סדר זְרָעִים · 57 משניות

בְּרָכוֹת

ברכות — המסכת הפותחת את המשנה — עוסקת במבנה חייו היומיומיים של היהודי: מתי קוראים קריאת שמע, כיצד מתפללים תפילת העמידה, ואילו ברכות מברכים על המאכלים, על המראות ועל המאורעות.

שְׁמַע

פרק אמֵאֵימָתַי

"מאימתי" — זמני קריאת שמע

סימןכְּלָלִים

קריאת שמע היא פרשה מן התורה הפותחת במילים "שמע ישראל, ה' אלהינו, ה' אחד" (דברים ו, ד). בפרשה נאמר לדבר בדברים האלה "בשכבך ובקומך", ולכן קוראים אותה פעמיים ביום, בערב ובבוקר, יחד עם עוד שתי פרשות מן התורה ועם ברכות לפניהן ואחריהן. כאן נפתחת המשנה כולה. הפרק שואל מאיזו שעה ועד מתי אפשר לקרוא בכל פעם, אם הפסוק מורה גם לשכב בערב ולעמוד בבוקר, אילו ברכות מקיפות את קריאת שמע, ומדוע גם בלילה קוראים את הפרשה שמסתיימת ביציאת מצרים.

  1. א:אקריאת שמע של ערבית — הזמןמאיזו שעה ועד מתי קוראים קריאת שמע בערב — שלוש דעות, משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן ועד עלות השחר.סימןערבית
  2. א:בקריאת שמע של שחרית — הזמןמאיזו שעה קוראים קריאת שמע בבוקר — משיכיר בין תכלת ללבן, ועד הנץ החמה או עד שלוש שעות.סימןשחרית
  3. א:גתנוחת הגוף בקריאת שמעלדעת בית שמאי קוראים בערב בשכיבה ובבוקר בעמידה, ולדעת בית הלל כל אדם קורא כדרכו.סימןבית שמאי / בית הלל
  4. א:דהברכות שסביב קריאת שמעבבוקר מברכים שתיים לפני קריאת שמע ואחת אחריה, ובערב שתיים לפניה ושתיים אחריה — אחת ארוכה ואחת קצרה.סימןהברכות
  5. א:היציאת מצרים בלילותמזכירים יציאת מצרים גם בלילות, ובן זומא וחכמים דורשים כל אחד בדרכו את המילה היתרה "כל".סימןיציאת מצרים

פרק בהָיָה קוֹרֵא

"היה קורא" — ריכוז והפסקות בקריאת שמע

סימןקְרִיאָה וְכַוָּנָה

הפרק הקודם קבע את זמני קריאת שמע; הפרק הזה שואל מה הקריאה דורשת. קריאת שמע היא שלוש פרשות מן התורה וברכות סביבן, והקריאה עולה לשם מצווה רק למי שמתכוון לכך. לכן הפרק שואל על מי שלמד בתורה את הפסוקים האלה עצמם, מתי מותר להפסיק באמצע כדי לשאול בשלום, ומדוע הפרשות באות בסדר הזה. הוא עוסק גם בהשמעת המילים ובהגייתן, בפועל שעומד בראש האילן, ובחתן בליל חתונתו, שדעתו טרודה. ובדרך, מעשים ברבן גמליאל מראים אותו חורג מכלל שהוא עצמו לימד, ומסביר מדוע.

  1. ב:אכוונה, והפסקה לשאילת שלוםהקורא בתורה את פרשת שמע כשהגיע זמן קריאתה יצא ידי חובתו אם כיוון את לבו לשם המצווה — ומתי מותר להפסיק בקריאה כדי לשאול בשלום.סימןהיה קורא בתורה
  2. ב:בשאילת שלום בין הפרקיםאלו הן נקודות "בין הפרקים" בקריאת שמע, שבהן ההפסקה לשאילת שלום קלה יותר מאשר באמצע הפרק.סימןבין הפרקים
  3. ב:גהאם צריך להשמיע לאוזנו?הקורא את שמע ולא השמיע לאוזנו יצא ידי חובתו, ורבי יוסי חולק ואומר שלא יצא.סימןהשמעת האוזן
  4. ב:דאומנים קוראים בשעת המלאכהאומנים רשאים לקרוא קריאת שמע בראש האילן או בראש הנדבך, אבל אינם רשאים להתפלל שם תפילת העמידה.סימןאומנין בראש האילן
  5. ב:הפטור החתןחתן פטור מקריאת שמע בליל חתונתו, משום שדעתו טרודה ואינה מתיישבת עליו.סימןחתן פטור
  6. ב:ושני החריגים של רבן גמליאלשני מעשים שבהם סטה רבן גמליאל מן המנהג: רחץ בלילה שבו מתה אשתו, וקיבל תנחומין על עבדו.סימןרבן גמליאל רחץ
  7. ב:זטבי העבדסוף המעשה: רבן גמליאל קיבל תנחומין על טבי עבדו, משום שטבי לא היה כשאר העבדים — כשר היה.סימןטבי עבדו
  8. ב:חחתן שרוצה לקרואחתן רשאי לקרוא קריאת שמע בליל חתונתו אם רצה, אבל לא כל הרוצה ליטול את השם ייטול.סימןחתן אם רצה

