קטגוריה

חֻלִּין

מאכל או בהמה שאין בהם קדושה

יבול רגיל, שאינו קודש, שאין בו שום קדושת כהונה או לוייה. החולין הם היפוכם של התרומה והמעשרות: כל אדם רשאי לאכלם בלא הגבלה. כשנופלת תרומה לתוך חולין, החולין שסביבה יכולים לבטלה אם יש בהם די (מאה כנגד אחד); ואם לאו, החולין עצמם נאסרים כחלק מתערובת של מדומע.

היכן זה מופיע

40 משניות

  1. תְּרוּמוֹת ד:ההמרבה בתרומהחולין הם פירות רגילים שלא חלה בהם קדושה, היפוכה של התרומה. המחלוקת כאן היא כמה מן הכרי רשאי אדם לקדש כתרומה לפני שנשארים בו חולין מעטים מדי.
  2. תְּרוּמוֹת ו:אהאוכל תרומה בשוגגהתשלום אינו בא מתרומה נוספת אלא מחולין — פירות רגילים שאינם קודש, שכבר הופרשו מהם תרומה ומעשרות. היחידה מראה כיצד אותם חולין רגילים נהפכים לתרומה עצם היותם תשלום.
  3. תְּרוּמוֹת ז:אקרן ולא חומשמכיוון שתשלומיו של המזיד אינם נעשים תרומה, הם נשארים חולין רגילים. דווקא המעמד הזה, שאין בו קדושה, הוא שמאפשר לכהן למחול — על דבר שבקדושה אין הכהן יכול למחול.
  4. תְּרוּמוֹת ז:דמתי הכהן יכול למחולזהו חציו השני של הכלל: כשאין חיוב חומש, אין התשלומין נעשים תרומה והם נשארים חולין. דווקא מעמדם החולין הוא שנותן לכהן את הכוח למחול עליהם.
  5. תְּרוּמוֹת ז:הלתוך של תרומה נפלההספק הוא אם כל קופה תרומה היא או חולין. הואיל וייתכן מאוד שהקופה שאכל הייתה של חולין, פטור מכל תשלומי תרומה על אכילתה.
  6. תְּרוּמוֹת ז:ואינה מדמעתןהקופה נופלת לתוך חולין רגילים. הואיל וייתכן שהקופה הנופלת היא עצמה חולין, אין הפירות שסביבה נעשים מדומע האסור לזרים.
  7. תְּרוּמוֹת ח:דגילוי — מים, יין וחלב שנתגלואף יין של חולין שנתגלה נשפך — והמשנה אומרת שאין צריך לומר זאת. דין הסכנה גובר על ההימנעות הרגילה מהפסד, וקל וחומר במשקה שאינו קדוש.
  8. תְּרוּמוֹת ט:דגידולי תרומה תרומה, וגידוליהם של השארסייג חכמים מגיע עד הגידולין הראשונים בלבד. חזר וזרע אותם, הדור השני שב להיות חולין, שכן החשש המקורי כבר אינו קיים.
  9. תְּרוּמוֹת ט:המאה ערוגות של תרומה ואחת של חוליןערוגה אחת של חולין מתירה שדה שלם של ערוגות תרומה, אבל רק כשהזרע כלה: אז התבואה נחשבת צמיחה חדשה ולא התרומה הישנה, וערוגת החולין היחידה מספיקה להתיר את השאר.
  10. תְּרוּמוֹת י:בתפוח של תרומה בעיסה ושעורים במיםהעיסה היא החולין שתפוח התרומה פועל בהם, והשאלה היא אם חימוץ שבא מכוח תרומה אוסר מאכל חולין.
  11. תְּרוּמוֹת י:זזיתי חולין שנכבשו עם זיתי תרומהזיתי החולין הללו נאסרים כשהם פצועים ובולעים את טעם התרומה דרך המים המשותפים.
  12. תְּרוּמוֹת יא:הגרעיני תרומה, עצמות קודשים, סובין וסולתבעיבוד התרומה נוהגים בה כבחולין, ולפיכך השלכת חלקים שאינם ראויים לאכילה כלל אינה נחשבת איבוד של התרומה.
  13. תְּרוּמוֹת יא:ואינו מלקט גרגר גרגרהמשנה מתירה להכניס תבואת חולין למגורה מיד לאחר הכיבוד הרגיל, בלא לדקדק אחר כמה גרגרי תרומה שנשארו בה.
