חפץ
גֵּט
שטר הגירושין
שטר הגירושין — מסמך שהבעל כותב (או מצווה לסופר לכתוב) ונותן לאשתו, והוא מנתק את הנישואין. התורה מחייבת "ספר כריתות" (דברים כד, א); דיני חכמים קובעים את נוסחו המדויק, את החומר שעליו נכתב ואת עדיו. בלא גט אין נישואין שניים אפשריים — אפילו אם בני הזוג נפרדו לפני עשרות שנים. מסכת גיטין עוסקת בדיני כתיבתו ונתינתו.
היכן זה מופיע
34 משניות
- מוֹעֵד קָטָן ג:גכתיבת שטרות בחול המועדמותר לכתוב גט עכשיו, שהרי בעל היוצא עם שיירה עלול להשאיר את אשתו עגונה.
- יְבָמוֹת ב:טשליח הגט והעד אינם נושאים את מי ששחררוהשליח המביא את גטה של האישה ממדינת הים אינו נושא אותה בעצמו — אחד מכמה מקרים שבהם שטר הכריתות מוליד הגבלת נישואין בהמשך.
- יְבָמוֹת ה:גמשנעשתה חליצה, או בעילה בתחילה — אין אחריהן כלוםגט שבא אחריו מאמר עדיין מותיר שיור, והיא צריכה גם גט וגם חליצה. הפרק עוקב בדיוק אחר מה שכל מעשה — ובכללם שטר הכריתות — מפקיע ומה אינו מפקיע.
- יְבָמוֹת י:איבמות י, א — המשנה של שני הבעליםהגט הוא שמתיר את קשר הנישואין. כאן זקוקה האישה לגט משני הבעלים — מן הראשון מפני שנאסרה עליו, ומן השני מתקנת חכמים ומשום מראית העין, אף שנישואין אלו לא חלו מעולם.
- יְבָמוֹת טו:דמי נאמן להעיד, ומה כשהעדים מכחישים זה את זהההשוואה שבמשנה מסבירה את כל המוסד הזה: הגט שטר הוא, וכתבו מוכיח על עצמו, ואילו מיתה אין מוכיחים אלא בעדות — וזה בדיוק המקום שבו נצרכו חכמים להקל.
- כְּתֻבּוֹת ד:דרשות האב בבתו, ואחריה רשות הבעלזכות האב לקבל את גט בתו בשבילה משלימה את שליטתו במעמדה בעודה קטנה, והיא נלמדת באותו היקש עצמו: כשם שהוא מקבל את קידושיה, כך הוא מקבל את גירושיה.
- כְּתֻבּוֹת ד:טשבי מול חולי: מאיזו חובה נפטר הבעלהבעל מנסה להשתמש בגט — למסור לה את שטר הגירושין ואת כסף כתובתה — כדי להשליך מעליו את חובת הפדיון. המשנה חוסמת אותו: החיוב כבר חל משעה שנשבתה, והגירושין באים מאוחר מדי.
- כְּתֻבּוֹת ט:חכיצד? חמשת המקרים אחד אחדהרמב"ם מבאר שאינה גובה בהיעדרו אלא כשבידה גט, שהרי אין הכתובה נגבית בעוד הנישואין קיימים והבעל רק נעדר. ומשגירש, אין הבעל הרחוק יכול לטעון כנגדה, ולפיכך נשבעת.
- כְּתֻבּוֹת ט:טגט בלא כתובה, כתובה בלא גט, ושניים מכל אחדהגט מוכיח שהנישואין נגמרו, ומכוחו היא גובה את כתובתה אף שאין שטר כתובה בידה — שתנאי בית דין עומדים במקום השטר.
- כְּתֻבּוֹת יא:גמכרה מקצת מכתובתה — האם היא ממשיכה למכור בעצמה?הגרושה — אישה שיצאה בגט — אינה מוכרת אלא בבית דין: בעלה לשעבר שוב אינו חושש לביזיונה בבית דין.
- גִּטִּין א:אגט הבא ממדינת היםהמסכת נפתחת בגט עצמו — שטר הכריתות המפקיע את הנישואין. כולה סובבת סביב השאלות כיצד הוא נכתב, כיצד הוא נמסר וכיצד מאמתים אותו.
- גִּטִּין א:בהגבולות: רקם, אשקלון ועכולרבי מאיר, מעמדה של עכו כעיר גבול נחתך דווקא על פי דיני הגט: הוא מונה אותה בתוך ארץ ישראל, ולפיכך גט הבא ממנה אינו טעון הכרזה.
- גִּטִּין א:דגט ושטר שחרור, דין אחד להםהגט הוא שטר האב של המסכת. המשנה מציינת ששטר השחרור בנוי על אותה תבנית הלכתית, ולפיכך דיני מדינת הים חלים אף עליו.
- גִּטִּין ב:גבמה כותבים את הגט ועל מהלאחר שנתברר מי מכשיר את הגט בעדותו, פונה הפרק אל עשייתו הגופנית: הגט שטר כתוב הוא, ולפיכך במה כותבים אותו ועל מה — שאלה הלכתית בפני עצמה.
- גִּטִּין ג:אגט שנכתב שלא לשמהפרק ג חוזר אל הגט עצמו, ושואל עתה לא כיצד הוא נמסר אלא לשם מי נכתב: הגט צריך לכוון אל אישה אחת ומסוימת.
- גִּטִּין ד:אמבטלו בעוד מועדפרק ד נפתח בשבריריותו של הגט בעודו בדרך: כל עוד לא הגיע ליד האישה, הבעל שכתב אותו עדיין יכול למשוך אותו בחזרה ולבטלו.
