קטגוריה
גָּלוּת
גלות ההורג בשגגה לעיר מקלט
גלות בכפייה לעיר מקלט, המוטלת על מי שהרג אדם בשגגה. הגלות גם מגינה על ההורג מפני גואל הדם וגם משמשת לו כפרה; עליו להישאר שם עד מות הכהן הגדול. הפרק השני של מכות מברר אילו תקלות מחייבות גלות (רק מוות שנגרם בדרך ירידה), מי נכלל בדין, לאן בורח ההורג, וכיצד הגלות מתחילה ומסתיימת.
היכן זה מופיע
6 משניות
- מַכּוֹת א:אעדים זוממים — כשאי אפשר לקיים בהם "כאשר זמם"עדי שקר ביקשו לשלוח אדם לגלות — גלותו של ההורג בשגגה אל עיר מקלט; הכתוב מייחד את הגלות להורג עצמו, ולפיכך אין הם גולים תחתיו.
- מַכּוֹת ב:אמי גולה? כלל "דרך ירידה"הפרק השני פותח בדיני הגלות — גלותו של ההורג בשגגה אל עיר מקלט. משנה זו קובעת מי גולה, ושאר הפרק מחדד אילו תקלות נכללות בדין.
- מַכּוֹת ב:באבן שנזרקה, חלקו של הנהרג, ועושי מצווההדין כאן גלות: הזורק אבן לרשות הרבים והרג גולה אל עיר מקלט — ולדעת רבי אליעזר בן יעקב פטור, אם הכניס הנהרג את עצמו אל נתיבה של האבן.
- מַכּוֹת ב:גמי בכלל הגלות, ומי אינו בכללההדין מרחיב את הגלות לכול — הכול גולים לעיר מקלט על שהרגו ישראל בשגגה — וגר תושב הוא היוצא מן הכלל, לכאן ולכאן.
- מַכּוֹת ב:וסדר הדין בתחילה, וסוף הגלותלאחר הדין ממיין בית הדין את התוצאות: מי שנתחייב גלות מוחזר אל עיר המקלט שלו.
- מַכּוֹת ב:חההורג בגלותו: כבוד, שכר דירה וחזרה למעמדוהמשנה מסדירה את החיים בתוך הגלות עצמה — כיצד חי ההורג שגלה לעיר מקלטו: בכבוד, בשכר הדירה, ובשאלת חזרתו לשררה.