דמות
גֵּרִים
מי שנתגיירו
מי שנתגיירו. לאחר מילה (בזכרים), טבילה וקבלת מצוות בפני בית דין של שלושה, הגר הוא יהודי גמור בכל הזכויות והחובות. גרים אינם יכולים להינשא לכהנים (לדעת רוב הפוסקים), אבל מותרים לבוא בשאר הקהל בלא הגבלה. המשנה מתירה לגרים לבוא בממזרים ובשאר האסורים לבוא בקהל (קידושין ד, א; ד, ג), ורבי יהודה אוסר (ד, ג), שלדעתו קהל גרים נקרא קהל.
היכן זה מופיע
17 משניות
- חַלָּה ג:וגר שנתגייר באמצע העיסהמעמדו של הגר משתנה באמצע התהליך, ולכן ציר הגלגול הוא שמכריע אם ברגע החיוב הייתה זו עיסת נכרי הפטורה או עיסת ישראל החייבת.
- בִּכּוּרִים א:דהגר והמילים "לאבותינו"הגר מביא ביכורים ואינו קורא, מפני שאינו יכול לומר שהארץ נשבעה לאבותינו — אבותיו שלו לא קיבלו בה נחלה.
- בִּכּוּרִים א:הבת הגרים, שליחים, נשים ואחריםהגבלתו של רבי אליעזר בן יעקב משווה בין צאצאי גרים לצאצאי עבדים משוחררים, ואפילו עשרה דורות אחר כך, עד שתהא אמם מישראל.
- פְּסָחִים ח:חטבילה ואכילת הפסח: אונן, השומע על מתו וגרגר שהשלים את גיורו — מילה וטבילה — בערב פסח עומד בשאלה מעשית: האם הוא ראוי לאכול את קרבן הפסח כבר באותו הלילה? בית שמאי ובית הלל נחלקו בכך.
- שְׁקָלִים א:גגביית מחצית השקלהגרים נמנים עם החייבים במחצית השקל ועם מי שממשכנים אותם — המשנה מציבה אותם בשורה אחת עם הלויים והישראלים, כחברים גמורים בציבור לעניין המס הזה.
- שְׁקָלִים א:והקלבוןהגרים חוזרים ונמנים עם החייבים, במקביל לחיובם במחצית השקל עצמה — הם נושאים בתוספת ככל חבר גמור בציבור.
- שְׁקָלִים ז:ושבע תקנות בית הדיןלגר שמת בלא יורשים אין משפחה שתשלים את קרבנותיו, ולכן תקנת המימון הציבורי מבטיחה שהנסכים ייקרבו בכל זאת.
- יְבָמוֹת יא:בגיורת שנתגיירו בניה עמהלגרים אין שאר מן האב, והייבום טעון אחווה מן האב. לפיכך בנים שנתגיירו עם אמם אינם אחים לעניין ייבום וחליצה.
- כְּתֻבּוֹת ט:טגט בלא כתובה, כתובה בלא גט, ושניים מכל אחדכתובה שנכתבה קודם הגיור אין לה תוקף מדין תורה בפני עצמה. היא קיימת רק מפני שהגר אישר את הנישואין על תנאיה לאחר ששניהם נכנסו לברית — כדרך שנאמר בקטן שהגדיל.
- קִדּוּשִׁין ד:אעשרה יוחסין — מי מותר לבוא במימי שהתגיירו. אינם רשאים להינשא לכהנים, אך הם חלק גמור מכלל ישראל.
- קִדּוּשִׁין ד:ובת חלל זכר — אסורה לכהן לעולםרבי יהודה משווה את בת הגר לבת החלל — ובמשנה הבאה סובר רבי אליעזר בן יעקב שדי בהורה אחד מישראל.
- קִדּוּשִׁין ד:זגר וגיורת — מתי בתם כשרה לכהונה?גיורת הנשואה לישראל מולידה בת כשרה לכהונה — זרע ישראל חלקי נחשב.
- בָּבָא בַּתְרָא ד:טהמכר אינו כולל הכול, והנותן נותן הכולגר שמת ואין לו יורשים ישראלים — נכסיו נכסי הפקר, שאין להם בעלים, וכל הקודם ומחזיק בהם זכה. וכאן, משהחזיק בשדה זכה אף בבורה ובאילנותיה — אותו דין של הכול או לא כלום שבמתנה.
- חֻלִּין י:דגר ושיעור — מתי חל החיוב, והיכן גבולות המתנותהמתנות מחייבות את ישראל, ולכן חובתו של הגר מתחילה רק בגיורו. המשנה משתמשת בפרתו כדי לבחון את הרגע המדויק שבו חלה החובה — בשעת השחיטה, ולא קודם לכן.
- זָבִים ב:אהכול — ואפילו המסופקיםגר הוא בן גמור לעם ישראל. המשנה מדגישה שאף מי שלא נולד יהודי יכול להיעשות זב, ולומדים זאת מן המילים העודפות שבפרשת הזב.
- זָבִים ב:גמקרים הנמדדים מעת לעתהגר כקטן שנולד — חייו הקודמים נמחקים. לפיכך זוב שראה בגיותו אינו קיים בהלכה, וזוב מיד לאחר הגיור יכול לקבוע אותו כזב מיד.
- יָדַיִם ד:דבו ביום: הגר העמוניהשאלה תלויה במעמדו של גר: יהודה נכנס לכלל ישראל במלואו, אבל מוצאו העמוני מעורר את איסור התורה על עמוני לבוא בקהל — וזה בדיוק המתח שהחכמים צריכים להכריע.