  14. תְּרוּמוֹת יא:זאינו מטפח אחר כל טיפהכשם שאין אדם מלקט כל טיפה של שמן חולין שנשפך, כך אינו נדרש לעשות כן בשמן של תרומה.
  15. תְּרוּמוֹת יא:חשלוש טיפות אחרונות, וכמה מוליכין לכהןמשנתרוקן הכד מן התרומה שבו, אין משגיחים בטיפות האחרונות, ומותר לתת לתוכו חולין בלא לקנחו תחילה.
  16. מַעֲשֵׂר שֵׁנִי א:אמעשר שני אינו סחורההפרק כולו סובב סביב הקו שבין מעשר שני הקדוש ובין חולין רגילים. מתנת חינם אינה הופכת את המעשר למכר, ולכן קדושתו נשמרת גם כשהוא משותף עם אחרים.
  17. מַעֲשֵׂר שֵׁנִי ב:המלקט אחת אחת או חופן ביד מלאההמקרה מערב מעות חולין במעות מעשר שני קדושות, והמשנה צריכה להכריע אילו מן המטבעות שנאספו הם הקדושים — שהרי כסף מעשר שני אינו נצרך אלא למאכל בירושלים.
  18. מַעֲשֵׂר שֵׁנִי ב:וכיצד מוציאים את המטבע הקדוש מן התערובתרצונו לפנות את סלע החולין לשימוש רגיל מחוץ לירושלים, וזה אפשרי רק לאחר ששווי הקודש הורם ממנו בדרך נקייה אל מטבע מסוים.
  19. מַעֲשֵׂר שֵׁנִי ג:גחילול מעות המעשר על פירות חברופירותיו של החבר הם חולין — מאכל רגיל שאין בו קדושה. משעברה אליהם קדושת המעשר הם נעשים מעשר שני, והמעות נעשות כסף חולין שהבעלים מוציא כרצונו.
  20. מַעֲשֵׂר שֵׁנִי ג:יגמתי הקנקן יוצא לחוליןחולין הוא מעמד רגיל, בלי קדושה. השאלה החוזרת כאן היא אם הקנקן נגרר אחר קדושת היין או נשאר רגיל; במקום שמוכרים חביות פתוחות אין הקנקן טפל ליין, ולכן בירושלים אינו יוצא לחולין עמו, ובגבולין אין המעשר קונה אותו.
  21. מַעֲשֵׂר שֵׁנִי ד:וכשמחיר המעשר עולה או יורד לאחר הקנייההפדיון חייב להיעשות בכסף חולין — כסף רגיל שאין בו קדושה — כדי שתעבור אליו קדושת המעשר; המקרה מראה כיצד משלבים חולין ומעות מעשר כשהמחיר יורד.
  22. מַעֲשֵׂר שֵׁנִי ד:טמעות שנמצאו — חוליןהחזקה שמעות שנמצאו הן חולין — רגילות ובלי קדושה — היא המסגרת של הסוגיה כולה: מעות שנמצאו וכלים שנמצאו, במשנה זו ובאלה שאחריה.
  23. עָרְלָה ב:חשני שאורים, ובכל אחד כדי לחמץהמקרה בנוי על שאור של חולין הפועל תחילה: אף ששאור ההיתר לבדו היה יכול לחמץ את העיסה, שאור אסור שנפל אחריו ויש בו כדי לחמץ אוסר אותה בכל זאת.
  24. חֻלִּין ב:זמחשבת מי קובעת בשחיטהטיעונו של רבי יוסי תלוי בכך שחולין הם תחום שבו המחשבה אינה פוסלת כלל — ולכן מחשבותיו של הנכרי בעל הבהמה אינן יכולות לפסול את שחיטת הישראל בבשר החולין שלו.
  25. חֻלִּין ה:אאותו ואת בנו — הכלל וארבעת המקריםשתי הבהמות כאן חולין, בשר רגיל שלא הוקדש, ולכן הדין היחיד שחל כאן הוא איסור אותו ואת בנו, ולא שום דין של מקדש.
  26. חֻלִּין ו:אכיסוי הדם — היקף המצווההכיסוי נוהג רק בחולין — ו"חולין" כאן אינם דברים של מה בכך, אלא בהמות ומאכלים שלא הוקדשו — כלומר בעלי חיים רגילים הנשחטים לאכילה; בעל חיים שהוקדש — לקרבן או לבדק הבית — יוצא מן הכלל.