פרק גמִי שֶׁמֵּתוֹ

"מי שמתו" — הפטורים מן המצוות

סימןפְּטוּרִים

שני רעיונות יעזרו לפני שמתחילים. קריאת שמע, שקוראים בכל בוקר וערב, ותפילת העמידה הן חובות של כל יום; אבל מי שעסוק במצווה אחת פטור ממצווה אחרת, וגם קבורת המת וניחום האבלים הן מצוות. ועזרא הסופר תיקן שמי שראה קרי לא יאמר דברי תורה ותפילה עד שיטבול במקווה. הפרק נפתח בהלוויה, עובר אל נשים, עבדים וקטנים, ואחר כך אל תקנת עזרא: מה מותר לבעל קרי לומר לפני שטבל, והאם גם מי שכבר טמא צריך לטבול.

  1. ג:אפטור האונןאונן, שמתו מוטל לפניו ועדיין לא נקבר, פטור מקריאת שמע, מן התפילין ומכל מצוות העשה.סימןמי שמתו מוטל לפניו
  2. ג:בהחוזרים מן הקבורהאחרי הקבורה — מי מן החוזרים ומן העומדים בשורת המנחמים חייב בקריאת שמע, ומי פטור ממנה.סימןחזרו מן הקבר
  3. ג:גנשים, עבדים וקטניםנשים, עבדים וקטנים פטורים מקריאת שמע ומן התפילין, וחייבים בתפילה, במזוזה ובברכת המזון.סימןנשים עבדים וקטנים
  4. ג:דקריאתו של בעל קריבעל קרי — מי שראה שכבת זרע — מהרהר את קריאת שמע בליבו ואינו אומר אותה בפיו.סימןבעל קרי מהרהר
  5. ג:ההפסקה באמצע התפילהמי שנזכר באמצע התפילה שהוא בעל קרי אינו מפסיק אלא מקצר, ולקריאת שמע מרחיקים ארבע אמות ממי רגליים ומן הצואה.סימןעומד בתפילה ונזכר
  6. ג:וטבילה בעודו טמאזב שראה קרי, נידה שפלטה שכבת זרע והמשמשת שראתה נידה צריכים טבילה, ורבי יהודה פוטר אותם.סימןטבילה לתורה ולתפילה

תְּפִלָּה

פרק דתְּפִלַּת הַשַּׁחַר

"תפלת השחר" — זמני שלוש תפילות העמידה שבכל יום

סימןכְּלָלִים

תפילת העמידה, תפילת שמונה עשרה הברכות, נאמרת בבוקר, אחר הצהריים ובערב, וכל אחת מהן מקבילה לחלק מעבודת המקדש של כל יום; ובשבתות, בחגים ובראשי חודשים נוספת תפילת מוסף, כנגד הקרבנות הנוספים של אותם ימים. המשנה מונה את השעות בחלוקת שעות האור לשנים־עשר חלקים שווים, ולכן "ארבע שעות" הן תמיד שליש היום. הפרק קובע את זמנה של כל תפילה, ואחר כך שואל כמה ממנה חייבים לומר, כיצד מתפללים בדרך או בספינה, והאם תפילת המוסף נאמרת רק בציבור.

