עכשיו, שהרי בעל היוצא עם שיירה עלול להשאיר את אשתו עגונה.
  2. יְבָמוֹת ב:טשליח הגט והעד אינם נושאים את מי ששחררוהשליח המביא את גטה של האישה ממדינת הים אינו נושא אותה בעצמו — אחד מכמה מקרים שבהם שטר הכריתות מוליד הגבלת נישואין בהמשך.
  3. יְבָמוֹת ה:גמשנעשתה חליצה, או בעילה בתחילה — אין אחריהן כלוםגט שבא אחריו מאמר עדיין מותיר שיור, והיא צריכה גם גט וגם חליצה. הפרק עוקב בדיוק אחר מה שכל מעשה — ובכללם שטר הכריתות — מפקיע ומה אינו מפקיע.
  4. יְבָמוֹת י:איבמות י, א — המשנה של שני הבעליםהגט הוא שמתיר את קשר הנישואין. כאן זקוקה האישה לגט משני הבעלים — מן הראשון מפני שנאסרה עליו, ומן השני מתקנת חכמים ומשום מראית העין, אף שנישואין אלו לא חלו מעולם.
  5. יְבָמוֹת טו:דמי נאמן להעיד, ומה כשהעדים מכחישים זה את זהההשוואה שבמשנה מסבירה את כל המוסד הזה: הגט שטר הוא, וכתבו מוכיח על עצמו, ואילו מיתה אין מוכיחים אלא בעדות — וזה בדיוק המקום שבו נצרכו חכמים להקל.
  6. כְּתֻבּוֹת ד:דרשות האב בבתו, ואחריה רשות הבעלזכות האב לקבל את גט בתו בשבילה משלימה את שליטתו במעמדה בעודה קטנה, והיא נלמדת באותו היקש עצמו: כשם שהוא מקבל את קידושיה, כך הוא מקבל את גירושיה.
  7. כְּתֻבּוֹת ד:טשבי מול חולי: מאיזו חובה נפטר הבעלהבעל מנסה להשתמש בגט — למסור לה את שטר הגירושין ואת כסף כתובתה — כדי להשליך מעליו את חובת הפדיון. המשנה חוסמת אותו: החיוב כבר חל משעה שנשבתה, והגירושין באים מאוחר מדי.
  8. כְּתֻבּוֹת ט:חכיצד? חמשת המקרים אחד אחדהרמב"ם מבאר שאינה גובה בהיעדרו אלא כשבידה גט, שהרי אין הכתובה נגבית בעוד הנישואין קיימים והבעל רק נעדר. ומשגירש, אין הבעל הרחוק יכול לטעון כנגדה, ולפיכך נשבעת.
  9. כְּתֻבּוֹת ט:טגט בלא כתובה, כתובה בלא גט, ושניים מכל אחדהגט מוכיח שהנישואין נגמרו, ומכוחו היא גובה את כתובתה אף שאין שטר כתובה בידה — שתנאי בית דין עומדים במקום השטר.
  10. כְּתֻבּוֹת יא:גמכרה מקצת מכתובתה — האם היא ממשיכה למכור בעצמה?הגרושה — אישה שיצאה בגט — אינה מוכרת אלא בבית דין: בעלה לשעבר שוב אינו חושש לביזיונה בבית דין.
  11. גִּטִּין א:אגט הבא ממדינת היםהמסכת נפתחת בגט עצמו — שטר הכריתות המפקיע את הנישואין. כולה סובבת סביב השאלות כיצד הוא נכתב, כיצד הוא נמסר וכיצד מאמתים אותו.
  12. גִּטִּין א:בהגבולות: רקם, אשקלון ועכולרבי מאיר, מעמדה של עכו כעיר גבול נחתך דווקא על פי דיני הגט: הוא מונה אותה בתוך ארץ ישראל, ולפיכך גט הבא ממנה אינו טעון הכרזה.
  13. גִּטִּין א:דגט ושטר שחרור, דין אחד להםהגט הוא שטר האב של המסכת. המשנה מציינת ששטר השחרור בנוי על אותה תבנית הלכתית, ולפיכך דיני מדינת הים חלים אף עליו.
  14. גִּטִּין ב:גבמה כותבים את הגט ועל מהלאחר שנתברר מי מכשיר את הגט בעדותו, פונה הפרק אל עשייתו הגופנית: הגט שטר כתוב הוא, ולפיכך במה כותבים אותו ועל מה — שאלה הלכתית בפני עצמה.
  15. גִּטִּין ג:אגט שנכתב שלא לשמהפרק ג חוזר אל הגט עצמו, ושואל עתה לא כיצד הוא נמסר אלא לשם מי נכתב: הגט צריך לכוון אל אישה אחת ומסוימת.
  16. גִּטִּין ד:אמבטלו בעוד מועדפרק ד נפתח בשבריריותו של הגט בעודו בדרך: כל עוד לא הגיע ליד האישה, הבעל שכתב אותו עדיין יכול למשוך אותו בחזרה ולבטלו.
  17. גִּטִּין ה:ההחרשת, המריש הגזול, והמזבחהגט פועל אף באישה שאין בה דעת להסכים, מפני שהאישה מתגרשת בין מדעתה ובין שלא מדעתה — ואין הבנתה תנאי בדבר.
