עיקרון
בֹּשֶׁת
תשלום על הבושת
אחד מראשי הממון שהמפתה או האונס משלם לאב: פיצוי על הבושת ועל החרפה שבמעשה. שלא כקנס הקצוב, הבושת אינה סכום קבוע — היא נישומה "הכול לפי המבייש והמתבייש", ועולה ויורדת לפי מעמדם של שני הצדדים. זהו תשלום של פיצוי, ולפיכך הוא חל אף על פי הודאתו של העושה.
היכן זה מופיע
3 משניות
- כְּתֻבּוֹת ג:דהמפתה והאונסבושת — תשלום על החרפה שבמעשה — הוא הראשון בשלושת הראשים המשותפים, ושיעורו הולך אחר מעמדם של שני הצדדים, כמו שמפרשת המשנה השביעית.
- כְּתֻבּוֹת ג:זכיצד שמים בושת, פגם וקנסבושת היא הראש היחיד התלוי במעמדם האישי של שני הצדדים — ולפיכך מעמידה אותה המשנה בסופה כנגד הקנס הקצוב והשווה.
- כְּתֻבּוֹת ג:טמודה בקנס פטורבושת ופגם תשלומי נזק הם ולא עונשים, ולפיכך המודה מעצמו משלם אותם. הם החצי של החבילה ששורד את ההודאה.