פעולה
עֵרוּב תְּחוּמִין
מזון שמעביר את מקום השביתה
תקנה להרחבת המרחק שמותר ללכת בשבת או ביום טוב. כל אדם רשאי ללכת אלפיים אמה לכל רוח ממקום שביתתו. בהנחת מעט מזון לפני כניסת היום במקום שבתוך התחום הזה, אדם קובע את המקום הזה למקום שביתתו — כאילו הוא דר במקום שבו מזונו — ואז מודדים את אלפיים האמה מן המזון ולא מביתו. הוא מרוויח מרחק בכיוון שבחר, אבל מפסיד אותו מרחק בצד שכנגד. העירוב נקנה בבין השמשות, ולכן הוא צריך להיות שלם, ראוי לאכילה ונגיש באותה שעה.
היכן זה מופיע
5 משניות
- עֵרוּבִין ג:אבכל מערבין — חוץ ממים ומלחכל הפרק סובב סביב עירוב התחומין עצמו — מאיזה מזון עושים אותו, מי מוליך אותו, היכן הוא מונח, ומה קורה כשאינו מתקיים. השורה הפותחת קובעת את תנאי הכניסה: מזון הוא צריך להיות.
- עֵרוּבִין ד:טהעני מערב ברגליועירוב תחומין נקבע בדרך כלל בפת שמניחים לפני שבת; המשנה דנה כאן אם הפת היא עיקרו או דווקא נוכחותו של האדם עצמו — ולשאלה הזאת יש נפקות ממשית: מי רשאי להשתמש בקיצור הדרך.
- עֵרוּבִין ה:זהבית או העירוב?כל המקרה תלוי בעירוב תחומין שאולי חל ואולי לא: מקום שביתתו של אדם ניתן להעתקה על ידי הנחת מזון, אבל רק אם באמת ידו מגעת אליו.
- עֵרוּבִין ז:יאמעות אינן קונות עירובעירוב תחומין הוא חליפין ולא מתנה: כל אמה — והאמה היא כאורך אמת היד — שאדם מרוויח לצד אחד הוא מפסיד לצד שכנגד, וזה בדיוק הטעם שרבי יהודה דורש בו את דעתו של האדם עצמו.
- עֵרוּבִין ח:אעירוב תחומין משותףהפרק פותח בגרסה הציבורית של עירוב התחומין: חבית אחת המונחת במקום שנבחר מעתיקה את מקום השביתה, ואת אלפיים האמה שסביבו, לכל בני העיר שביקשו להצטרף.