חפץ

חַטָּאת

הקרבן הבא על חטא בשוגג

קרבן החטאת, הבא לכפר על עברה בשוגג. היא מקודשי קדשים: נשחטת בצפון העזרה, דמה מתקבל בכלי שרת, ובשרה נאכל לזכרי כהונה בלבד בתוך העזרה, ביום הקרבתה ובלילה שאחריו עד חצות. ייחודה של החטאת שהיא טעונה ארבע מתנות דם — אחת על כל אחת מארבע קרנות המזבח החיצון — הניתנות באצבע; ושאר הקרבנות אינם טעונים אלא זריקה פשוטה מן המזרק. החטאות הפנימיות, שדמן מוכנס להיכל, נשרפות כולן ואינן נאכלות.

היכן זה מופיע

62 משניות

  1. שַׁבָּת ז:אכלל גדול אמרו בשבתעבירה שנעשתה בשוגג מחייבת קרבן חטאת.
  2. שַׁבָּת ז:געוד כלל אחר אמרוהמוציא בשוגג כמות הראויה להצנעה חייב חטאת.
  3. שַׁבָּת ט:זשיעורים קטניםמינים רבים של בשמים בקופה אחת אינם מחייבים אלא חטאת אחת.
  4. שַׁבָּת יט:דהתינוקות שהתחלפורבי אליעזר מחייב חטאת על שמל בשבת את התינוק שעבר זמנו.
  5. שְׁקָלִים ב:גהמכנס מעות לשקלו — והמותראין לחטאת מחיר קבוע — ולכן כשהפריש מעות "לחטאתי", ייתכן שנתכוון לכל הסכום כולו. משום כך אף בית הלל רואים כאן את המותר כקודש.
  6. שְׁקָלִים ב:דיש לשקלים קצבה?שלא כמחצית השקל, לא היה לחטאת מחיר מוסכם אפילו באותה שעה עצמה — זה מוציא סלע וזה שלוש. ומאחר שאין שיעור משותף, ייתכן שכל הסכום שהפריש אדם נתכוון לה, ולפיכך המותר נשאר קודש.
  7. שְׁקָלִים ב:הכלל המותרותהמשנה מכלילה את דין החטאת שנשנה למעלה: מאחר שאין לקרבן כזה מחיר קבוע, ייתכן שנתכוון לכל הסכום, ולפיכך המותר נשאר קודש ונעשה נדבה.
  8. שְׁקָלִים ז:גבשר שנמצא בעזרהבשר החטאת היה מחולק למנות קטנות שהכהנים אוכלים בעזרה, ולכן חתיכות בודדות שנמצאו שם הן בחזקת חטאת.
  9. יְבָמוֹת י:ביבמות י, ב — חטאת, רשות בית דין, ו"קלקלה"הקרבן שכאן הוא חטאת, הבאה על עברה שנעברה בשוגג. המשנה דנה אם הסתמכות על היתר בית דין פוטרת את האישה מחטאת זו — אותה שאלת פטור עצמה שעליה נסובה מסכת הוריות.
  10. נָזִיר א:בנדר באיסור אחד, ונזיר שמשוןשלוש הבהמות שמביא נזיר עולם בשעת תגלחתו הן אותה מערכת קבועה המסיימת כל תקופת נזירות: חטאת, עולה ושלמים. מכאן שנזיר עולם עדיין פועל בתוך מערכת הקרבנות הרגילה.
  11. נָזִיר ד:דהפרה לאחר שהפרישה את קרבנותיההחטאת היא אחד משלושת הקרבנות שהנזיר מביא בתום ימי נזירותו. חטאת שבעליה כבר אינם חייבים בה אינה קרבה כלל: דינה למיתה, וכך פוסקת כאן המשנה.
  12. נָזִיר ד:והמדיר את בנו הקטן בנזירותכדרך שנשנה למעלה, חטאת שאין עוד חיוב שיחייב אותה אינה יכולה לבוא בנדבה, ולפיכך מניחים אותה עד שתמות. אותו מיון של קרבנות חוזר גם משבטלה נזירותו של הבן.
  13. נָזִיר ו:זתגלחת הטהרההחטאת היא הראשונה משלוש הבהמות שהנזיר מביא לסיום נזירותו בטהרה. היא פותחת את שלישיית הנזיר הקבועה — חטאת, עולה ושלמים — החוזרת בכל סיום של נזירות.
  14. נָזִיר ח:אשני נזירים וספק אחדכל פתרונו של בן זומא נשען על חטאת העוף, שאפשר להביא אותה גם על הספק — מה שאין כן חטאת בהמה. התכונה הזאת מאפשרת לנזיר יחיד לפרוע את חיובו בעצמו, בלא שיצטרך אדם שני.