- גִּטִּין ה:ההחרשת, המריש הגזול, והמזבחהגט פועל אף באישה שאין בה דעת להסכים, מפני שהאישה מתגרשת בין מדעתה ובין שלא מדעתה — ואין הבנתה תנאי בדבר.
- גִּטִּין ו:אמינוי שליח לגטפרק ו סובב סביב השאלה מי מחזיק בגט ברגע הגירושין. מאחר שהגירושין חלים כשהגט מגיע לצדה של האישה, כוחו של הבעל לחזור בו נמשך בדיוק עד אותו רגע.
- גִּטִּין ו:הכתבו גט ותנוהפרק שואל עכשיו אילו לשונות נחשבות ציווי כשר לכתוב גט. כל ביטוי שמשמעו גירושין בלא ספק מסמיך את השומעים לכתוב ולתת.
- גִּטִּין ז:אקורדיאקוס והבעל שנשתתקהפרק כולו סובב סביב השאלה אם הגט חל בכלל — כשהבעל גוסס, כשדעתו מטורפת, או כשדיבר בתנאי. הוא נפתח בכישלון הפשוט מכולם: גט שציווה עליו מי שאינו בר דעת.
- גִּטִּין ז:ח"מעכשיו" מציל את הגטבלא "מעכשיו" לא היה הגט יכול לחול אלא לאחר שנים עשר חודש — והוא מת קודם לכן, ונמצא שהגירושין לא חלו כלל ואין כאן גט. ואם לא הניח בנים, נשארה זקוקה לייבום.
- גִּטִּין ח:אחצרה, חיקה וקלתהפרק ח שואל כיצד מגיע הגט לידי האישה בפועל. הוא נפתח במהלך הבסיסי ביותר: הבעל זורק את הגט, והשאלה היכן עליו לנחות כדי שהגירושין יחולו.
- גִּטִּין ח:בקריאת שם לשטר, והיכן הוא נוחתגט כשר אינו רק שטר נכון העובר מיד ליד — על הבעל למסור אותו בתורת גט, מדעת ולשם גירושין. נמסר בשם אחר או נמצא במקרה, אין הוא מגרש.
- גִּטִּין ח:הטעויות בתאריך ובמקום, ועונשןחכמים קבעו נוסח מדויק לתאריכו של הגט ולציון מקומו. סטה ממטבע זה — הגט פסול, והאישה שנישאה על פיו נתונה בכל שרשרת התוצאות שבהמשך.
- גִּטִּין ט:אגט שאינו מתיר לגמריכל הפרק סובב סביב השאלה מה על הגט לחולל: עליו להתיר את האישה לגמרי. גט שמותיר איש אחד אסור עליה הוא מקרה המבחן שבו נפתח הפרק.
- גִּטִּין ט:גגופו של גטלאחר שלוש משניות במה שפוסל את הגט, זו קובעת את עיקרו שאין לוותר עליו. "מותרת לכל אדם" היא המנוע של השטר — היא בדיוק ההתר המלא שהסייגים הקודמים מנעו.
- גִּטִּין ט:דשלושה גיטין פסוליםגיטין אלה פגומים ואינם בטלים. הפגם מדרבנן, ולפיכך הגירושין חלים די הצורך שוולד מן הנישואין הבאים יהיה כשר לגמרי.
- קִדּוּשִׁין א:אכיצד נקנית האישה — וכיצד היא יוצאתשטר הכריתות הוא אחת משתי הדרכים היחידות לצאת מן הנישואין. המניין "שתיים" ממעט כאן את החליצה, ששייכת לעולם הייבום ולא לקידושין רגילים.
- קִדּוּשִׁין ג:ז"קידשתי את בתי" — אך למי?כששני תובעים יריבים יוצרים כל אחד ספק קידושין, הגט הוא הכלי שמסלק את הספק: כל אחד מהם משחרר אותה, וכך היא מותרת להינשא בלא חשש אשת איש. אותו שטר כריתות שנשנה בפתיחת המסכת חוזר כאן כאמצעי לסילוק ספק.
- בָּבָא מְצִיעָא א:זגיטין ושטרות — וחשש שנמלך בדעתוגט אינו חל אלא משעה שהבעל מוסר אותו בפועל; גט שנמצא שמא נכתב ולא נמסר, והשבתו עלולה להוציא אישה נשואה מבעלה שלא כדין.
- בָּבָא בַּתְרָא י:גכותבין גט לאישגט אישה הוא מעשה של צד אחד — האישה מתגרשת אף בעל כורחה — ולפיכך כותב אותו הסופר לבעל לבדו, שלא בפניה.
- עֵדֻיּוֹת ב:גשטרות, ומחט בתוך הבשרגט הוא שטר גירושין. העיקרון שכאן — שהשטר מתקיים בעדיו ולא בכותבו — הוא מיסודות הלכות גיטין, והוא חוזר לאורך סדר נשים כולו.
- עֲרָכִין ה:וממשכנין וכופיןגט צריך את רצון הבעל; ועם זאת כשבית הדין פוסק שעליו לגרש, כפייה עד שיסכים מולידה גט כשר — בדומה לקרבן שכפו את בעליו להביאו.
- טְבוּל יוֹם ד:הקולות שחכמים הרחיבוגט של מי שמובל להורג מופיע כאן כעוד קולא שחכמים הרחיבו: המילה החסרה "ותנו" מושלמת בשביל אדם שפחדו קטע את דבריו.