פעולה

בִּטּוּל רְשׁוּת

ביטול רשות בחצר לשבת

דייר בחצר משותפת שלא השתתף בעירוב החצרות לפני השבת, החצר נאסרת בטלטול על כולם — אלא אם כן הוא מבטל את חלקו. משהכריז שזכויותיו בחצר נתונות לשאר הדיירים, הוא מסלק את עצמו מן הרשות, והם מותרים לטלטל. בית שמאי ובית הלל חלוקים מהו המעשה הזה: הקנאת ממון, שאסורה בשבת, או סילוק בעלמא, המותר אף משחשכה. וחכמים מוסיפים גבולות — אחד נותן רשות ונוטל רשות, ושניים נותנים רשות ואין נוטלים; ונכרי אינו יכול לבטל כלל, אלא צריך לשכור ממנו את חלקו.

היכן זה מופיע

3 משניות

  1. עֵרוּבִין ו:גכששכח אחד ולא עירבהנתינה והנטילה של הרשות בחצר היא ביטול רשות, המנגנון המרכזי של הפרק: הפתרון החלופי שמציל את החצר כששכח אחד ולא עירב.
  2. עֵרוּבִין ו:דביטול רשות משחשכההמחלוקת מגדירה מהו ביטול רשות: הקנאת ממון, שאסורה בשבת — או סילוק בעלמא, שאף השבת מתירה אותו.
  3. עֵרוּבִין ו:זאחים על שולחן אביהםהמשנה נוקטת את שם התקנה במפורש — "מבטל את רשותו" — ומלמדת שאח ששכח דינו ככל דייר ששכח בחצר.