  1. ד:אזמני תפילת העמידהלכל תפילה זמן משלה: השחר עד חצות או ארבע שעות, המנחה עד הערב, הערב אין לה קבע, ומוסף כל היום.סימןתפילת השחר עד חצות
  2. ד:בתפילתו של רבי נחוניארבי נחוניא מתפלל תפילה קצרה בכניסתו לבית המדרש, שלא תארע תקלה על ידו, ותפילת הודיה ביציאתו.סימןרבי נחוניא בן הקנה
  3. ד:גשמונה עשרהרבן גמליאל אומר שמונה עשרה ברכות בכל יום, רבי יהושע מעין שמונה עשרה, ורבי עקיבא — הכול לפי מה ששגור בפיו.סימןשמונה עשרה
  4. ד:דתפילת קבע ותפילה במקום סכנהרבי אליעזר מזהיר מפני תפילה של קבע, ורבי יהושע מלמד תפילה קצרה להולך במקום סכנה.סימןאל תעש תפילתך קבע
  5. ד:התפילה בדרךהרוכב על החמור יורד להתפלל; אם אינו יכול — מחזיר את פניו, ואם גם זה אינו יכול — מכוון את לבו כנגד בית קודש הקודשים.סימןהיה רוכב
  6. ד:ותפילה בספינה ובקרוןמי שנמצא בספינה, בקרון או באסדה ואינו יכול לרדת מכוון את לבו כנגד בית קודש הקודשים.סימןבספינה ובקרון
  7. ד:זמוסף והציבוררבי אלעזר בן עזריה אומר שתפילת המוספין נאמרת רק בציבור, וחכמים אומרים שגם היחיד מתפלל אותה.סימןתפילת מוסף

פרק האֵין עוֹמְדִין

"אין עומדין" — כובד הראש שתפילת העמידה דורשת

סימןכַּוָּנָה

בתפילת הציבור עמד שליח הציבור לפני התיבה ואמר את תפילת העמידה בקול, ובאמצעה בירכו הכהנים את העם. ברכות העמידה קבועות, אבל לחלקן נוספות תוספות: הזכרת הגשם ובקשתו, וההבדלה בין שבת לחול במוצאי שבת. הפרק נפתח בכובד הראש שהתפילה דורשת: המתפלל אינו מפסיק אפילו כשהמלך שואל בשלומו. אחר כך הוא קובע את מקומן של התוספות, מונה נוסחים שבגללם משתקים את שליח הציבור, מורה מה עושים כשהוא טועה, ונחתם ברבי חנינא בן דוסא, שהיה יודע מתוך תפילתו אם החולה יחיה.

  1. ה:אעמידה לתפילה מתוך כובד ראשחסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת לפני התפילה, ומי שהתחיל אינו מפסיק — לא מפני מלך ולא מפני נחש הכרוך על עקבו.סימןכובד ראש
  2. ה:בהוספות בתפילת העמידהגבורות גשמים בברכת תחיית המתים, שאלת גשמים בברכת השנים, וההבדלה בברכת חונן הדעת.סימןמזכירין גבורות גשמים
  3. ה:גטעויות לפני התיבהנוסחים שיש בהם כפירה — משתקין את האומר אותם, וכששליח הציבור טועה, העובר תחתיו מתחיל מתחילת הברכה שטעה בה.סימןמשתקין אותו
  4. ה:דאמן ונשיאת כפייםשליח הציבור אינו עונה אמן אחרי הכהנים, ואם הוא הכהן היחיד — לא יישא את כפיו, אלא אם בטוח שיחזור לתפילתו.סימןהעובר לפני התיבה
  5. ה:התפילה שגורה — ותפילה שמשתבשתטעות בתפילה היא סימן רע, ורבי חנינא בן דוסא היה יודע לפי שטף תפילתו מי מן החולים יחיה ומי ימות.סימןהמתפלל וטעה

בְּרָכוֹת

פרק וכֵּיצַד מְבָרְכִין

"כיצד מברכין" — הברכות שלפני האכילה

סימןמַאֲכָל

לפני האכילה מברכים ברכה קצרה, שבה מודים לקדוש ברוך הוא על המאכל, ונוסחה אומר מאין בא: מן העץ, מן האדמה, ועל כל השאר — "שהכל נהיה בדברו". הפת והיין, החשובים שבמאכלים, זכו לברכות משלהם. גם אחרי האכילה מברכים, ואחרי הפת — את הברכה המלאה ביותר, ברכת המזון. הפרק ממיין את המאכלים לברכותיהם, שואל מה הדין כשבירך ברכה שאינה מתאימה, וקובע מתי ברכה אחת פוטרת כמה מאכלים או את כל המסובים. הוא נחתם בברכה שמברכים אחרי מאכלים שאינם פת, ובברכה על המים.