  15. זְבָחִים א:אשלא לשמן — כשרים, ואינם עולים לחובההחטאת היא היוצאת השנייה מן הכלל. התורה קושרת את כפרתה לחטא המסוים שעליו היא באה, ולכן שחיטתה לשם קרבן אחר פוסלת אותה.
  16. זְבָחִים ד:אדי במתנה אחת — ומכאן לפיגולהחטאת היא הקרבן היחיד שעל המזבח החיצון שבית שמאי מחמירים בו: דמה ניתן על ארבע קרנות נפרדות, ולכן לדעתם אין די במתנה אחת בלבד.
  17. זְבָחִים ד:דהדם הוא המתיר — דוגמאותחטאת העוף נאכלת לכהנים, ודמה הוא המתיר את בשרה — ולכן, שלא כדבר הנשרף כולו, היא בכלל דין פיגול.
  18. זְבָחִים ד:ולשם שישה דבריםמאחר שהחטאת והאשם באים לכפר, יש בהם כוונה שביעית שאין בשאר הקרבנות: על הכהן לכוון לעברה המסוימת שעליה מביא אותם הבעלים.
  19. זְבָחִים ה:גחטאות הציבור והיחידאלה החטאות החיצונות, שדמן ניתן על קרנות המזבח החיצון — ארבע המתנות שהן סימן ההיכר של החטאת, ואין כמותן בשום קרבן אחר.
  20. זְבָחִים ח:בקודשים שנתערבו בקודשיםהאשם הוא לעולם זכר מן הכבשים, והחטאת לעולם אינה זכר מן הכבשים — ולכן רק שני אלה אינם יכולים להתחלף זה בזה, והם היוצאים היחידים מן הכלל שכל הקרבנות יכולים להתערב.
  21. זְבָחִים ח:דאיברי חטאת באיברי עולהאיברי החטאת נאכלים לכהנים ואינם נשרפים — ולכן תערובתם עם העולה, הנשרפת כולה, יוצרת את הבעיה שהמשנה פותרת.
  22. זְבָחִים ח:יאהניתנים בפנים והניתנים בחוץרק דם החטאת נפסל בכניסתו להיכל, ונלמד מפסוק מפורש; לדעת חכמים זה החריג הצר לכללו הרחב של רבי עקיבא.
  23. זְבָחִים ח:יבהכוס שנשאר בפניםהקרבן הנדון הוא חטאת חיצונה — כשרה כשאחד משני כוסותיה יצא מן העזרה, אבל שנויה במחלוקת כשאחד מהם נכנס להיכל, שהרי חטאת שהוכנסה פנימה חשופה לפסול מיוחד.
  24. זְבָחִים י:בהמקודש קודם — הקדושה קובעת את הסדרדם החטאת קודם מפני שהוא מכפר על עברות חמורות. בכך החטאת מקודשת יותר מן העולה, אף ששתיהן קודשי קודשים.
  25. זְבָחִים יא:אדם חטאת — הכתם הטעון כיבוסהפרק כולו עוסק בחומרות המיוחדות של החטאת. דמה, שלא כדם שאר הקרבנות, משאיר סימן שהתורה מצווה לכבסו.
  26. זְבָחִים יא:ברק דם כשר טעון כיבוסחומרת הכיבוס שייכת רק לחטאת כשרה. חטאת פסולה, אף ששם חטאת עדיין עליה, מאבדת את הדין הזה יחד עם כשרותה למזבח.
  27. זְבָחִים יא:דחומרת החטאת על שאר הקרבנותכיבוס הבגד שנתכתם בדמה מייחד את החטאת: חומרה שאין בשאר קודשי קודשים. מריקת כלי הנחושת, לעומת זאת, נוהגת גם בשאר הקודשים, כמו שיתבאר להלן.
  28. זְבָחִים יג:חכוס אחד, שני כוסותהמשנה כולה בנויה על החטאת, שדמה חייב לבוא על המזבח בפנים; השאלה היא מתי הנותן מקצתו בחוץ חייב משום העלאה בחוץ.
  29. מְנָחוֹת ט:וקרבנות הטעונים נסכיםהחטאת היא מקרבנות החובה שאינם טעונים נסכים, מפני שהיא באה חובה ולא בנדר ובנדבה. חטאתו של המצורע היא היוצאת היחידה מן הכלל, כמבואר בהמשך.