  18. גִּטִּין ו:אמינוי שליח לגטפרק ו סובב סביב השאלה מי מחזיק בגט ברגע הגירושין. מאחר שהגירושין חלים כשהגט מגיע לצדה של האישה, כוחו של הבעל לחזור בו נמשך בדיוק עד אותו רגע.
  19. גִּטִּין ו:הכתבו גט ותנוהפרק שואל עכשיו אילו לשונות נחשבות ציווי כשר לכתוב גט. כל ביטוי שמשמעו גירושין בלא ספק מסמיך את השומעים לכתוב ולתת.
  20. גִּטִּין ז:אקורדיאקוס והבעל שנשתתקהפרק כולו סובב סביב השאלה אם הגט חל בכלל — כשהבעל גוסס, כשדעתו מטורפת, או כשדיבר בתנאי. הוא נפתח בכישלון הפשוט מכולם: גט שציווה עליו מי שאינו בר דעת.
  21. גִּטִּין ז:ח"מעכשיו" מציל את הגטבלא "מעכשיו" לא היה הגט יכול לחול אלא לאחר שנים עשר חודש — והוא מת קודם לכן, ונמצא שהגירושין לא חלו כלל ואין כאן גט. ואם לא הניח בנים, נשארה זקוקה לייבום.
  22. גִּטִּין ח:אחצרה, חיקה וקלתהפרק ח שואל כיצד מגיע הגט לידי האישה בפועל. הוא נפתח במהלך הבסיסי ביותר: הבעל זורק את הגט, והשאלה היכן עליו לנחות כדי שהגירושין יחולו.
  23. גִּטִּין ח:בקריאת שם לשטר, והיכן הוא נוחתגט כשר אינו רק שטר נכון העובר מיד ליד — על הבעל למסור אותו בתורת גט, מדעת ולשם גירושין. נמסר בשם אחר או נמצא במקרה, אין הוא מגרש.
  24. גִּטִּין ח:הטעויות בתאריך ובמקום, ועונשןחכמים קבעו נוסח מדויק לתאריכו של הגט ולציון מקומו. סטה ממטבע זה — הגט פסול, והאישה שנישאה על פיו נתונה בכל שרשרת התוצאות שבהמשך.
  25. גִּטִּין ט:אגט שאינו מתיר לגמריכל הפרק סובב סביב השאלה מה על הגט לחולל: עליו להתיר את האישה לגמרי. גט שמותיר איש אחד אסור עליה הוא מקרה המבחן שבו נפתח הפרק.
  26. גִּטִּין ט:גגופו של גטלאחר שלוש משניות במה שפוסל את הגט, זו קובעת את עיקרו שאין לוותר עליו. "מותרת לכל אדם" היא המנוע של השטר — היא בדיוק ההתר המלא שהסייגים הקודמים מנעו.
  27. גִּטִּין ט:דשלושה גיטין פסוליםגיטין אלה פגומים ואינם בטלים. הפגם מדרבנן, ולפיכך הגירושין חלים די הצורך שוולד מן הנישואין הבאים יהיה כשר לגמרי.
  28. קִדּוּשִׁין א:אכיצד נקנית האישה — וכיצד היא יוצאתשטר הכריתות הוא אחת משתי הדרכים היחידות לצאת מן הנישואין. המניין "שתיים" ממעט כאן את החליצה, ששייכת לעולם הייבום ולא לקידושין רגילים.
  29. קִדּוּשִׁין ג:ז"קידשתי את בתי" — אך למי?כששני תובעים יריבים יוצרים כל אחד ספק קידושין, הגט הוא הכלי שמסלק את הספק: כל אחד מהם משחרר אותה, וכך היא מותרת להינשא בלא חשש אשת איש. אותו שטר כריתות שנשנה בפתיחת המסכת חוזר כאן כאמצעי לסילוק ספק.
  30. בָּבָא מְצִיעָא א:זגיטין ושטרות — וחשש שנמלך בדעתוגט אינו חל אלא משעה שהבעל מוסר אותו בפועל; גט שנמצא שמא נכתב ולא נמסר, והשבתו עלולה להוציא אישה נשואה מבעלה שלא כדין.
  31. בָּבָא בַּתְרָא י:גכותבין גט לאישגט אישה הוא מעשה של צד אחד — האישה מתגרשת אף בעל כורחה — ולפיכך כותב אותו הסופר לבעל לבדו, שלא בפניה.
  32. עֵדֻיּוֹת ב:גשטרות, ומחט בתוך הבשרגט הוא שטר גירושין. העיקרון שכאן — שהשטר מתקיים בעדיו ולא בכותבו — הוא מיסודות הלכות גיטין, והוא חוזר לאורך סדר נשים כולו.
  33. עֲרָכִין ה:וממשכנין וכופיןגט צריך את רצון הבעל; ועם זאת כשבית הדין פוסק שעליו לגרש, כפייה עד שיסכים מולידה גט כשר — בדומה לקרבן שכפו את בעליו להביאו.
  34. טְבוּל יוֹם ד:הקולות שחכמים הרחיבוגט של מי שמובל להורג מופיע כאן כעוד קולא שחכמים הרחיבו: המילה החסרה "ותנו" מושלמת בשביל אדם שפחדו קטע את דבריו.