  1. ו:אכיצד מברכים על הפירותהברכות מסודרות לפי מקור המאכל — פרי העץ, פרי האדמה והירקות — והיין והפת יוצאים מן הכלל.סימןכיצד מברכין
  2. ו:בברכה שאינה מדויקת — ושהכלברכה כללית יותר פוטרת גם את הפרטית: בירך על פרי העץ "בורא פרי האדמה" יצא, ו"שהכל" מועילה בדיעבד על הכול.סימןבירך וטעה
  3. ו:גתחומה של ברכת שהכלעל מה שאין גידולו מן הארץ — חלב, גבינה וביצים — מברכים שהכל, וכן על החומץ, על הנובלות ועל הגובאי.סימןשאין גידולו מן הארץ
  4. ו:דקדימה בין הפירותכמה פירות לפניו: לדעת רבי יהודה מין משבעת המינים קודם, וחכמים אומרים שמברך על איזה מהם שירצה.סימןמינים הרבה
  5. ו:היין, פרפרת ופתברכה אחת יכולה לפטור מאכלים רבים בסעודה: הפת פוטרת את הפרפרת, והפרפרת אינה פוטרת את הפת.סימןיין שלפני המזון
  6. ו:והסבה וברכה משותפתישבו לאכול — כל אחד מברך לעצמו; הסבו יחד — הסעודה נעשית משותפת, ואחד מברך לכולם.סימןהסבו
  7. ו:זעיקר וטפלהטפל הולך אחר העיקר, ובמליח שאוכלים עם פת המצב הפוך — מברכים על המליח ופוטרים את הפת.סימןעיקר וטפל
  8. ו:חברכות אחרונות והשותה לצמאואחרי האכילה — שלוש ברכות או ברכה אחת מעין שלוש, והשותה מים לצמאו מברך שהכל.סימןברכה אחרונה

פרק זשְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ

"שלשה שאכלו" — הזימון וברכת המזון

סימןזִמּוּן

שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. אחרי סעודה של פת מברכים ברכת המזון, וכששלושה או יותר אכלו יחד, אחד מהם מזמין את האחרים לברך עמו. ויבול ארץ ישראל היה אסור באכילה עד שהופרשו ממנו התרומה — חלקו של הכוהן — והמעשרות. הפרק שואל מי נמנה בין השלושה, לפי מי שהוא, מה אכל וכמה; כיצד משתנה הנוסח משלושה לעשרה ומעלה; מתי חבורה רשאית להיחלק; ומתי שתי חבורות מצטרפות. הוא נחתם במחלוקת על יין שעדיין לא נמזג במים.

  1. ז:אהזימון ומי מצטרף אליושלושה שאכלו כאחד חייבים לזמן, והמשנה מונה מי מצטרף לזימון ומי אינו מצטרף.סימןשלושה שאכלו
  2. ז:בצירוף לזימון — מעמד וכמותנשים, עבדים וקטנים אינם מצטרפים לזימון, והמצטרף צריך שיאכל לפחות כזית.סימןנשים עבדים וקטנים
  3. ז:גהזימון ההולך וגדלשלושה, עשרה, מאה, אלף, ריבוא — ככל שהחבורה גדלה, נוסח הזימון מוסיף עוד כינויי שבח.סימןכיצד מזמנין
  4. ז:דחלוקת החבורהחבורה שנתחייבה בזימון אינה נחלקת, אם החלוקה תגרום לה לאבד את הזימון שלה — בשלושה או בעשרה.סימןאין נחלקין
  5. ז:הראייה, צירוף וייןשתי חבורות בבית אחד מצטרפות לזימון אם הן רואות זו את זו, ורבי אליעזר וחכמים נחלקים אם מברכים על יין שלא נמזג במים.סימןשתי חבורות

פרק חאֵלּוּ דְּבָרִים

"אלו דברים" — מחלוקות בית שמאי ובית הלל על השולחן

סימןסְעוּדָה

שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. בית שמאי ובית הלל הם בתי המדרש של שני חכמים גדולים, שמאי והלל, ותלמידיהם נחלקו בהלכות רבות. ובימי המשנה אנשים מקפידים אכלו בטהרה אפילו את מאכלי החול שלהם, ולכן הסעודה עוררה שאלות: מה עלול לטמא את מה — ידיים שלא ניטלו, מפה לחה, גבה של הכוס. רוב הפרק הוא שורה של מחלוקות קצרות בין שני הבתים סביב השולחן, מן הקידוש שבפתח סעודת השבת ועד הברכות שאומרים כשהשבת יוצאת באמצע הסעודה. הוא נחתם במי ששכח לברך ברכת המזון, ובשאלה מתי עונים אמן.