  30. חֻלִּין ב:יקרבנות נדר ונדבה מול קרבנות חובההחטאת פותחת את רשימת הכשרים: מאחר שאינה באה אלא חובה, על חטא מסוים, ולעולם לא בנדבה, אין הרואה חושד שהשוחט מקדיש אותה עכשיו, והבשר נשאר מותר.
  31. עֲרָכִין ה:וממשכנין וכופיןהחטאת מכפרת על עברה בשוגג; ומפני שאדם ממהר לזכות בכפרה, אין בית הדין צריך לתפוס מנכסיו.
  32. תְּמוּרָה א:אהכול ממיריםהחטאת והאשם, אף שבשרם נאכל לכהנים, אינם רכושו של הכהן בעודם חיים — ולכן אינו ממיר בהם. כלל הבעלות הזה הוא המנוף של המחלוקת על הבכור שלהלן.
  33. תְּמוּרָה ב:בחטאת שאין בה צורך — למיתההחטאת מכפרת על חטא שנעשה בשוגג. משכבר התכפרו בחטאת אחרת, אין עוד צורך בחטאת היחיד שנותרה — ולדעה הראשונה, דין המיתה חל רק על חטאתו של אדם פרטי, ולא על של הציבור.
  34. תְּמוּרָה ד:אחטאת שאי אפשר להקריבהשלושת המקרים כאן הם חטאות שהתורה אינה מתירה להקריבן, ואף על פי כן הן קדושות מכדי להשתמש בהן — ולכן הדרך היחידה היא להניחן עד שימותו.
  35. תְּמוּרָה ד:בהבהמה מתה, והמעות לים המלחהמקרה נשען על הכלל שחטאת שכבר כיפרו בעליה בבהמה אחרת אינה קרבה לעולם. משהוקרבה החטאת שתחתיה, אין לראשונה שנמצאה דרך אל המזבח, ודינה למיתה.
  36. תְּמוּרָה ה:ותמורה לקרבן מסויםהתמורה צריכה להיקשר לבהמה מוקדשת מסוימת; קריאת הסוג לבדו, "חטאת", אינה מזהה דבר, ולכן התמורה אינה חלה.
  37. כְּרִיתוֹת א:במה מחייבת כל עבירההחטאת היא הקרבן שחייב להביא מי שעבר בשוגג על אחת מעבירות הכרת האלו — הקרבן המרכזי של המסכת.
  38. כְּרִיתוֹת ב:גחמישה המביאים קרבן אחדהתנא קמא קובע את מעמדו של המצורע — עשיר או עני — בשעת החטאת: היא הקרבן הקובע את חיובו.
  39. כְּרִיתוֹת ב:דבמה שונה השפחהעריות רגילות מחייבות חטאת, ואילו קרבנה של השפחה הוא אשם.
  40. כְּרִיתוֹת ב:וכל אחד נידון לעצמובכל העריות השוגג מביא חטאת, יהיה דינו של חברו אשר יהיה.
  41. כְּרִיתוֹת ג:אחטאת על פי עדותאכילת החלב האסור בשוגג היא מן העבירות שזדונן כרת ושגגתן חטאת. הפרק נפתח בשאלה מתי עדות לבדה מחייבת את הקרבן הזה.
  42. כְּרִיתוֹת ג:במניין החטאותהעלם אחד רצוף נחשב חטא אחד אף על פני שתי חתיכות, ולכן אינו חייב אלא חטאת אחת — נקודת המוצא שכנגדה מודדת המשנה את שאר החומרות.
  43. כְּרִיתוֹת ד:בהספק כדין הוודאיהאשם התלוי הולך בדיוק בעקבות החטאת: העלם אחד שהיה מחייב חטאת אחת מחייב אשם תלוי אחד, כמה מעשי ספק שיהיו בו.
  44. כְּרִיתוֹת ד:גכשידוע שם החטאהחטאת תלויה בשאלה אם החוטא יודע לקרוא לחטאו בשמו: בשם אחד הוא יודע, בשני שמות אינו יודע — ובנקודה זו בדיוק נפרדות דרכיהם של רבי אליעזר ורבי יהושע.
  45. כְּרִיתוֹת ה:הספק שהכול מודים בחומרתומשנאכלו שתי החתיכות, איסור החלב ודאי, והאשם התלוי מפנה את מקומו לחטאת ודאית.
  46. כְּרִיתוֹת ה:זבכל אופן אכל חלבמאחר ששתי החתיכות חלב, איסור החלב ודאי איזו שאכל, ולכן הוא חייב חטאת פשוטה, ואין צורך באשם תלוי.
