עיקרון
בִּטּוּל
ביטול החמץ בלב
ביטול הוא ההכרזה שבלב שכל חמץ שנשאר ברשותו של אדם הפקר הוא וכעפר הארץ. אומרים אותו לאחר בדיקת החמץ, כדי לכסות על חמץ שלא נמצא בבדיקה. הגמרא קובעת שמעיקר הדין די בביטול לבדו כדי להפקיע את האיסור, שהרי חמץ שאינו שלו אינו עובר עליו ב"בל יראה". אבל חכמים חייבו גם בדיקה של ממש, מפני שאדם עלול למצוא גלוסקא יפה ולחזור בו מן הביטול, ולבוא לידי אכילה ממש — ולידי איסור תורה.
היכן זה מופיע
משנה אחת