  1. ח:אהיין או היום — מה קודםבקידוש — בית שמאי אומרים מברכים תחילה על היום ואחר כך על היין, ובית הלל אומרים תחילה על היין.סימןיין או יום
  2. ח:בנטילה ומזיגהבית שמאי אומרים נוטלים ידיים ואחר כך מוזגים את הכוס, ובית הלל אומרים מוזגים ואחר כך נוטלים.סימןנטילה ומזיגה
  3. ח:גהיכן מניחים את המפההמפה שקינחו בה את הידיים — בית שמאי מניחים אותה על השולחן ובית הלל על הכסת, וכל בית חושש לטומאה אחרת.סימןהמפה
  4. ח:דכיבוד הבית ונטילת ידייםלפני ברכת המזון — בית שמאי אומרים מכבדים את הבית ואחר כך נוטלים ידיים, ובית הלל אומרים נוטלים ואחר כך מכבדים.סימןכיבוד ונטילה
  5. ח:הסדר ההבדלהבית שמאי ובית הלל נחלקים בסדר הנר, הבשמים, המזון וההבדלה, ובנוסח ברכת האש — "מאור" אחד או "מאורי" רבים.סימןסדר הבדלה
  6. ח:וגבולות ברכת הנר והבשמיםאין מברכים על נר ובשמים של נוכרים, של מתים או של עבודה זרה, ועל הנר מברכים רק כשנהנים מאורו.סימןברכת הנר
  7. ח:זשכח ולא בירךמי ששכח לברך ברכת המזון — בית שמאי אומרים יחזור למקומו, ובית הלל אומרים יברך במקום שנזכר, עד שיתעכל המזון.סימןשכח ולא בירך
  8. ח:חכוס אחת ועניית אמןכשיש רק כוס אחת נחלקים בית שמאי ובית הלל על מה מברכים תחילה, ואחר כותי המברך עונים אמן רק אם שמעו את הברכה כולה.סימןכוס אחד

פרק טהָרוֹאֶה

"הרואה" — ברכות על מראות ועל רגעים מיוחדים

סימןבְּרָכוֹת שׁוֹנוֹת

שני רעיונות יעזרו לפני שמתחילים. ברכה אינה רק על אוכל: חכמים קבעו ברכה קצרה לרגעים שגורמים לאדם לעצור ולהרגיש את ה׳ — מסערה או הר ועד בשורה טובה או רעה. וכל ברכה מותאמת לרגע שלה, ולכן הנוסח משתנה לפי מה שרואים או שומעים. הפרק פותח במקומות שנעשו בהם נסים, ועובר אל כוחות הטבע, הגשמים והבשורות, בית חדש והנכנס לכרך. הוא מלמד שאין להתפלל כדי לשנות את מה שכבר קרה, וחותם את המסכת באהבת ה׳ גם בעת רעה כמו בעת טובה.

  1. ט:אברכות על מקומותהרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, או מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, מברך עליו.סימןהרואה מקום
  2. ט:בברכות על הטבעעל זיקין, זוועות וברקים, על הרים, ימים ומדברות, על גשמים ועל בשורות טובות ורעות — לכל אחד ברכה משלו.סימןזיקין וזוועות
  3. ט:גדברים חדשים ותפילת שוואהבונה בית חדש או קונה כלים חדשים מברך שהחיינו, והצועק על מה שכבר עבר — הרי זו תפילת שווא.סימןבית חדש
  4. ט:דכניסה ויציאההנכנס לכרך מתפלל תפילה קצרה, וביציאתו עוד אחת, ובן עזאי אומר ארבע תפילות בסך הכול.סימןנכנס לכרך
  5. ט:הקריאת שמע כולה בפסוק אחדמברכים על הרעה כשם שמברכים על הטובה, כדרשת הפסוק "ואהבת" על כל חלקיו, נוהגים מורא בהר הבית, ושואלים בשלום בשם ה'.סימןעל הרעה כעל הטובה