  27. חֻלִּין י:אמתנות כהונה — שלוש המתנות מכל בהמההמתנות באות רק מן החולין — בהמות רגילות שלא הוקדשו. המוקדשים פטורים, שחלקי הכהן שבהם — החזה והשוק — באים מדין אחר לגמרי.
  28. חֻלִּין יא:אראשית הגז — מתנת הצמר לכהןו"חולין" כאן אינם דברים של מה בכך, אלא בהמות ומאכלים שלא הוקדשו. רק בהמה שהיא נכס חולין של אדם מחייבת במתנה; משהוקדשה, צמרה שייך להקדש, ואין ממנו ראשית הגז לתת.
  29. חֻלִּין יב:אשילוח הקן — תחום המצווהו"חולין" כאן אינם דברים של מה בכך, אלא בהמות ומאכלים שלא הוקדשו. המצווה כולה נוהגת בתחום החולין — בעופות רגילים שלא הוקדשו; משהוקדש העוף למקדש, הוא יוצא מתחום זה, וחובת שילוח האם בטלה.
  30. תְּמוּרָה ב:גחומר בקודשים וחומר בתמורה"חולין" כאן אינם דברים של מה בכך, אלא בהמות ומאכלים שלא הוקדשו — המעמד הרגיל שאליו חוזרת לגמרי, משנפדתה, בהמה שהוקדשה כשהייתה כבר בעלת מום. תמורה בעלת מום, לעומת זאת, אינה חוזרת לחולין גמורים לעולם: אסור לגזוז אותה ולעבוד בה.
  31. תְּמוּרָה ה:בשניים ממין אחד, והטומטוםמאחר שחובתו של הקונה קולטת את קדושת הבהמה השנייה, כסף המכירה נשאר חולין בידי המוכר.
  32. תְּמוּרָה ה:הלשונות התמורהפדיון הבהמה בעלת המום מעביר ממנה את קדושתה ומשאיר אותה חולין — אבל חכמים מחייבים להשלים כל חסר בשווי.
  33. תְּמוּרָה ז:דמה טעון קבורהחולין — בהמות שלא הוקדשו — נאסרים כשנשחטו בתוך העזרה, המיוחדת לקרבנות. לדעת תנא קמא הם נקברים, והם הפריט האחרון שלפני מחלוקתו של רבי שמעון.
  34. כְּרִיתוֹת ה:דשתי חתיכות ואחת נאכלה — ספק מעילהחתיכה אחת חולין, שלא הוקדשה, והאחרת מוקדשת; כל הספק הוא איזו מהן נאכלה.
  35. טְהָרוֹת ב:ברבי אליעזר ורבי יהושעבחולין רגילים אין דרגה שלישית כלל; הם מגיעים לשלישי רק כשנעשו בכוונה על טהרת התרומה. רק כך יכול להימצא כאן שלישי שנאכל.
  36. טְהָרוֹת ב:גהדרגות בחוליןהמשנה מהלכת את הסולם דווקא בחולין כדי להראות היכן הוא נעצר — דרגה אחת לפני התרומה ושתיים לפני הקודש.
  37. טְהָרוֹת ב:חתוצאה מעשית ומחלוקת אחרונההמחלוקת היא אם שמירת חולין בטהרת הקודש מעלה אותם. הדעה הראשונה אומרת שלא — הם נשארים חולין פשוטים ואינם מגיעים לעולם לדרגה שלישית.
  38. טְבוּל יוֹם ב:בטבול יום מול ידיים מסואבותהחולין הם הגבול התחתון של השפעת טבול יום: לגבי מאכל רגיל הוא פשוט טהור, ולכן הקדרה כולה לא נפגעה.
  39. טְבוּל יוֹם ג:הירק של חולין בשמן של תרומההירק עצמו חולין, ונגיעת טבול יום אינה פוסלת אותו; ולכן כל השאלה היא אם שמן התרומה המצפה אותו עושה את התבשיל חיבור — וחיבור הוא צירוף בדין: כששני דברים נחשבים אחד, טומאה הנכנסת לאחד מהם פושטת בשניהם.
  40. טְבוּל יוֹם ד:אהפרשת תרומת מעשר בטהרהמעשר ראשון נידון כאן כחולין, ובחולין סולם הטומאה נעצר בדרגה השנייה — וזה מקור הקולא.