  47. כְּרִיתוֹת ו:גהאם מתנדבים אשם תלוי?הצירוף "זדונו כרת ושגגתו חטאת" הוא אבן הבוחן של מסכת כריתות: רק עבירות כאלה מולידות מלכתחילה אשם תלוי.
  48. כְּרִיתוֹת ו:דקרבנות שעבר עליהם יום הכיפוריםחיוב חטאת ידוע עומד בעינו אף לאחר יום הכיפורים, שהיום אינו מכפר אלא על חטאים הנעלמים אף מן החוטא — והחטאת באה על חטא שהוא כבר יודע עליו.
  49. כְּרִיתוֹת ו:זקרבן של חטא אחד אינו בא על חטא אחרהעיקרון שבמשנה: החטאת קשורה לאדם אחד ולחטא אחד — ולכן אינה עוברת ליורש, ובהמה שהופרשה על חטא של אתמול אינה מכפרת על חטא של היום.
  50. מְעִילָה א:במחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבאראייתו של רבי עקיבא בנויה על חטאת שאבדה והופרשה אחרת תחתיה — שתי חטאות כשרות עומדות יחד — כדי ללמד שזריקת דמה של בהמה אחת יכולה לפטור ממעילה את בשרה של האחרת.
  51. מְעִילָה ב:גפרים הנשרפים: מעילה עד שיותך הבשרהפרים והשעירים הנשרפים הם חטאות שגופן נשרף ואינו נאכל, ולכן המעילה בהם נמשכת זמן רב כל כך.
  52. מְעִילָה ב:האין מעילה בבשר, אבל יש באימוריםהחטאת עומדת בראש קבוצת הקרבנות שבשרם נאכל לכהנים, ולכן המעילה בבשרה פוקעת משניתן הדם.
  53. מְעִילָה ג:אולד חטאת ותמורתההמשנה כולה סובבת על החטאת — קרבן החטא — ועל הדין המיוחד שחטאות מסוימות שנפסלו אינן קרבות לעולם, ואין פודים אותן, אלא מניחים אותן עד שימותו.
  54. קִנִּים א:אלמעלה ולמטה — מקומם של קרבנות העוףכאן נכנסת לתמונה חטאת העוף — אחד משני סוגי הקרבן שמקומם על המזבח עומד במרכז המסכת כולה.
  55. קִנִּים א:בחטאת ועולה שנתערבוחטאת מיועדת שנתערבה בעולה מחייבת להניח את כל העופות עד שימותו — זו התערובת הראשונה, ועליה בנוי הפרק כולו.
  56. קִנִּים ג:גחצי למעלה וחצי למטה — שתיהן פסולותעוף של אישה אחת יוחד לחטאת ושל חברתה לעולה; הואיל ושמם קבוע, אין מעשה הכהן קובע את שמם.
  57. קִנִּים ג:החובה שניים בחטאת, חטאת שניים בחובהחטאת מיועדת שנבללה בקיני חובה: אין ניצל אלא מניין החטאות שבחובה.
  58. נְגָעִים יד:זשלוש בהמות, או עופותיו של העניקרבן החטאת הוא אחד משלושת קרבנות הבהמה של כפרת המצורע, ובמשניות הבאות נחלקים אם מעמדו — עשיר או עני — נקבע לפי החטאת או לפי האשם.
  59. נְגָעִים יד:יאעני שהעשיר: איזה קרבן קובעהמחלוקת היא איזה קרבן מעגן את מעמדו של המצורע — עשיר או עני; רבי שמעון עושה את קרבן החטאת לציר, מפני שהוא המביא לו כפרה.
  60. פָּרָה ג:דאין חטאת על גבי חטאת — כל תינוק וכל פרה בפני עצמםו"חטאת" כאן היא הפרה האדומה והכנתה, ולא קרבן חטאת. הכלל קובע שמחזור הכנה אחד שהושלם אינו יכול לשמש יסוד לאחר — כל אחד מתחיל מחדש.
  61. יָדַיִם ד:בבו ביום: זבחים שנזבחו שלא לשמןהחטאת מיוחדת בדיני הקרבנות ברגישותה לכוונה: נשחטה לשם קרבן אחר — אינה רק חסרת תועלת לבעלים, אלא פסולה; ולכן היא עומדת בראש היוצאים מן הכלל כאן.
  62. עֻקְצִין ג:יכוורתו של רבי אליעזר — ארבע תוצאותאם הכוורת קרקע, חלות הדבש שבה מחוברות לקרקע — והתולש אותן בשבת עושה מלאכת קוצר, ועל עשייתה בשוגג מביאים קרבן חטאת.