קטגוריה
חָדָשׁ
תבואה חדשה, אסורה עד העומר
תבואה שהשרישה אחר הפסח הקודם; אסור לאכלה עד שיוקרב קרבן העומר ביום השני של פסח, ומאז היא מותרת. כנגדה עומד הישן, תבואה ישנה, שכבר מותרת, ואף נחשבת התוצרת הטובה והיבשה יותר. קונה החושש מן החדש מבקש דווקא ישן; ורוב עמי הארץ אינם חשודים למכור חדש האסור, שהרי חזקתם שמעשרים ושומרים את ההלכות הבסיסיות.
היכן זה מופיע
5 משניות
- דְּמַאי ד:והנכנס לעיר זרהתבואה חדשה אסורה באכילה עד הקרבת העומר בשני של פסח, ולכן מבקש האורח דווקא ישן. זהו חשש חוזר בכל פעם שעוברת מיד ליד תבואה שאין יודעים בת כמה היא.
- דְּמַאי ד:זטענותיהם של שני החמריםהחדש אסור באכילה עד הבאת העומר, והישן אף משובח ממנו — ולכן הטענה "שלי חדש ושל חברי ישן" היא בדיוק אותה גמילות הדדית שהמשנה חושדת בה.
- סֻכָּה ג:יבשבעה ימים בכל מקום — זכר למקדשכל התקנה סובבת סביב החדש — התבואה החדשה: מששוב אין העומר מתיר אותה, אוסר רבן יוחנן את התבואה כל היום.
- מְנָחוֹת י:ההעומר מתיר את התבואה החדשההתבואה החדשה אסורה באכילה עד שיקרב העומר. יחידה זו קובעת את הרגע שבו היא מותרת — מיד לסמוכים למקדש, ומחצות היום לרחוקים.
- מְנָחוֹת י:זחמשת מיני הדגןאיסור התבואה החדשה חל דווקא על חמשת המינים האלה: אין אוכלים מהם מן התבואה החדשה לפני פסח, ואין קוצרים אותם לפני העומר.