עיקרון
אֲרִיסוּת
אריסות — חלק יחסי מן היבול
חכירת קרקע שבה העובד את השדה נותן לבעלים חלק יחסי (בדרך כלל שליש או מחצה) מן היבול בפועל. האריס נושא בסיכון של מזג האוויר והיבול; הבעלים נושאים בסיכון שחלקם יתמעט. האריסות היא זיקה של ממש לקרקע בהלכה — מקרה התנאי החזק ביותר אצל הר"ן הוא אם אפילו אריסות שבאה בירושה נחשבת כ"יש לו" את השדה.
היכן זה מופיע
7 משניות
- פֵּאָה ה:החילופין עם העניים ושדה שנמסר באריסותהאריסות עושה כל אריס שותף בבעלות על היבול, ולכן בחלקו שלו דינו כבעל הבית — אסור לו במתנות העניים של אותו חלק, אך הוא יכול לתת את מעשר העני לאריס השני.
- דְּמַאי ו:אמקבל וחוכר — ומה כל אחד מפרישכל המשנה סובבת על ההבדל בין המקבל, הוא האריס, הנוטל חלק מן היבול עצמו, לבין החוכר המשלם דמי חכירה קבועים. חובות ההפרשה שלהם שונות מפני שיחסם אל היבול שונה.
- דְּמַאי ו:ההמקבל זיתים לשמןשוב אריסות, אלא שהפעם באילנות ולא בקרקע. הדעה הראשונה משווה את אריסות הזיתים לאריסות השדה שבמשנה ג — המתנות נחלקות ביחס המוסכם — שהרי האריס קיבל רק את האילנות ולא את הקרקע.
- דְּמַאי ו:חחלוקה לפי מקום ולא בחליפיןשלושת הקשרים — אריסות משותפת, ירושה משותפת ושותפות ממש — מותירים את שניהם מחזיקים יחד ביבול המחובר עוד לפני החלוקה. דווקא היבול המשותף שעדיין מחובר הוא שמאפשר לכל אחד לומר "החלק הזה פשוט שלי", בלי שהדבר ייחשב מכירה.
- בִּכּוּרִים א:במדוע פטורים מגדלים אלה מן הביכוריםהאריסים פותחים את רשימת מי שאינם מביאים ביכורים כלל: הם עובדים בשדה של אחר תמורת חלק ביבול, ולכן הפירות אינם באים מ"אדמתך" שלהם.
- בִּכּוּרִים א:יאעוד מקרים של מביא וקורארבי יהודה מרחיב את "מביא וקורא" אף לאריסים ולחוכרים, וחולק על הפסק הקודם (משנה ב) שהיעדר בעלותם בקרקע מונע מהם להביא.
- קִדּוּשִׁין ג:גתנאי בקידושין: תנאים שבקרקעאריס מעבד שדה של אחר תמורת חלק מן היבול; השדה עדיין אינו שלו, ולכן הראייתו אינה מקיימת את התנאי.