מונח

עֵדוּת

עדותם של עדים

עדותם של עדים כשרים, הקובעת עובדות בדין; רוב הדברים צריכים שני עדים. דיני סוטה תלויים בשאלה כמה עדים צריך לקינוי של הבעל ולסתירה — מחלוקת בסוטה א, א: רבי אליעזר מצריך שניים לקינוי, ולסתירה די לו בעד אחד או בדברי הבעל עצמו; ורבי יהושע מצריך שניים לכל אחד מהם.

היכן זה מופיע

32 משניות

  1. סוֹטָה א:אהמקנא לאשתו — רבי אליעזר ורבי יהושעהמחלוקת נסבה על מידת העדות הנדרשת בכל שלב — הפרק נפתח בשאלה אם הקינוי והסתירה טעונים כל אחד את זוג העדים הרגיל.
  2. סוֹטָה ו:בעד אחד, ועדות שנאמנת למחצההמשנה כולה בנויה על עדות. החידוש הוא שבטומאה מקבלת התורה עד אחד, ויוצאת מן הכלל הרגיל שטענה טעונה שניים.
  3. סוֹטָה ו:גהדרשות שבכתובהמשנה שוקלת שני סוגי עדות זה מול זה — על הסתירה ועל הטומאה — כדי להראות שמניין העדים נקבע מן הכתוב ולא מן הסברה.
  4. סוֹטָה ו:דעדויות סותרות והכרעת הרובכאן מתנגשים שני עדים יחידים, או שתי נשים. המשנה מלמדת כיצד מכריעים בעדויות סותרות — אחד כנגד אחד מותיר ספק, ולפיכך הבדיקה נמשכת.
  5. סוֹטָה ט:חמתי העדות מכריעה ומתי לאהטקס מניח שאין ההורג ידוע. המשנה הזאת מבררת מתי עדויות סותרות עדיין מותירות את הדבר בלתי ידוע מצד הדין — ואז עורפים — ומתי הן נחשבות זיהוי גמור.
  6. סַנְהֶדְרִין ג:אבחירת בית הדין ופסילת דייניו ועדיודיני ממונות נחתכים על פי עדות. משעולה בידי בעל דין לפסול את עדיו של שכנגדו, נופלת עדותם ואין לטענה על מה לעמוד.
  7. סַנְהֶדְרִין ג:וכיצד בודקים את העדים וכיצד פוסקיםהמשנה עוברת לדרך שבה נבחנת העדות: בית הדין מפריד בין העדים וחוקר כל אחד לבדו, כדי לראות אם דבריהם מכוונים זה לזה.
  8. סַנְהֶדְרִין ד:אדיני ממונות ודיני נפשות — רשימת ההבדליםשני סוגי הדין נחתכים על פי עדות, והבסיס המשותף כאן הוא הדרישה והחקירה — החקירה הבוחנת אם העדים נאמנים.
  9. סַנְהֶדְרִין ד:הכיצד מאיימים על העדים — וערכה של נפש אחתכל המשנה הזאת היא האזהרה הנמסרת לעדים קודם עדות של נפשות, והיא מעמידה אותם על כובד משקלה של עדות שחיי אדם תלויים בה.
  10. סַנְהֶדְרִין ה:גסתירות המבטלות וסתירות שאינן מבטלותכל המשנה סובבת סביב השאלה מתי הפרש בין העדים מבטל את העדות ומתי אינו מבטלה — והעדות היא היחידה האחת ששני עדים יוצרים יחד.
  11. סַנְהֶדְרִין ו:אנגמר הדין — והדרך לבית הסקילההכרוז מכריז ברבים את שמות העדים, כדי שיוכל הקהל לערער על עדותם; הוכחשו העדים, יצא הנידון זכאי.
  12. סַנְהֶדְרִין ו:בהווידוי בדרך לבית הסקילהדברי רבי יהודה תלויים בעדות שקר — באדם שעדים זוממים קשרו עליו — וכיצד ינסח את ווידויו מי שנקי מן העבירה שהכריעה אותו בדין.
  13. סַנְהֶדְרִין ו:דמעשה הסקילה — ותליית הגוף לאחריההעדים עצמם עושים את המעשה הראשון שבקיום גזר הדין, וזה ביטוי חד לדין התורה שיד העדים תהיה בו בראשונה.
  14. סַנְהֶדְרִין ו:וליקוט העצמות — ותגובת הקרוביםהקרובים מייחדים את העדים לפיוס, ומודים שעדות כשרה — ולא שנאה — הביאה את המיתה, ובכך הם מנקים את העדים מכל טינת דמים.
  15. סַנְהֶדְרִין ז:יהמסית והמדיח — הכמנת עדים למסיתהמסית יוצא דופן: אותם שניים שדיבר אליהם נעשים עדיו, ולו לבדו מותר אף להכמין עדים — מקרה בולט בדיני עדות.
  16. סַנְהֶדְרִין יא:אהנחנקין — הרשימה, והמכה והגונבזוממי בת כהן הם היוצא מן הכלל שבדין עדים זוממים, שדינם לקבל את המיתה שזממו להטיל; העדות והזמתה עומדות במרכזה של הלכה זו.
  17. סַנְהֶדְרִין יא:והנחנקין — המתנבא בשם עבודה זרה, אשת איש וזוממי בת כהןזוממי בת כהן הם היוצא מן הכלל הגדול שבדין עדות שקר — שהעדים נידונים במיתה שזממו להטיל — ובכך הם שיאו של עיסוק הפרק בעדות.
  18. עֵדֻיּוֹת א:גשלושה לוגין מים שאוביםזו ה"עדות" הראשונה של ממש במסכת הקרויה על שם העדויות: שני בעלי מלאכה פשוטים מוסרים הלכה שקיבלו משמם של רבותיהם, וחכמים מקבלים אותה. וזה הדגם לדרך שבה מכריעות העדויות במחלוקות.
  19. עֵדֻיּוֹת ב:אשריפת בשר טמא יחדמסכת עדויות בנויה מעדויות כאלה — ו"עדות" בה אינה עדות בבית דין, אלא מסירת הלכה שחכם קיבל מרבותיו ואומר אותה ברבים כדי שתישמר. משנה זו פותחת שורה של עדויות כאלה.
  20. עֵדֻיּוֹת ב:זעיר של זהב, מפריחי יונים ושרץ שבספק"עדות" כאן היא עדות בבית דין ממש — שלא כעדויות שבשאר המסכת, שהן מסירת הלכה. יש שפסולים להעיד, וכאן המהמרים על מרוצי יונים מאבדים את נאמנותם; וזה מתחבר לשאלה החוזרת בפרק: מי ומה נחשב ראיה נאמנת.
  21. עֵדֻיּוֹת ד:יאנזיר מחוץ לארץ ושתי כתי עדיםהאם עדות סותרת בטלה כולה, או שחלקה עומד ("יש בכלל חמש שתיים"), היא שאלת יסוד בדיני עדים; ו"עדות" כאן היא עדות ממש לפני בית דין, ולא מסירת הלכה שעל שמה נקראת המסכת — ובכל זאת נאה שנשנתה דווקא במסכת עדויות.
  22. עֵדֻיּוֹת ה:בששת הדברים של רבי יוסיעדויות היא מסכת של עדויות — ו"עדות" כאן אינה עדות בבית דין, אלא מסירת הלכה שקיבל החכם מרבותיו. כאן מוסר רבי יוסי רשימה שקיבל, של שישה היפוכים, במקביל לרשימתו של רבי יהודה.
  23. עֵדֻיּוֹת ו:אחמש הלכות מקובלותמסכת עדויות בנויה מעדויות כאלה — חכם המוסר בפני חכמים הלכה שקיבל, כדי שתישמר ולא תשתכח. משנה זו פותחת את הפרק ברצף של חמש עדויות מפי חכם אחד.
  24. עֵדֻיּוֹת ז:אמי נושא בהפסד?מסכת עדויות בנויה מעדויות מפורשות כאלה, והפרק הזה הוא רצף ארוך שלהן, הנפתח ברבי יהושע ורבי צדוק המוסרים הלכות שקיבלו.
  25. עֵדֻיּוֹת ז:בציר של חגבים טמאיםחוליה נוספת בשרשרת העדויות שבפרק: רבי צדוק מוסר בלשון עדות הלכה שקיבל על ציר החגבים.
  26. עֵדֻיּוֹת ז:הכד האפר ושתי הנזירויותעדות חדשה, הפעם מפי רבי פפייס, על מניינן של שתי נזירויות הבאות זו אחר זו.
  27. עֵדֻיּוֹת ז:והאם ולד השלמים קרב?רבי יהושע ורבי פפייס מעידים יחד על ולד השלמים, וממשיכים את שרשרת ההלכות המקובלות שבפרק.
  28. עֵדֻיּוֹת ז:חשפת היורהעדותו של מנחם בן סגנאי על הדרך שבה שתי המלאכות משתמשות באמת במוסף.
  29. עֵדֻיּוֹת ז:טארבע הלכות מקובלותרבי נחוניא בן גודגדא מוסר צרור של ארבע הלכות מקובלות, וחותם בהן את שרשרת העדויות הארוכה שבפרק.
  30. עֵדֻיּוֹת ח:אדם הנבלות, וצירוף הקודשיםמסכת עדויות בנויה מעדויות כאלה: חכם מוסר בלשון מפורשת הלכה שקיבל, כדי שתיקבע ולא תשתכח. פרק שמיני פותח את רצף עדויותיו בעדות זו על דם הנבלות.
  31. עֵדֻיּוֹת ח:זחתימת המסכת: מה יבוא אליהו לעשותמסכת העדויות נחתמת בצורה החזקה ביותר של מסורת מקובלת: הלכה למשה מסיני, שנמסרה מרב לתלמיד. רבי יהושע מציג את דבר החתימה כחוליה השמורה ביותר בשרשרת.
  32. נִדָּה ו:דמי ראוי לדון ולהעידהישיבה בדין היא הרף הגבוה; מי שעומד בו הוא ממילא עד כשר.